במדינה דמוקרטית כמו ישראל, כולנו רוצים להרגיש שאנחנו אזרחיות ואזרחים שווי זכויות. לכולנו יש רצונות, שאיפות, יכולות ודעות.
אנחנו רוצים לבחור איך לחיות, היכן לגור, במה לעבוד וכיצד להיות חלק מהחברה הישראלית. גם למי שחי עם מוגבלות כלשהי - שכלית או גופנית - יש רצון כזה.
אנחנו, בוגרות ובוגרים עם מוגבלות, שומעים כבר שנים רבות על חשיבות השילוב, ההכלה והשוויון. נציגים שלנו השתתפו בדיונים, הגיעו לוועדות הכנסת והציגו את הקשיים שאנחנו חווים. אבל העובדה שהיינו שותפים לדיונים לא הספיקה, כי בסופו של דבר המציאות לא השתנתה.
הבחירות המתקרבות הן הזדמנות לדרוש שורה של שינויים גם עבור מי שחי עם מוגבלות, וזה הזמן לפרט אותם.
ראשית, אנחנו דורשים שהמדינה תאפשר לכל אדם עם מוגבלות לבחור את סביבת מגוריו ואת אורח חייו. כיום, אדם עם מוגבלות נאלץ לעתים להתגורר במסגרת מסוימת רק מפני שאין לו חלופה מתאימה, או מפני שהתמיכה שהוא זקוק לה אינה זמינה בקהילה.
לשם כך אנחנו דורשים תוכנית חומש ממשלתית, מתוקצבת ומחייבת, להרחבת אפשרויות הדיור בקהילה – תוכנית שתאפשר עצמאות מרבית למי שרוצים ויכולים לנהל את חייהם.
בשנים האחרונות ביקשנו לקדם הנגשה קוגניטיבית של חדשות ומידע ציבורי לאנשים עם מוגבלות, אבל נענינו בתשובה מבטלת: אין לזה תקציב. לא ייתכן שמחסור בתקציב, ימנע מאיתנו להבין מה מתרחש במדינה שבה אנחנו חיים
ההיבט השני הוא הזכות להתפרנס בכבוד. גם אנחנו רוצים לעבוד, ללמוד מקצוע, להתקדם ולהתפרנס מעבודתנו, ולא להיות תלויים כל חיינו בקצבאות או במסגרות תעסוקה שאינן מאפשרות התפתחות.
גם כאן אנחנו דורשים תוכנית לאומית רב-שנתית להרחבת התעסוקה הנתמכת בשוק העבודה, ותקציב לליווי אישי במקומות העבודה.
אנחנו דורשים לבחון ולתקן הסדרי שכר שפוגעים ביכולתם של אנשים עם מוגבלות להתפרנס בכבוד, ולקדם מעבר הדרגתי ומותאם ממסגרות תעסוקה מוגנות לשוק החופשי - תוך שמירה על רצונו של האדם והבטחת חלופות מתאימות. בנוסף, אנחנו דורשים לקבוע יעדים מדידים להגדלת מספר האנשים עם מוגבלות שמשתלבים בעבודה בשכר.
חברי כנסת בביקור פתע בהוסטל לאנשים עם מוגבלויות, 2018
ההיבט השלישי הוא הזכות להבין מידע ולקבל החלטות. בשנים האחרונות ביקשנו לקדם הנגשה קוגניטיבית של חדשות ומידע ציבורי לאנשים עם מוגבלות, אבל נענינו בתשובה מבטלת: אין לזה תקציב. לא ייתכן שמחסור בתקציב ימנע מאיתנו להבין מה מתרחש במדינה שבה אנחנו חיים.
אנחנו דורשים להרחיב, באמצעות חקיקה ותקנות, את חובות ההנגשה הקוגניטיבית של מידע ציבורי חיוני, לחייב משרדי ממשלה וגופים ציבוריים לפרסם מידע מרכזי בשפה פשוטה ובפורמטים נגישים, ולהקים שירות ציבורי מתוקצב להנגשת מידע חדשותי ואזרחי חשוב.
מדברים עלינו, לא איתנו
מעבר לכל הדרישות האלה, אנחנו דורשים את אחת מזכויות היסוד החשובות ביותר: הזכות להשתתף בהחלטות המשפיעות על חיינו.
יאנה מבשב
(צילום: באדיבות קבוצת "מנהיגות שווה")
אנחנו מכירים את חיינו, את הקשיים ואת הצרכים שלנו, ולכן אנחנו חייבים להיות שותפים אמיתיים בעיצוב המדיניות. העיקרון "שום דבר עלינו, בלעדינו" - לא יכול להישאר סיסמה בלבד.
בעוד יומיים יתקיימו הבחירות לכנסת, ואחריהן תקום ממשלה חדשה. ברגע שתקום, נדרוש ממנה לפרסם בתוך 100 ימים תוכנית פעולה ראשונית ליישום הדרישות שלנו, ולגבש בתוך שנה תוכנית רב-שנתית הכוללת תקציבים, יעדים ולוחות זמנים.
גם אנחנו רוצים לעבוד, ללמוד מקצוע, להתקדם ולהתפרנס מעבודתנו, ולא להיות תלויים כל חיינו בקצבאות או במסגרות תעסוקה שאינן מאפשרות התפתחות
אנחנו רוצים שינוי מהותי שיבסס את זכויותינו. הגיע הזמן שידברו עלינו לאורך כל השנה ולא רק ביום המודעות לאנשים עם מוגבלות, ושנחיה במדינה שבה הזכויות שלנו אינן תלויות ברצון הטוב של אחרים, אלא מובטחות בחוק ומתקיימות במציאות.
- כותבת הטור היא חברת קבוצת "מנהיגות שווה", הפועלת בתמיכת עמותת "אלווין ישראל", לקידום זכויותיהם והשפעתם של אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית בחברה הישראלית.
