בשבת השחורה, ב-7 באוקטובר 2023, המדינה לא הייתה ואזרחים וחיילים הופקרו לגורלם. המחדלים הרבים של ממשלת ישראל ושל שירותי הביטחון הובילו לשיתוק ביום הטבח וגם בשבועות ובחודשים שלאחריו. אך בזמן שבממשלה התחילו להתווכח מי לא העיר את מי ומי לא משך בדש מעילו של מי, המוני ישראלים התגייסו לעשייה בשטח.
הציבור הישראלי, האמיץ והאחראי, ראה את השבר, קם ופעל. בלי לחכות לאישור, לאות או לקריאה - כמו תמיד הוכיחו אזרחי ישראל שהם מחויבים לביטחון ישראל, למדינת ישראל ואחד לשני יותר מכפי שמנהיגיהם מחויבים להם.
עברו שנתיים ועדיין, אזרחי ואזרחיות ישראל מחוייבים לשיקום ולבנייה המחודשת של ישראל ונמצאים שם יום יום לצד משפחות החטופים, המשפחות השכולות, והמפונים השבים אל בתיהם.
בוקר ה 7/10 לא היה דומה לשום דבר שהכרנו אי פעם. אבל אחרי סערת הרגשות, ההלם, הבלבול, התחלנו לאגור מחדש כוחות נפשיים ואמונה, ויצאנו לדרך. בחמ"ל האזרחי, שהוקם ביום אחד על ידי ארגוני השטהפעילים של 2023 שפעלו כרשת ביטחון אזרחית, התרכזו באופן מיידי כוחות של עשרות התארגנויות אזרחיות, עם עשרות אלפי מתנדבים, שראו את המראות והחליטו לפעול. עם רוח הקרב ורוח העשייה הישראליות ידענו שנוכל להשתקם.
כמו קפיץ שחיכה להשתחרר ולעשות מה שצריך, יצאו לדרך מאות פעילויות אזרחיות. כבר ביום האסון פעלו שורה של מבצעי סיוע. אנשים זרמו מכל עבר לתת מה שיכלו, לאייש כל משימה: להוציא אלפי משפחות מאזורים שהיו עדיין תחת אש. להסיע אלפי משפחות למקומות מקלט. לחלץ חיות מחמד ולאחד אותן עם בעליהן. להביא 200,000 ארוחות לקהילות שפונו חסרות כל. לרכוש בארץ ובחו״ל ציוד צבאי חיוני ולספקו לחיילים.
לצייד את מקומות הדיור הזמניים. לחלץ ציוד שנותר ביישובים ולהביאו לבעליו. לבנות כבר בימים הראשונים גנים ומרכזים חינוכיים במלונות המפונים. כולנו הבנו שהמדינה נתפסה לא מוכנה ולא עצרנו לרגע כדי לשאול שאלות או להתלונן. פשוט, עשינו מה שצריך.
הדס דניאלי יליןצילום: אוריאל כהןכבר לגבי יום האסון אפשר לראות את הפער בין העשייה האזרחית למחדלים של גופי המדינה, מתחקירי צה״ל עולה שמי שהצילו את המצב ומנעו אסון גדול יותר היו כיתות הכוננות היישוביות. אזרחים שלקחו על עצמם את תפקיד הצבא, יצאו להילחם ובמקרים רבים שילמו על כך בחייהם.
הם יצאו מבתיהם בלי ציוד מתאים, מודיעין ומיגון, אך עם אחריות אישית, נוכחות בשטח ומחוייבות לקהילות שלמענן, הסכימו בעיניים פקוחות ובמודעות מוחלטת, לסכן את עצמם ואף לשלם בחייהם.
בשנתיים שעברו מאז, הכח האזרחי הלך והתעצם. המוני אזרחים שינו את מסלול חייהם ביום הטבח. אנשים עזבו את החיים הקודמים שלהם, כדי להקדיש את החיים החדשים שלהם לבניין מחדש של החברה הישראלית. כדי לעזור איפה שצריך, כדי להיות מוכנים לכל משימה. הם הפכו לאזרחים מגויסים עבור נפגעי הטבח ועבור החברה הישראלית כולה, בשירות ללא תאריך סיום.
