בשיתוף מזרחי טפחות
"מסירים את הכפפות" - פרק 1: שלומי יפרח והילדים שהגיעו עד למשרדי הממשלה
(צילום: ירון שרון )
החופש הגדול כבר כאן, ומאות אלפי בני נוער ממלאים את הקניונים, הרחובות, הגינות הציבוריות במפגשים חברתיים ללא המסגרות המגוננות של בתי הספר. עבור הורים רבים בישראל, מדובר בתקופה שבה כאב הבטן רק הולך ומתגבר. החשש הטבעי לשלומם של הילדים מקבל משנה תוקף על רקע שורת האירועים האלימים ויוצאי הדופן שתפסו את הכותרות בתקופה האחרונה. החל מרצח ימנו זלקה ז"ל, עובד פיצה האט בפתח תקווה שנדקר למוות רק משום שביקש מנערים להפסיק להתיז ספריי שלג, דרך התקיפה האלימה של כנופיית הנוער SSQ ברחבי תל-אביב שפצעה ילדים קשה, ועד לתיעודי התעללות מזוויעים שמתפרסמים תדיר ברשתות החברתיות — נדמה שהבריונות והאלימות מרימות ראש דווקא בימי הקיץ.
מתוך המקום המורכב הזה, צומחת בימים אלו יוזמה חברתית רחבת היקף שמבקשת לשנות את חוקי המשחק, להעלות את המודעות הציבורית ולהעניק לבני הנוער את הכלים לעמוד על שלהם ולנצח. תחת הכותרת ״מסירים את הכפפות״, יתקיים ב-27.7 בנמל תל אביב אירוע ענק בשיתוף בנק מזרחי טפחות, שנועד לשים סוף לתופעה הקשה.
כחלק מההכנות לאירוע המרכזי, הופקה סדרת מפגשים תיעודית מיוחדת עבור גולשי ynet. במרכזה, קבוצות של נוער יוזם ומשפיע, שלקח את הכאב האישי ופועל כדי ליצור שינוי אמיתי בשטח, נפגשות עם שורת משפיענים מובילים המהווים מודל לחיקוי — בהם זוכה "המירוץ למיליון" טום שלח, כוכב הנינג'ה שניאור שמח, כוכבת הרשת שיר טרן והשחקן שלומי יפרח. החיבור הזה אינו מקרי; הוא מייצר אימפקט כפול — כשהסיפורים האותנטיים והמרגשים של הילדים מקבלים את המגבר הציבורי והכוח הוויראלי של כוכבי הנוער הגדולים בישראל, נוצר כלי הסברתי רב-עוצמה. המפגשים האלו לא רק מציפים את הבעיה, אלא מעניקים למיליוני בני נוער בבית את ההשראה והלגיטימציה לדבר, לשתף ולהבין שגם להם יש את הכוח לשנות את המציאות.
"אתם זה ניצחון"
בפרק הראשון של הסדרה, נפגש השחקן ומתמודד ״המרוץ למיליון״ שלומי יפרח, עם שלושה ילדים יוצאי דופן שנפלו קורבן לחרם ואלימות קשה: מאי בכר (11), משה חי (12) וליאל קוברסקי (14.5). מדובר בקבוצת בני נוער שהחליטה להילחם בתופעה והגיעה הכי גבוה שאפשר: הם הגיעו עד לוועדה לזכויות הילד, שם ישבו מול מקבלי ההחלטות, הציגו את סיפורם ואת המאבק שלהם ודרשו מענה מערכתי.
המפגש והשיחה נערכו בנקודה סמלית במיוחד — גן רבינוביץ' בירושלים, המוכר לכולם כ"גן המפלצת".
עבור יפרח, המפגש הציף זיכרונות אישיים ומורכבים. "גם אני עברתי חרם בכיתות ד׳, ה׳ ו-ו׳, אם זה נעילות בשירותים ומכות והתעללויות", שיתף בגילוי לב.
"היית יכול לפעול אחרת?", מאי בכרצילום: ירון שרון ״אתה חושב שהיית יכול לפעול אחרת?״ הפנתה אליו מאי שאלה שמלווה ילדים רבים. "והאם אתה חושב שזה היה משנה גם?״. יפרח התייחס לצורך לשחרר את תחושת האשמה שמלווה לעיתים קרובות את הקורבנות: "אנחנו יכולים לבוא היום ממקום של בדיעבד ולהגיד, אולי אנחנו אשמים בחרם הזה. אבל אנחנו לא אשמים.״ הוא הסביר כיצד תיעל בסופו של דבר את התחושות הקשות לצמיחה והתפתחות: "המשחק, הבמה, כל הדבר הזה, זה נולד משם. של יש לי משהו להעביר, יש לכם מסר. והמסר הזה צריך להתגלגל הלאה".
