"תמיד התעניינתי בטבע ובסביבה, וניסיתי ללמוד איך אפשר לעזור ולשפר טכנולוגיות של סביבה ומים במדינות מתפתחות", אומר אופיר ענבר בן ה-31, ראש צוות אפריקה במהנדסים ללא גבולות ישראל - תל אביב. לענבר, המתגורר בקיבוץ אייל עם אשתו יובל זיו ובתו בת השנה אלה, יש תואר ראשון ושני במדעי כדור הארץ והסביבה. הוא חובב ספורט, אבל אוהב לעבוד בצוות על פיתוח ופיצוח של אתגרים מעניינים. כך מצא את עצמו בטנזניה, מנהל פרויקט גדול ותובעני הרחק מהבית, בתקופה הכי עמוסה בחייו האישיים. "יש הרבה הזדמנויות ואתגרים בעולם, אבל דווקא בטנזניה הערך האישי שלי יכול לבוא יותר לביטוי, כי זה ממש אכפת לי".
מהנדסים ללא גבולות הוא ארגון בינלאומי ללא כוונות רווח, שמתנדביו - מהנדסים בכל התחומים ממדינות רבות - יוזמים ומפעילים פרויקטים הומניטריים רבים (בדומה לרופאים ללא גבולות). כל צוות פועל עצמאית, אחראי ליישום הפרויקט בשטח וגם לגיוס תרומות לשם ביצועו. ענבר הצטרף ל'צוות אפריקה' רק לפני כשנתיים וחצי, כשהתחיל לעבוד על הדוקטורט שלו במרכז לחקר המים באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' דרור אבישר. תוך כמה חודשים כבר עבר לנהל את הצוות, שחבריו מנסים לפתור את המחסור החמור במים נקיים בטנזניה.
הפתרון שמצא הצוות מתמקד במי הגשמים שיורדים באזור, ו"מתבזבזים", ושימוש בהם להקל על מצוקת מי השתייה במוסדות הלימוד. הם יצרו מערכת שמאפשרת לאסוף את מי הגשמים מגגות בתי הספר המקומיים, מסננת אותם ומספקת מי שתייה בתהליך פשוט למדי ובעלות נמוכה. המים נאגרים במכלים גדולים, ומועברים לדליים, מהם הילדים יכולים לשתות. "אפשר לפתור בעיות באמצעים טכנולוגיים מורכבים, אבל גם ברעיונות פשוטים", אומר ענבר. "מחקר הדוקטורט שלי הוא בנושאי השימושים של טכנולוגיה ובינה מלאכותית בסביבה, והמטרה הסופית היא לעשות פרויקטים עם השפעה גדולה. אימפקט משמעותי".
הבחירה בטנזניה כיעד לפעילות התחילה, כך מתברר, די באקראי. יש מי שיודע לספר על סטודנט מישראל שיצא לפני כמה שנים לטיול באפריקה, ובאחד הטרקים נחשף לתנאי המחייה ולקשיים של האוכלוסייה המקומית, והחליט לעשות שינוי בכוחות עצמו. הסיפור על אותו סטודנט מטייל הפך למעין מיתולוגיה בפקולטה להנדסה, ולימים שימש הבסיס הרעיוני, סביבו הוקם ב-2011 הצוות התל-אביבי של 'מהנדסים ללא גבולות'. "טנזניה היום זה רק אנחנו, צוות אפריקה, ואנחנו מנהלים בטנזניה את כל הפעילות, מקצה לקצה", הוא אומר.
