הבית בקיבוץ הפסטורלי שעולה באש, האמא שמחבקת את בנה בתוך יער חשוך, הילדות שבונות ארמון בחוף הים ודלת הבית שעליה תלויה מודעת אבל הם רק חלק קטן מפרויקט האיורים "פנים ושמות" שהתחיל את דרכו באינסטגרם, ובימים אלו הפך לתערוכה המוצגת בגלריית חוצות בכיכר ספרא שבבירה, כחלק מפסטיבל המאיירים הנחשב "אאוטליין - איור ומילים בירושלים" שנפתחה ביום חמישי שעבר (21 בדצמבר).
הפרויקט, פרי יוזמתן של המאיירות והמעצבות אור סגל ויעל וולובסקי ובשיתוף צוות האוצרות מאיה גור ושחר טל, נולד שלושה ימים מפרוץ המלחמה מתוך ניסיון להנציח את אלפי הקורבנות של הטבח, להודות ולהוקיר תודה לכל מי שניסה לעזור ולהציל אחרים באותו יום ארור וגם להעלות מודעות להשבת החטופים הביתה. בימים אלו הן נערכות גם להצגת התערוכה בבואנוס איירס בחודש ינואר הקרוב, כחלק מיוזמה של שגרירות ישראל בארגנטינה וקרן הייסוד, שם הן מקוות לחשוף למאורעות המטלטלים גם קהל שאינו ישראלי.
קיבל משמעות שונה אחרי שרז ואביב שוחררו מהשבי. האיור של טל סגל מהפרויקט
"ב-10 באוקטובר הוצאנו 'קול קורא' למאיירים ולקולגות לאייר איורים שישקפו את הטבח ואת מה שאנחנו כישראלים חווים כעת, ולמעשה להקדיש את האיור לאדם אחר, או לכמה אנשים, שנפגעו מהאירועים", אומרת אור סגל. "הפרויקט הוא עצמאי לגמרי ואין אף גוף שעומד מאחוריו. הפנים והשמות שמופיעים בו הם הפנים והשמות של החברה הישראלית כולה - גם של החטופים והנרצחים וגם של השכן מהבית ממול, של החברים והמכרים שלנו ושל כל מי שהטבח הזה גרם לזעזוע בחיים שלו. מכיוון שהמטרה שלנו היא הסברה והעלאת המודעות, כל מאייר הוסיף הסבר על הציור שלו בעברית, ערבית ואנגלית".
משפחות החטופים והנרצחים מכירות את הפרויקט? סגל: "אנחנו משתדלים לא להכביד על המשפחות ועל הקרובים, ולכן אנחנו כיוזמות הפרויקט לא יוצרות קשר עם המשפחות, אבל אני יודעת שהרבה מהמאיירים יצרו איתם קשר ושיתפו אותם בעבודה על האיור ובפרויקט עצמו. בקרוב נערוך אירוע לפתיחת התערוכה שאליו יוזמנו גם המאיירים כמובן, והמחשבה היא שהם יזמינו את הקרובים של האנשים שאותם הם איירו. בסוף, הפרויקט נעשה גם מתוך מחשבה עליהם וזו עוד סיבה מדוע חשוב שהייצוג של הדמות יהיה הומני ומכבד".
איך נוצר הקשר עם פסטיבל "אאוטליין"? "הפרויקט הווירטואלי, שהתחיל באינסטגרם, קיבל הרבה מאוד צפיות שבעקבותיהן הוא הפך לקמפיין חוצות במסגרתו חלק מהאיורים הוצגו ברחבי תל אביב. אז הפרויקט התמקד בהשבת החטופים, ועכשיו התערוכה כוללת את כל האיורים של כל מי שנפגע באירוע הזה, גם אם לא היה פיזית במקום ובזמן שבו הוא התרחש".
היה איור שנגע בך במיוחד? "האיור שאיירה נועה קלנר, מאיירת והאוצרת של פסטיבל 'אאוטליין', לזכרו של חיים בן אריה, נהג אוטובוס שבמהלך חילוץ ילדים מקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר נחשף לזוועות איומות, בעקבותיהן בחר לסיים את חייו זמן קצר לאחר מכן. מצאו אותו ירוי בתוך האוטובוס שלו. יש משמעות עצומה לסיפור שלו בתוך הפרויקט בעיקר בגלל המשבר הנפשי המטורף שכולנו חווים בעקבות הטבח הזה. ההבנה שגם אלו שניצלו מהטבח או חזרו מהשבי - עדיין נמצאים בתוך האירוע הזה. הראש של כולנו נשאר באותה שבת ארורה. באיור ובאומנות בכלל יש משהו מאוד הומני ומרפא, ואנחנו מקוות שבעזרת הפרויקט הזה נצליח לסייע, גם אם במעט, לתהליך השיקום של החברה שלנו".
סגל, שאיירה אף היא עבור הפרויקט, בחרה להקדיש אותו לאביב ורז כץ (בנות ארבע ושנתיים וחצי) שנחטפו יחד עם אמן דורון כץ אשר מבית סבתן בקיבוץ ניר עוז, לשם הגיעו מביתן שבשרון כדי לחגוג את חג הקיבוץ שחל יום לפני מתקפת הטרור. השלוש שוחררו בפעימה הראשונה של שחרור החטופים לאחר יותר מחודשיים בשבי. "ציירתי את אביב ורז בחוף הים כשהן בונות ארמון מחול. האיור בגרסתו הראשונה הוצג בפרויקט לפני שהן שוחררו מהשבי, ולתערוכה ב'אאוטליין' כבר שיניתי את הכיתוב וכעת הוא מוקדש לכל הילדות שחזרו מהשבי".
