בשיתוף לקט ישראל
צפו בסרטון המלא
(הפקה: אינטרוויזיה, בימוי ועריכה: אדם דויטש)
ישראלים רבים שהולכים בחודשים האחרונים לסופר נתקלים בתופעה מדאיגה: מכניסים לעגלה את אותה כמות מוצרים שתמיד קנינו, מגיעים לקופה – והמחיר בשמיים. אם מצרפים לכך את העובדה שבגלל המלחמה הורע מצבם הכלכלי של משקי בית רבים, מגיעים לתוצאה עגומה: סקר שנערך ב"ידיעות אחרונות" בדצמבר 2024 גילה כי 17 אחוז מהמשפחות קונות פחות פירות וירקות מאז תחילת המלחמה. בנוסף, 21 אחוז מההורים לילדים צעירים מצמצמים רכישת תוצרת טרייה בשל המצב. בתרגום למספרים, מדובר במיליוני ישראלים.
לא רק הצרכנים נמצאים במצוקה. גם החקלאים עברו מאז 7 באוקטובר תקופה שהייתה כנראה הקשה בחייהם המקצועיים. אחד מהם הוא יוסי ענבר, דור שלישי לחקלאים ממושב אוהד. אין דבר שהוא אוהב יותר מעבודת אדמה. כל ירק וכל פרי שהוא נוטע, שותל וזורע, הוא חלק ממנו, מאז ומתמיד. אבל גם האופטימיות האדירה של ענבר עמדה במהלך המלחמה במבחן.
"אני אדם אופטימי מטבעי", מספר ענבר, "בעיניי, אין דבר יותר יפה מלשתול שתיל באדמה ולראות אותו גדל. זה כמו לראות תינוק שנולד וגדל. כשהגיע 7 באוקטובר, המכה הייתה קשה. באו לפה מחבלים, לבית שלנו, לגן העדן שלנו, ורצחו את החברים שלנו. אשתי היא בת בארי במקור. סבתא שלה נרצחה והרבה מהחברים שלנו נרצחו בבארי".
בנוסף לאובדן האישי, בן־לילה נוצרה בעיית כוח אדם במטעים ובחממות שלו. "לשכנע את התאילנדים שיישארו איתך פה למרות המלחמה, זה היה מאוד קשה", נזכר ענבר, "החברים שלהם גם נרצחו. אמרנו להם, 'לכו הביתה. זו לא המדינה שלכם, זו לא המלחמה שלכם. זה בסדר. אנחנו נסתדר'. אבל המשק שלי הוא 400 דונם, ובלי עובדים אתה קורס. אמרנו, 'איכשהו נשרוד'. הכוונה הייתה לשרוד כרגע. לא הייתה אופציה להסתכל קדימה".
ענבר לא היה בטוח כיצד לפתור את מצוקת כוח האדם, אלא שאז הוא קיבל שיחה ששינתה את הכל. "'לקט ישראל' התקשרו אליי. הם אמרו לי, 'יוסי, במשך 20 שנה אבא שלך תורם לנו וגם אתה. מה אתה צריך מאיתנו? איך אפשר לעזור?' אמרתי להם 'חברה, אני צריך ידיים עובדות. תביאו לי מתנדבים'. הם אמרו לי, 'אנחנו על זה'. פתאום היה אפשר לראות עתיד, ואני עם חיוך מאוזן לאוזן. תוך זמן קצר הגיעו אוטובוסים ובהם עשרות מתנדבים. יום אחרי יום הם היו פה. הוקם מערך שתמך בכל החקלאים. מעבירים את העזרה מאחד לשני. 'לקט ישראל' הצילו אותנו. אנחנו עומדים פה היום הרבה בזכותם. שתלנו מחדש, הכל כאן פורח, ומגיעה להם תודה על זה".
"לקט ישראל" הוא הארגון הלאומי להצלת מזון. הדרך שבה הוא פועל: הצלה של תוצרת חקלאית והעברתה לנזקקים. ענבר, שתורם ל"לקט ישראל" באופן קבוע, מסביר: "ברגע שאני מסיים לקטוף שדה של עגבנייה, חציל או קישוא, בסוף נשארים בשטח ירקות שכבר לא ניתנים לשיווק, למשל כי העגבנייה קטנה או רכה מדי. אני בכל מקרה עוקר את הצמח וזה הולך לפח. כאן 'לקט ישראל' נכנסים לתמונה. הם באים עם צוותים, עובדים עם טרקטורים, מוציאים מפה עשרות משטחים ושל ירקות הכל הולך לתרומה. זה לא הולך להשמדה, אלא לאנשים שצריכים את המזון". התוצרת החקלאית הזאת, יש לציין, זהה לחלוטין מבחינת הערך התזונתי שלה לפירות ולירקות שכולנו קונים במרכולים או אצל ירקנים.
בשנת 2024 הצליח "לקט ישראל" להציל ולחלק מעל 31 אלף טונות של תוצרת חקלאית טרייה, שרובה הייתה הולכת לאיבוד ללא פעילות הארגון. בנוסף, חולקו יותר משני מיליון ארוחות מבושלות. מדובר בתמיכה בכ־83 אלף משפחות – כ־415 אלף נזקקים, מדי שבוע, כשכל משלוח משפחתי שכזה כולל בממוצע 10 קילוגרם מזון. אלה הם מאות אלפי בני אדם שניצלו מחרפת רעב. 95 אלף מתנדבים השתתפו בשנה החולפת בפעילות הארגון. 51 אלף מתוכם התנדבו בענף החקלאות ועזרו לו לעמוד על הרגליים כשהכל נראה אבוד.
עמיר יחיאלי, מנהל אזור דרום חקלאים של "לקט ישראל", מסביר ש"זו הייתה ההזדמנות של הארגון לעזור לחקלאים ולתת להם בחזרה אחרי עשורים של עבודה משותפת מוצלחת. במשך כל השנים חקלאי ארץ ישראל הם הלב של התרומה ל'לקט ישראל'. מרצונם, הם נותנים לנו תוצרת חקלאית שהם לא יכולים לשווק. השנה יכולנו להחזיר להם ולהגיד להם תודה על כל השנים שבהן הם נתנו לנו".
ענבר מסכם: "אנחנו אלופים בחקלאות, מספר 1 בעולם. התוצרת שלנו הכי טובה, הכי בריאה. תקנו אך ורק תוצרת ישראלית. זה עוזר לנו להמשיך ולהתקיים, וזה אומר שימשיך להיות ביטחון תזונתי בשביל עם ישראל".
איך נבדיל בין תוצרת ישראלית לתוצרת חוץ?
"קל להבדיל בין עגבנייה ישראלית לעגבנייה מתוצרת חוץ. לעגבנייה שלנו יש כתר ירוק למעלה, היא אדומה ולפעמים מגיעה באשכולות. עגבנייה תוצרת חוץ מגיעה בבודדת, כלומר אחת אחת, היא ללא עוקץ, ובנוסף, היא בדרך כלל ורודה".
בשיתוף לקט ישראל
פורסם לראשונה: 02:54, 13.02.25