11 צפייה בגלריה
מערכת לאיסוף וטיהור מי גשמים בנפח 60 אלף ליטר שבנו מתנדבי 'צוות אפריקה' באפריל האחרון בבית ספר בבאבטי
(צילום אופיר ענבר)
11 צפייה בגלריה
המערכת בפעולה: תלמיד בבית הספר ממלא מים נקיים, שלא באו במגע עם האדמה הרעילה, ישירות מהמכלים
(צילום אופיר ענבר)
11 צפייה בגלריה
מתנדבת מצוות 'מהנדסים ללא גבולות ת"א' משתעשעת עם ילדי בית הספר לקראת התקנת המכלים לאגירת מי גשמים
(צילום אופיר ענבר)
11 צפייה בגלריה
חברים ב'צוות אפריקה' מדריכים תושבים בתחזוקת המערכת לאיסוף מים במטרה שיוכלו ליישם ולהעביר את הידע הלאה
(צילום אופיר ענבר)
בגלל שאופי ההתיישבות באזורים האלה הוא כפרי, מפוזר על פני שטחים נרחבים, בחרו ענבר והמהנדסים של 'צוות אפריקה' לטהר את מי השתייה של כל ילדי האזור במקום היחיד שבו הם מתרכזים - בבתי הספר. לפיכך, התקינו את מנגנוני האיסוף והטיהור על גגות בתי הספר הציבוריים, במגמה להרגיל את התלמידים לשתות מים מסוננים, שיבטיחו את שלומם ואת בריאות השיניים שלהם"
מספקים מים ל-5,000 ילדים
בעיית המים החמורה הקיימת במחוז בבאטי בצפון טנזניה, קרוב לסרנגטי, פוגעת כבר שנים ארוכות בבריאות המקומיים. פלואוריד הוא אמנם מינרל חיוני, שמחזק את השיניים ומגן עליהן מעששת, אך בריכוזים גבוהים מדי, כמו אלה שנמצאים באופן טבעי באדמות טנזניה, הוא עלול להפוך מסוכן. מלבד הבעיות הדנטליות, עודף פלואוריד במים גורם בעיות התפתחותיות קשות, בעיקר אצל ילדים, שעלולות להתבטא במבנה השלד והעצמות. "מצוקת המים באזור קשה מאוד ובולטת", מסביר ענבר. "רואים את זה מיד במצב השיניים העגום בקרב תושבי האזור. ברגע שהמים באים במגע עם הקרקע - הם מזדהמים, ולכן חייבים לאסוף ולטפל במים לפני השתייה".
בהיעדר כל אמצעי לסינון או שאיבה, נאלצים תושבי האזור לשתות את מי הנחלים והאגמים המזוהמים שנקווים סביבם, גם בטרם עברו כל טיפול או טיהור מקדים. בגלל שאופי ההתיישבות באזורים האלה הוא כפרי, מפוזר על פני שטחים נרחבים, בחרו ענבר והמהנדסים של 'צוות אפריקה' לטהר את מי השתייה של כל ילדי האזור במקום היחיד שבו הם מתרכזים - בבתי הספר. לפיכך, התקינו את מנגנוני האיסוף והטיהור על גגות בתי הספר הציבוריים, במגמה להרגיל את התלמידים לשתות מים מסוננים, שיבטיחו את שלומם ואת בריאות השיניים שלהם. "אנחנו מחשבים את שטח הגג, ומציבים לפיו מספר מכלים מתאים, מתוך כוונה שכל ילד יקבל לפחות ליטר אחד של מים מטוהרים מדי יום", מסביר ענבר. "כרגע אנחנו מספקים כך מים ל-5,000 ילדים".
"אנחנו לא ממציאים את הגלגל ויש הרבה פתרונות, אבל המטרה שלנו היא להבטיח שיהיו זולים ושיחזיקו מעמד הרבה זמן. במרזבים שאנחנו בונים יש פילטר פשוט, קרמי, והתחזוקה היא כמעט אפסית. צריך לנקות אותם פעם בשנה ואפשר לקנות אותם בטנזניה אם נשברו. העלות של החומרים היא כ-6,000 דולר לכל בית ספר, תלוי בכמות המים שרוצים לספק. יש לנו מערכות שמחזיקות כבר עשר שנים, עם מעט תיקונים יחסית, ואנחנו בונים אותן ביחד עם הקהילה ועם הילדים. אנחנו רוצים לתת להם השראה, שיחזרו הביתה וישחזרו את זה ויעבירו הלאה. זה די פשוט".
11 צפייה בגלריה
ילדי בית הספר הלבושים לקראת חגיגה מסורתית ביחד עם מתנדבי 'צוות אפריקה' של 'מהנדסים ללא גבולות ת"א'
(צילום אופיר ענבר)
11 צפייה בגלריה
אדמת טנזניה עשירה בפלואוריד, שכמות גדולה ממנו פוגעת בבריאות ובשיניים. שימוש במים ממקורות לא נקיים בטנזניה
(צילום אופיר ענבר)
11 צפייה בגלריה
המים נאגרים במכלים גדולים ומועברים לדליים נקיים, מהם הילדים יכולים לשתות. אופיר ענבר והצוות עם הילדים
(צילום אלבום פרטי)
"הוצאנו ספר ילדים, באנגלית ובסווהילית, שנכתב ביחד עם הקהילה, ומספר את סיפורן של שתי טיפות מים, מהרגע שהן נוצרות בענן ועד שהן מגיעות לכוס השתייה. אנחנו משאירים כמה עשרות עותקים מהספרים האלה בכל בית ספר"
אם לקהילה לא אכפת, זה לא יצליח
העקרונות המרכזיים של 'צוות אפריקה' הם להבטיח שהפרויקטים שהם מקימים יהיו בני קיימא, פשוטים לתחזוקה וקלים לשכפול. על כן חשוב להם לשתף פעולה עם הקהילות המקומיות ולא רק 'לעבוד עבורן'. כדי לוודא שהאוכלוסייה מחויבת ומעורבת בתהליכים ובפרויקטים, 'צוות אפריקה' חתם לאחרונה על הסכם שיזם ענבר עם הרשויות המקומיות, המגדיר מראש את האחריות של כל צד בביצוע הפרויקט. "אנחנו רוצים ליצור מעורבות של הקהילה, כדי שיהיה להם אכפת, אחרת זה לא יעבוד. ההסכם מול הקהילה הוא מאוד משמעותי, והוא מאפשר לנו להגיע להרבה מאוד מקומות", הוא מספר.