טל גוטברג, מאיירת ומעצבת גרפית שלוקחת חלק בפרויקט של סגל וחברותיה, ציירה אף היא את האחיות כץ. באיור של גוטברג אביב ורז נראות כשהן יוצאות מבית סבתן שבקיבוץ. "כששלחתי את האיור לפרויקט ביקשו ממני להוסיף לו אלמנט אופטימי כלשהו. היה לי קשה למצוא אופטימיות ובטח שלצייר אותה, אז הוספתי שורה משיר", מספרת גוטברג. "לתחושתי, להוסיף אופטימיות לאיור מעוותת את המציאות הקשה שבה כל האימהות והילדים הוחזקו עדיין בשבי חמאס".
איור של אביב ורז כץ בקיבוץ ניר עוז שאיירה טל גוטברג
האיורים של גוטברג וסגל קיבלו משמעות שונה כשבנות המשפחה שוחררו מהשבי. "המשותף לשני האיורים האלו הוא שבשניהם רז ואביב נותרו אנונימיות ואין פרט שמזוהה דווקא איתן, וכך האיור למעשה יכול לגעת בכל הילדות שנחטפו באותה שבת ארורה".

חייבים להיות אופטימיים

הימים החשוכים שעוברים על החברה הישראלית מאז 7 באוקטובר, מחזקים את הדרישה לאופטימיות ולתקווה. זו גם הסיבה שלצד התערוכות שעוסקות במלחמה, בחרו מארגני הפסטיבל לשלב גם את תערוכת "יש לך שמש" מטעם עמותת "ילדים בסיכוי", התומכת בילדים בסיכון בגילאי 18-8 שהוצאו מבתיהם על ידי צו בית משפט ומתגוררים בפנימיות. במסגרת התערוכה מוצגים איורים אופטימיים שאיירו מאיירים ישראלים, בהם גם גוטברג, שבכולם מוטיב חוזר: שמש, המופיעה גם על לוגו העמותה.
"ההוראה היחידה שקיבלנו מהעמותה הייתה להוסיף שמש לאיור. מתוך ניסיון להביא לידי ביטוי את העשייה של העמותה ואת העובדה ששיתוף פעולה ותרומה של כמה אנשים יחד יכולים להביא את השמש, בחרתי שהאיור שלי יהיה מורכב מכמה דמויות שיחד מאיירות שמש גדולה", מסבירה גוטברג.
איור השמש של גוטברג המוצג בתערוכה
"השמש מסמלת את העובדה שאנחנו אור, תקווה וחמלה בחיים של הילדים האלו. ולצד זה, היא גם הסמל לוודאות שלנו בחיים שלהם - כמו שהשמש זורחת בבוקר לא משנה מה והנה, גם אחרי 7 באוקטובר היא ממשיכה לזרוח, כך גם אנחנו נמצאים עבורם", אומרת טל פורקוש, מגייסת משאבים לעמותה ויוזמת התערוכה.
זו השנה השלישית שבה התערוכה מוצגת במרחב הציבורי, והשנה בפעם הראשונה היא תוצג גם בפסטיבל הנחשב כאמור. "ההחלטה לקיים את התערוכה, הגיעה מתוך המקום שלי כמי שמאוד אוהבת ומתחברת לאיור. מדהים ומרגש לראות איך בכל שנה יש יותר ויותר מאיירים שמוכנים לשתף פעולה ולאייר עבור הפרויקט", אומרת פורקוש.
איור מהתערוכה שאייר נדב מצ'טה
האיורים בתערוכה הם למכירה? פורקוש: "לא, הם הזדמנות לחגוג את הפרויקט שלנו ואת התרומה של המאיירים שכל אחד מהם העניק את הפרשנות שלו לשמש. בשנה שעברה יצרנו לוחות שנה מהאיורים שהוצגו בתערוכה ונרשמה הצלחה מסחררת, שבעקבותיה נעשה זאת גם הפעם".
1 צפייה בגלריה
תערוכת "יש לך שמש" בפסטיבל "אאוטליין"
תערוכת "יש לך שמש" בפסטיבל "אאוטליין"
תערוכת "יש לך שמש" בפסטיבל "אאוטליין"
(צילום: באדיבות עמותת "ילדים בסיכוי")
מעניין לראות שהאיור הפך כלי משמעותי להסברה במלחמה הנוכחית. פורקוש: "במהלך השנים הקרובות נראה סצנה שלמה שעוסקת ב-7 באוקטובר ובמלחמה מכל הקשת האמנותית - החל מקולנוע, דרך תיאטרון ומוזיקה וכמובן גם איור. העניין עם איור, להבדיל משאר המדיות, שהוא מיידי ואפשר להגיב באמצעותו לאירועים במהירות רבה. למעשה, האיור היה המדיום האמנותי הראשון שהעניק ביטוי ל-7 באוקטובר". גוטברג: "אני מאמינה גדולה באמנות ככלי לריפוי ולהחלמה, ובאיור בפרט. הוא מאפשר לפרוק את הקשיים, החרדות והתסכול בצורה מיטבית. כמובן שגם כתיבה, משחק, שירה ונגינה יכולים לעשות זאת, תלוי במה שכל אחד מעדיף. ברוב העדויות של הילדים מהשבי נאמר שהם ציירו שם לא מעט, ואני מאמינה שזו הייתה הדרך שלהם להצליח להתמודד עם הסיטואציה הבלתי אפשרית שאליה נקלעו".
לפרטים נוספים אודות התערוכות והפסטיבל - באתר