בזמן שהעולם ציין אתמול (8 בפברואר) את יום האישה הבינלאומי, אלפי נשים בישראל מתמודדות עם מציאות בלתי אפשרית. המלחמה, שכבר נמשכת 16 חודשים, הותירה אותן לא רק עם עסקים פגועים, אלא גם עם תקווה מתערערת לעתיד כלכלי עצמאי.
הנתונים מדגימים את עומק המשבר: מחקר שנערך חודשיים מפרוץ המלחמה, הראה כי 53% מבעלות העסקים הקטנים והזעירים דיווחו על ירידה של מעל ל-50% בהכנסותיהן.
2 צפייה בגלריה
המלחמה הותירה אלפי נשים בישראל עם עסקים פגועים, ותקווה מתערערת לעתיד כלכלי עצמאי
(צילום: עמית שאבי)
הנתונים כיום, לשמחתי, טובים יותר, וניתן לראות התאוששות הדרגתית, אולם ההתאוששות לא תהיה מלאה ואמיתית ללא סיוע רחב יותר, סיוע מדינתי משמעותי.
פגיעה ישירה באלפי יזמיות
המכה הקשה באה דווקא ממקום בלתי צפוי: החלטתו של הנשיא טראמפ להפסיק באופן מיידי את פעילות הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID), סוכנות הסיוע האמריקנית, מחוץ לארה"ב.
משמעות ההחלטה דרמטית: אובדן מימון לחיזוק ושיקום עסקים של כ-300 נשים בישראל, המצטרפות לנשים רבות נוספות הזקוקות כיום להכשרות וליווי פרטני לשיקום והצמחת העסק מחדש בעקבות המלחמה. זהו אובדן קריטי בדיוק בתקופה שבה הן זקוקות יותר מתמיד לתמיכה כדי לשקם את פרנסתן.
2 צפייה בגלריה
סגירת סוכנות USAID היא מכה קשה לנשים היזמיות בישראל
(צילום: REUTERS/Annabelle Gordon)
מי הן הנשים האלה? הן לא יזמיות גדולות ועשירות שיכולות פשוט לקום ולהסתדר לבד. אלה נשים שמתמודדות עם חסמים בהשכלה, בשפה, בגיל. רבות מהן חד-הוריות, רבות מתמודדות עם בעיות בריאות. הן נשים חזקות, אבל הן זקוקות להדרכה והכוונה. בלי זה, הן פשוט מאבדות את היכולת לבנות לעצמן פרנסה ראויה.
משבר כפול
אבל משמעות המשבר חורגת הרבה מעבר למספרים היבשים: המלחמה יצרה גל חדש של נשים הזקוקות לתמיכה בפיתוח עסקי ותעסוקתי, בדיוק בזמן שהיכולת של המגזר החברתי להעניק תמיכה זו הצטמצמה משמעותית. דווקא כשהצורך בסיוע מגיע לשיא - היכולת להושיט אותו נמצאת בשפל.
המדינה רואה את המצב, אך מעבירה את האחריות לגורמים אחרים. כשאלה נעלמים ביום בהיר אחד, כפי שקורה כעת עם תקציבי ה-USAID, אין מי שייכנס בנעליהם. התוצאה: נשים ועסקים נותרים ללא פתרון, ללא סיוע וללא פרנסה.
כשאישה מאבדת את עצמאותה הכלכלית, נפגע גם חוסנה של הקהילה כולה. קהילה שנשותיה חוזרות אליה מחוזקות, עם יכולת פרנסה עצמאית, היא קהילה שיכולה להתאושש ולצמוח. לעומת זאת, קהילה שנשותיה נאבקות לשרוד כלכלית - תתקשה להשתקם
כדי להבין את עומק הבעיה, די להתבונן בנתונים העדכניים על הנשים המבקשות סיוע: בשנה האחרונה, "יוזמות עתיד" ליוותה 1,300 יזמיות חדשות, המייצגות את המגוון האנושי של החברה הישראלית. 40% מהן צעירות בנות 35-25, שליש מהמגזר הערבי, ויותר ממחצית אימהות יחידניות.
התמונה הכלכלית מטרידה: 55% מהנשים מרוויחות רק כ-6,000 שקלים בחודש, 22% מגיעות ל-10,000 שקלים, ורק 8% מצליחות להגיע להכנסה של 20,000-18,000 שקלים. הן לא מחפשות עושר - הן מחפשות דרך להתפרנס בכבוד ולהעניק חיים טובים יותר למשפחותיהן.
בנוסף לזה, המגזר השלישי, שאמור לתמוך בנשים אלה, נשען על קרקע רעועה של תרומות ומענקים.
תמיכה ביזמות נשית כחוסן לאומי
בתקופה זו של משבר, כשהעסקים הקטנים זקוקים יותר מתמיד לתמיכה, דווקא אז מתגלה השבריריות של המערכת. כשמקור מימון אחד נעלם, כמו במקרה של USAID, זה לא רק תקציב שנעלם - אלה חיים שמשתנים, קהילות שנחלשות, ותקוות שמתערערות.
נדרשת כאן פעולה מערכתית. המדינה חייבת להבין שאי אפשר להשאיר את הטיפול באוכלוסיות מוחלשות לחסדי תורמים זרים. נדרשת תוכנית ממשלתית שתיתן מערך תמיכה למגזר השלישי, במיוחד לארגונים שתומכים בנשים. זה לא רק עניין של צדק חברתי - זה עניין של חוסן לאומי.
צופית גורדון, מנכ"לית עמותת "יוזמות עתיד"צילום: ELITE BEAUTYהשפעת המשבר מתפשטת הרבה מעבר לפגיעה הכלכלית הישירה בנשים אלה. כשאישה מאבדת את עצמאותה הכלכלית, נפגע גם חוסנה של הקהילה כולה. קהילה שנשותיה חוזרות אליה מחוזקות, עם יכולת פרנסה עצמאית, היא קהילה שיכולה להתאושש ולצמוח. לעומת זאת, קהילה שנשותיה נאבקות לשרוד כלכלית - תתקשה להשתקם.
בכל קהילה שנפגעה יש עשרות נשים שעסקיהן הושבתו, שאיבדו את מקור פרנסתן, ושזקוקות לתמיכה כדי להתחיל מחדש. גדולתה של חברה נמדדת ביכולתה לדאוג לחלשים שבה, וכעת, יותר מתמיד, המדינה חייבת לקחת אחריות.
בלי מערך תמיכה משמעותי בארגונים שמלווים נשים בדרך לעצמאות כלכלית, לא נוכל לדבר על שיקום אמיתי של החברה הישראלית.
- צופית גורדון היא מנכ"לית "יוזמות עתיד" - עמותה ללא מטרות רווח שהוקמה ב-2015, ומטרתה לסייע לנשים במצב סוציו-אקונומי נמוך או במשבר כלכלי, להקים עסק עצמאי באמצעות הכשרה עסקית והפעלת תוכניות המשך.