לאזרחים יש יתרונות שאין לממשלה ושאי אפשר לצפות ממנה. החיבור הזה לשטח והמחויבות לחברים שלנו, לשכנים שלנו, למדינה שלנו, הם הכח המניע של התגייסות אזרחית. זאת התשתית הרעיונית של החמ"ל האזרחי: מימוש הכח האזרחי לטובת ישראל והישראלים. זה כח שאין לו תחליף, שאיתו בונים מדינה. כח שמסוגל להגיב מהר, בתושייה, באלתורים, שלא צריך אישורים תקציביים ומשפטיים ובירוקרטיים, שרואה משימה ומתחיל לממש אותה. זה הכח האזרחי, ולישראל יש את המשאב הזה בכמויות בלתי נדלות-זהו כח שמדינות אחרות יכולות רק להתקנא בו.
דו"חות מבקר המדינה אישרו את מה שפעילי ופעילות החמ"ל האזרחי רואים בעיניים שוב ושוב מאז בתהליכי השיקום של יישובי הנגב המערבי וגבול הצפון. הטיפול הממשלתי בשיקום לקוי, בלשון המעטה. עובדי ממשלה רבים פועלים כמובן במסירות ונחישות. גם המבקר מציין זאת.
אבל הוא גם מצא שתקציבים לא הגיעו ליעדם בזמן; שהתפקוד של גופים חשובים היה לקוי בגלל שלא מונו בעלי תפקידים; שמשרדי הממשלה השונים לא מתואמים ביניהם; שלא היו תכניות לדאגה לאוכלוסייה בטווח הביניים אחרי התגובה הראשונית; שלא היה מענה לצרכים סוציאליים של תושבים שנאלצו לפנות לפילנתרופיה; בשורה התחתונה ממצאי המבקר מראים שהממשלה לא התרוממה לגודל האירוע.
הפעילות האזרחית נכנסה להרבה מהמקומות האלה. מייד לאחר הטבח ובשנתיים מאז מתנדבים בארגונים רבים הפשילו שרוולים והתגייסו למלאכת השיקום.
אנחנו, בחמ"ל האזרחי, בנינו או שיקמנו מאות גני ילדים לקהילות מפונות מתוך תפיסה עיצובית ופדגוגית יחודית; הקמנו עשרות מרכזי נוער שנתנו מענה רגשי וחברתי לנערות ונערים; מאות מתנדבים התנדבו לעבודה במפעלים במצוקה; עשרות אלפי ימי עבודה נתרמו לחקלאות; פתחנו מרכזי השמה וייעוץ תעסוקתי למאות מפונים שנקלעו לאבטלה; גייסנו מיליוני שקלים לסייע לעסקים קטנים להתמודד עם המשבר שהמלחמה קלעה אותם אליו; הכשרנו אלפי אזרחים באופן מקצועי לשמש כבאים אזרחיים לשעת חירום ב- 250 יישובים.
בחודשים האחרונים אנחנו עסוקים בבניית תהליכי עומק קהילתיים וחינוכיים, בבניית תכניות חינוכיות חדשות ויחודיות שיהפכו את האיזורים הללו למובילים וחדשניים; הבאנו גרעיני צעירים ומכינות, ואנחנו ממשיכים לסייע בשיקום הפיזי של האיזורים שנפגעו. כל זאת באמצעות אזרחיות ואזרחים מעורבים ומחוייבים, שמפגינים יום יום מהי ערבות הדדית.
כדי להחזיר את הקהילות והתושבים לאיזורים שנפגעו, כדי לבנות מחדש את ישראל, נדרש שינוי משמעותי באופן שבו הממשלה פועלת באיזורים אלו. נדרשים תקציבי ענק שמופנים למקומות הנכונים, נדרשים פתרונות מהירים, יש צורך בחיתוך בירוקרטיה וסינכרון בין כל משרדי הממשלה, ובעיקר נדרש אמון רב בין מוסדות המדינה לאזרחים - כל אלה חסרים היום. לצד זאת, יש צורך בחברה אזרחית חזקה ונחושה שממשיכה לעמוד שם לצד הקהילות והישובים שנפגעו.
תושבי הנגב המערבי והגליל, שעברו כל כך הרבה בשנתיים האחרונות, צריכים את התמיכה שלנו, של כולנו. הם צריכים להרגיש אותנו איתם, כתף אל כתף. הם צריכים לדעת שאנחנו מחוייבים אליהם, שנעמוד לצידם ושלא נפקיר אותם.
מלאכת השיקום והבנייה המחודשת מוטלת על כתפי כולנו. אנחנו, בחמ"ל האזרחי, מחויבים ונכונים לה ומזמינים את כל אזרחי ישראל לקחת חלק. זה עלינו!
הדס דניאלי ילין היא מנכ"לית תנועת "אחים ואחיות לישראל" וה"חמ"ל אזרחי"