"ההורים שם כדי לעזור"
"עברו שנים עד ששיתפתי את אמא", משה חיצילום: ירון שרון הילדים שיתפו את שלומי ברגעים שבהם החליטו לא להישאר לבד, וביקשו להעביר מסר לילדים אחרים שחווים חרם כיום. משה בן ה-12 שיתף כיצד במשך תקופה ארוכה שמר את הדברים בבטן: "ילד שעובר חרם, מה הדבר הראשון שהוא צריך לעשות? להגיד לאמא". הוא הוסיף בהתרגשות: "הדבר הכי חשוב זה שאתה נשאר חזק. ומהחרם, תסתכל לאיזה מקומות הגעתי. הצלקת הזאת יכולה להישאר, אבל גם יכולה הצלקת הזאת להפוך לטוב".
גם מאי בת ה-11 תיארה את נקודת המפנה שלה, והמעבר לבית ספר חדש שבו זכתה למעטפת תומכת ומחבקת. "המחנכת שלי ראתה, שעדיין יושב עליי מה שעברתי בבית הספר הקודם. היא אמרה לי, ׳מאי, את לא שם, את פה. ויש לך חברים, יהיו לך חברים.׳ והיא צדקה. פעם ראשונה בחיים שלי, אני מרגישה שאני לא לבד". מאי הדגישה כי המטרה בהגעה למקבלי ההחלטות הייתה ברורה: "מה שעברתי - לא אמור להיות. לאף ילד לא מגיע להרגיש ככה או שיתייחסו אליו בצורה כזאת".
"אף אחד לא צריך לחזור הביתה עם סימנים כחולים", ליאל קוברסקיצילום: ירון שרון ליאל בת ה-14, שהגיעה למפגש עם מקבלי ההחלטות בזכות מעורבותה של אמה, סיכמה את המסר בקריאה פשוטה אך מהדהדת לכל בני הנוער: "אף אחד לא צריך לחזור הביתה עם סימנים כחולים, עם דמעות בעיניים". היא הוסיפה פנייה ישירה לבני גילה: "אנחנו יכולים להיות חברים, הילדים האלה, יכולים להיות חברים שלנו. אנחנו באותו גיל, אז למה שתעשו את זה לילדים אחרים?".
"השינוי הזה יגיע איתנו"
המפגש הטעון והאופטימי ננעל בחיבוק קבוצתי, ששמור רק למי שיודע איך זה מרגיש לעמוד לבד מול הזרם. "אתם זה ניצחון, שאף אחד לא ספר לכם סיפור אחר. אתם זה ניצחון", אמר שלומי לחבורה בעיניים נוצצות מגאווה. "עניין החרמות חייב להפסק אתמול. השינוי הזה יגיע. יגיע איתנו, אתם אלופים". רגע אחרי הם עלו יחד לפסל המפלצת הירושלמי הישן והמוכר, והתגלשו ממנו למטה. רגע סמלי עבור אלו שניצחו את המפלצת הפרטית, וכעת הם כאן - יחד, זקופים ולא מפחדים - כדי לעזור לכל הילדים בארץ לנצח את המפלצות שלהם.
שלומי והילדים
(צילום: ירון שרון )
החיבור הזה מוכיח שהשינוי החברתי הכי עמוק מתחיל לפעמים פשוט בלהקשיב. מי שהחליט לפתוח את הלב ולהיות השותף המרכזי שמאפשר לצעקה הזו להישמע הוא בנק מזרחי טפחות. בבנק בחרו לא לעמוד מהצד, אלא להוביל את היוזמה מתוך רצון עמוק ואמיתי לחבק את בני הנוער, להעניק להם רוח גבית חזקה ולהזכיר להם - ולהורים בבית — שהם אף פעם לא לבד במערכה.
הצבת המאבק בבריונות בראש סדר העדיפויות הכרחית כדי שנוכל להבטיח לדור הצעיר שלנו את מה שהכי מגיע לו: פשוט לגדול פה בביטחון, בחיוך ובשמחה.
רוצים לקחת חלק בשינוי? "מסירים את הכפפות" – 27.7, נמל תל אביב.
בשיתוף מזרחי טפחות
פורסם לראשונה: 17:34, 14.07.26
