ביום שני אחר הצהרים, עוצר באופן קבוע מול מחלקת שקום גריאטרי בתל השומר - רכב פרטי בצבע לבן ומתוכו יוצאת אישה עם סינר, ניגשת לתא המטען משם היא מוציאה מאות פרחים בצבעים משגעים. ובכן היא לא עובדת במשתלה והיא לא בדרך לאולם חתונות. תכירו את צופית רוזן 'בלומרית' במקצועה שפעמיים בשבוע היא פוקדת את בית החולים תל השומר ועורכת סדנאות עיצוב ושזירת פרחים למאושפזים.
צפו בצופית רוזן בסדנת שזירת פרחים:
במחלקת השקום ממתינות לה כמה בנות שירות לאומי, מארגנות את השולחנות, מניחות את הפרחים ואט-אט כמו במטה קסם, החלל האפרורי מקבל צבע וחיים. קשישים עם הליכונים, על כיסאות גלגלים, מלווים בבני משפחותיהם נאספים סביב השולחנות, ונראה שהצבע תרתי משמע חוזר ללחייהם.
חנה (85) נזכרת בילדותה בעיראק: "גם שם היו לנו כל-כך הרבה פרחים יפים". בחור אחר על כיסא גלגלים ועם ידיים רועדות מסביר: "אני מכין שני זרים כדי שאף אחת מהנכדות לא תקנא". ברקע מתנגנים שירים של יהורם גאון, ורק אדם אחד שנשאר בחוץ מביט שעות בנקודה דמיונית באוויר מסרב להענות לחיזוריה של רוזן "הוא תמיד מתרצה בסוף, כי אחרת הפרחים יעלבו".
את קסם הפרחים גילתה רוזן (53) כשעבדה בגיל 14 בחנות פרחים. "נשבתי ביופי האין סופי ובקסם שמתרחש במפגש שבין האדם לפרח". היא מסבירה את סוד המשיכה שלה. אחרי השחרור היא למדה בוטניקה בסמינר הקיבוצים, ביד בן צבי למדה ביולוגיה ושזירת פרחים במשך שבע שנים (גזירה, שימור, עיצוב, קיפול, איזון בשיטות קלאסיות ומודרניות).
רוזן הקימה את בית הספר לשזירה של ZER4U, וגם כתבה כמה ספרים על הסגולות של פרחים ותמציות שניתן להפיק מהן "הסגולות של הפרח טמונים בריחו, בצבעו, באור והאנרגיה שהוא מפיץ", היא מסבירה. "כך למשל חרציות מומלצות להשקת רוגע ושלווה, הורדים יעזרו לך בהשגת איזונים ואילו פרח הצבעוני מומלץ לעזרה בהתאקלמות במצבים חדשים".
במהלך השנים לקחה רוזן חלק בשורה של יוזמות בהם חלקה מהידע והניסיון שלה עבור אנשים במצבי משבר: פרויקט מסקרן ונוגע ללב, התקיים בכלא הנשים 'נווה תרצה' שם היא ליוותה את האסירות במשך שבע שנים "אחת האסירות שהתגלגלה בין הרחובות לכותלי הכלא חלמה על 'בית חם'. יצרנו יחד אגרטלים עם צמר ופרחים. אסירה אחרת קיוותה להיות פעם כלה תחת החופה. הרכבנו בלב בית הכלא חופה שהבאנו מבחוץ, עיטרנו אותה בפרחים ונתנו לה את החוויה של להרגיש כלה תחת החופה".
"אסירה אחרת רצתה להיות בחג בבית אז עיצבתי עבורה 'שולחן חג'. כשאבא של אחת האסירות נפטר והיא לא יכלה לצאת להלוויה, עיצבנו יחדיו זר אבל ונתנו לה לכתוב מכתב סליחה. בסוף הפרויקט הם יצרו תערוכה מרגשת בשם 'קולות של הלב' בו האסירות הציגו את התוצרים. "אחת האסירות רצתה להכין לבתה בת השבע שולחן עם כל הצעצועים שהיא אוהבת – עשינו את זה ואפילו אישרו לילדה להגיע לתערוכה. כשהיא ראתה את השולחן היא לא יכלה לעצור את הדמעות", משתפת רוזן.
במשך כמה שנים התנדבה רוזן במחלקה הפסיכיאטרית בשיבא, עד שהנהלת המקום הכירה בערך של הסדנאות, ואישרה לה תקן בתשלום. כך היא מגיעה פעמיים בשבוע למחלקות הפסיכיטריות ומחלקת השיקום. "אתה מבחין באופן סגנון עיצוב הפרחים של השוזר ומזה לומד על מצבו של האדם. כך למשל במחלקה הפסיכיאטרית למטופלים יהיה קשה להשלים את הבסיס של העציץ, במחלקת פוסט טראומה יווצרו בעציץ חללים".