"מרגש אותי לקבל תמונות של בעיות במערכת", צוחק ענבר. "כשמגיע תּוֹרֵם לביקור, קל לצייר בפניו תמונה יפה וחיובית, לְרַצּוֹת אותו ולהגיד שהכול מצוין. אבל אנחנו יודעים שלא תמיד הכול פיקס ויש בעיות, ולכן ביקשנו שהם יכתבו דו"חות, ישלחו לנו תמונות של תקלות, וגם יתקנו בעצמם. זה ההישג הכי גדול מבחינתי. זה אמנם לא סקסי, אבל ראינו שאם אנחנו לא מתקנים את המערכות, נוצרות בעיות. לאורך השנים בנינו את המרזבים בצורה מסוימת וחשבנו שזה טוב, כי לא קיבלנו ריג'קטים. מאז ההסכם, הבנו שיש בעיות ושינינו את המרזבים עצמם ואת הטכניקה. זה לא תיקון מורכב ולכן נחזור עכשיו אחורה ונתקן הכול".
העבודה של המהנדסים ללא גבולות לא מסתכמת רק בבניית מערכות לאיסוף וטיהור של מי הגשמים. בזמן שהם מונעים מהמשקעים לחלחל לאדמה הם דואגים שהידע שלהם יחלחל אל תודעת הקהילה כולה. "יש לנו תת-צוות שלם, שמתעסק בחינוך ובקהילה. אנחנו מעבירים פעילות הסברה על חשיבות מקורות המים השונים, על איך נוצר גשם, על האקלים, החקלאות, ההגיינה, וגם - איך מתקנים מערכת. הוצאנו גם ספר ילדים, באנגלית ובסווהילית, שנכתב ביחד עם הקהילה, ומספר את סיפורן של שתי טיפות מים, מהרגע שהן נוצרות בענן ועד שהן מגיעות לכוס השתייה. אנחנו משאירים כמה עשרות עותקים מהספרים האלה בכל בית ספר, וכשאנחנו חוזרים לשם בשנה הבאה - אנחנו מעבירים תוכניות הסברה אחרות. יש לנו קשרים אישיים עם מנהלי בתי הספר, ראשי הכפר וגם עם הילדים, ולמרות שאנחנו לא בונים משהו חדש, אנחנו חוזרים בכל שנה ועושים סמינרים למנהלים ומדברים איתם. אנחנו מקיימים קשר קבוע עם ארגונים בינלאומיים ועם נציגות המחוז, כדי לבנות סילבוס בעניין הזה, ביחד עם משרד החינוך המקומי".
11 צפייה בגלריה
"דווקא בטנזניה הערך האישי שלי יכול לבוא יותר לביטוי, כי אכפת לי". אופיר ענבר עם בתו אלה ועם אשתו יובל זיו
(צילום אלבום פרטי)
"המאפיין החשוב ביותר הוא היכולת לעבוד בצוות בתנאים לא פשוטים, והרצון להתחייב לעבודה מאומצת. אנחנו מכבדים לוחות זמנים, ומתנהלים כארגון מקצועי לכל דבר ועניין. כל אחד מאיתנו מתחייב לשלוש-ארבע שנים לפחות ויציאה למשלחת היא לא טיול, זה קצת כמו מבצע צבאי"
רק שבעה מקומות - ו-200 בקשות להתנדב
כל משלחת של ה'מהנדסים' מונה כ-6-7 מתנדבים. הם יוצאים לטנזניה פעמיים בשנה, בחופשת הפסח ובחגי תשרי, כדי שהפעילות ההתנדבותית לא תתנגש עם הפעילות האקדמית של הסטודנטים. על אף האתגרים והתנאים, וגם המחיר האישי הכבד (ענבר מספר שכבר ארבע שנים לא חגג את ליל הסדר ביחד עם אשתו, למשל), סטודנטים רבים, ולא רק מהפקולטה להנדסה, מבקשים להתנדב ולהצטרף לפעילות, גם כאשר הם לא צוברים נקודות זכות אקדמיות או הקלות בלימודים בעקבות זאת.