כשעבדה עם הלומי קרב היא לימדה אותם ליצור זרים עובר נשותיהן. "רבים לא יודעים אבל בנות הזוג של הלומי הקרב חווות סבל לא פשוט כי לא תמיד יש להם עם מי לדבר, והמחווה הזו של הענקת הזר, יש בכוחה למוסס את חומת השתיקה והכאב".
כשחלפתי עם רוזן ליד ההוספיס בתל השומר היא נזכרה במפגש בלתי שגרתי: "יום אחד משפחה מתקשרת אליי, 'תגיעי מהר היום למחלקה אנחנו רוצים סדנת פרחים לאמא שלנו כי מחר אנחנו לא בטוחים שהיא כבר תהיה איתנו". הגעתי כמה דקות אחרי שהיא כבר נפטרה ולהפתעתי הם ביקשו בכל זאת לערוך את הסדנה כשהאם נמצאת במיטתה ללא רוח חיים. עשיתי להם סדנת פרידה ושחרור, כך שכל אחד מבני המשפחה בחר בפרח ויחד יצרנו זר שגם נלקח לימי השבעה. הרגשתי שנשמתה והאנרגיה של האם שורה בחדר וגם בני המשפחה הרגישו כך".
כדי לתת תוקף מדעי להשערות האינטואיטיביות של רוזן ויתר המשתתפים, החליטה רוזן לערוך מחקר מתוקף מדעית עם פרופ' הווארד עמיטל, מנהל מחלקה פנימית ב' ומנהל המכון למחלות אוטואימוניות במרכז הרפואי תל השומר - שיבא. "הגעתי אליו באחד הימים", היא משחזרת, "הנחתי עציץ עם סידור פרחים מיוחד על השולחן שלו במחלקה, ולאחר שעה של שכנועים הוא ניאות לקחת חלק במחקר".
המחקר הבלתי שגרתי יצא לדרך בשנת 2018 באישור ועדת הלסינקי, והוא נערך בקרב 70 חולות פיברומיאלגיה. תסמונת כאבים ועייפות שלוקות בה כרבע מיליון נשים בכל שנה בישראל (וגם גברים אבל בשיעור נמוך בהרבה). המחקר בדק השפעת של סדנת שזירת פרחים בקרב החולות, והתוצאות הייתה חד משמעיות "בכל המדדים שנבדקו כמו חרדה, דיכאון, עייפות וכאב", מציינת רוזן "ניכר שיפור משמעותי".
מקרה שזכור לה במיוחד היה של חולת פיברומיאלגיה שהגיעה למחקר עם קביים ושימוש תכוף במשככי כאבים "אחרי שלושה חודשים היא זרקה את הקביים ונפטרה מהכדורים שלה". פרופ' עמיטל מרחיב על הצלחת המחקר: "הסדנה הוכיחה עצמה בגלל כל הפלטפורמה שהיא מספקת: גירוי וויזואלי, גירוי חוש הריח והמישוש וחשוב לציין שיש פה עבודת צוות שיש לה גם תרומה נכבדת במסגרת קבועה. אפשר לומר שזו בהחלט תרפיה רב חושית. מדדנו את זה בצורה מדעית וראינו תוצאות יפות". "רציתי לעניין את הקהילה הרפואית הישראלית", מסביר פרופ' עמיטל אך עם פרסום המחקר באנגלית הוא עשה לו כנפיים, הגיע לאתרים רפואיים בינלאומיים וצוטט רבות. "פנו אליי מהאתר הרפואי המוביל MEDSCAPE וראיינו אותי". הוא מחייך.
פרופ' עמיטל מסביר שיש היום יותר מודעות לכל הנושא של 'איכות חיים תומכת רפואה': "ולמרות כל זאת כשצופית פנתה אליי בהתחלה קצת הסתייגתי מהעניין, כי הספרות רפואית שתומכת בשזירת פרחים כטיפול רפואי אינה מאוד מבוססת. החלטנו בכל זאת לצאת למחקר בנושא, ובעקבות התוצאות החלטנו לאפשר חוג קבוע בעניין לחולים ראומטיים".
מחקר נוסף שעדיין לא פורסם, נערך השנה ב"בית האבות הבולגרי" בראשון לציון, בידי האחות הראשית אתי זיגלבוים ומנהלת השירות הסוציאלי עינת בובר. המחקר בדק את השינוי במצבם של דיירים שסובלים מכאבים ודיכאון, והתוצאות לא איחרו להגיע.
"נוצר שיפור בכל המדדים" שנבדקו מציינת רוזן. היבטים נוספים שציינו עורכי המחקר היו: "הפרחים היוו דרך תקשורת אלטרנטיבית עבור חלקם", והגברה של תחושת המסוגלות. "אם אני מסוגלת ליצור דבר כזה, כנראה שאני עוד שווה משהו", ציטטו במחקר את אחת הנבדקות.