בסבב גיוס המתנדבים האחרון, למשל, היו רק שבעה מקומות פנויים, והצוות הוצף ביותר מ-200 בקשות להצטרפות. "אנחנו מגייסים לצוות אנשים מכלל הדיסציפלינות, ותהליך המיונים הוא ממש כמו קבלה לעבודה", מדגיש ענבר. "אנחנו מתעקשים לצרף את הטובים והאיכותיים ביותר, מבחינת היכולות, וגם בממד האישיותי. המאפיין החשוב ביותר הוא היכולת לעבוד בצוות בתנאים לא פשוטים, והרצון להתחייב לעבודה מאומצת. אנחנו מכבדים לוחות זמנים, ומתנהלים כארגון מקצועי לכל דבר ועניין. כל אחד מאיתנו מתחייב לשלוש-ארבע שנים לפחות ויציאה למשלחת היא לא טיול, זה קצת כמו מבצע צבאי. אבל כולנו מרגישים שאנחנו מקבלים הרבה יותר ממה שאנחנו נותנים. החבר'ה מאוד איכותיים, עובדים לאורך כל השנה גם בתקופות של מבחנים ומתח ועומס, אבל כשעושים את מה שאוהבים - הכול מסתדר".
11 צפייה בגלריה
מקפידים שהפרויקטים יהיו בני קיימא, פשוטים לתחזוקה וקלים לשכפול בידי התושבים. אופיר ענבר מלמד את המערכת
(צילום אלבום פרטי)
11 צפייה בגלריה
אופיר ענבר עם ראשי הקהילה במעמד החתימה על חוזה שיתוף הפעולה שמגדיר כיצד יפעל כל צד לתחזוקת המערכת
(צילום אלבום פרטי)
11 צפייה בגלריה
המערכת לפילטרציית מים שהוקמה בשת"פ אמריקאי-גרמני-טנזני-ישראלי בבית ספר סבילו בבאבטי בחודש אפריל האחרון
(צילום אופיר ענבר)
התומכים: קרנות, חברות ואנשי עסקים
אף שנדרש להם תקציב פעוט של כ-70 אלף דולר בשנה בלבד, סכום זעום יחסית למיליארדים שמושקעים באפריקה, עדיין יש צורך לענבר ולחבריו ב'מהנדסים ללא גבולות ישראל - תל אביב' להשיג מימון לפעילות. הם מצליחים להשיג אותו ממגוון גדול של מקורות: קרנות פילנתרופיות כמו קרן קירש, קרן פורטר ואחרות, חברות עסקיות כמו מייקרוסופט, אנשי עסקים כמו יוני גולדשטיין קרסו, שגרירות ישראל בקניה, שאחראית גם על טנזניה, וגם תמיכה של אוניברסיטת תל אביב, בדגש על המחלקה הבין לאומית.
"השאיפה שלנו היא להרחיב את פתרונות המים שלנו גם למקומות עם בעיות של זיהום ביולוגי, ולא רק פלואוריד. זאת הסיבה שאנחנו בונים עכשיו מערכת פילטרים גדולה, שמתאימה לסינון של מקורות מים – נחלים ואגמים. זה פתרון של מאה-מאתיים דולר, ואנחנו בונים את זה ביחד עם כמה ארגונים בינ"ל. בעתיד נוכל להפיץ את זה בצורה הרבה יותר רחבה".
"מאוד חשוב לנו להזדהות כישראלים", אומר ענבר. "זה אזור שמאוד אוהב את ישראל. הם מכירים את הסיפור שלנו, שבאנו לפה והכול היה מדבר, והיום עם מתקני ההתפלה למעשה כבר אין בעיית מים בישראל. הם מאוד מתעניינים וזה משתקף במפגשים כשמגיעים לשם".
"בנו, הישראלים, יש משהו מאוד יזמי, אבל התרבות האפריקאית היא מאוד שונה ולכן גם לנו יש המון מה ללמוד מהם. בעיקר בהיבט המשפחתי". ענבר מספר על זוג טנזני, שהכיר דרך הפרויקט: "בחור מקומי, שהצטרף לאחת המשלחות ב-2017 והכיר מוֹרָה באחד מבתי הספר בהם עבדנו. ב-2018 החבר'ה שלנו היו בחתונה שלהם, ועכשיו כבר יש להם שני ילדים. אנחנו בקשר חברי קבוע איתם, וזה מאוד נחמד. ולמרות שאנחנו כבר לא עובדים בכפר שלהם, הם עדיין מתנדבים ועוזרים לנו לבנות. אין פה עניין של כסף או תגמול וזה גם לא יעזור לקהילה או לכפר שלהם, אבל זה מדהים לראות כמה חשוב להם להעביר את זה הלאה".
עוד ישראלים שמפיצים טוב בעולם:
- נבחרת הישראלים הטובים של 2023
- נבחרת הישראלים הטובים של 2022
