בכל שבוע ואדים שולזינקו (41), תושב אילת ואב לשלושה, עושה את הדרך הארוכה מביתו למרכז הארץ. שולזינקו, לוחם מילואים בגבעתי, נפצע בעזה בספטמבר 2025, כשההאמר שבו נסע ספג שלושה מטענים ברפיח. ארבעת הלוחמים שהיו איתו נהרגו, והוא היחיד ששרד.
"אני עושה טיפולים בשיבא תל השומר, ובאילת יש לי רק פסיכולוג", הוא מספר. "אין פה שיקום בכלל, וזו ממש בעיה עבורנו. כל שבוע אני במרכז, וזו נסיעה מאוד לא פשוטה, בטח כשיש משפחה עם ילדים קטנים ברקע".
השבוע נפתחה עבורו ועבור מאות פצועים נוספים בעיר, כתובת חדשה: ארגון נכי צה"ל חנך לראשונה באילת שלוחה של בית הלוחם, שתשמש את פצועי ופצועות צה"ל וכוחות הביטחון המתגוררים בעיר. השלוחה הוקמה מתוך ההבנה שלצד הטיפול הרפואי, רבים מהפצועים זקוקים גם לקהילה קרובה, מסגרת תומכת וכתובת זמינה באזור מגוריהם.
ואכן, הצורך הזה רק הולך וגדל: מאז פרוץ "חרבות ברזל", הצטרפו למשפחת ארגון נכי צה"ל למעלה מ-25 אלף פצועים חדשים. כיום פועלים בארץ חמישה בתי לוחם גדולים - בבאר שבע, ירושלים, חיפה ותל אביב - ובקרוב צפוי להיפתח בית לוחם נוסף באשדוד, בהשקעה של כ-200 מיליון שקל.
לצידם, החל הארגון להקים גם בתי לוחם "קטנים" במסגרת פרויקט "הבית", שהשלוחה באילת היא הראשונה בו.
לדברי יובל הראל, מנהל פרויקט "הבית" מטעם הארגון, צפויות להיפתח עוד עשר שלוחות כאלה. "המטרה היא להנגיש את הפעילות של 'בית הלוחם' לפצועים בכל הארץ", הוא מסביר.
"'בתי הלוחם' הגדולים הם מעט מרוחקים לחלק מהפצועים והבנו שחלק גדול מהם, בדגש על פצועי 'חרבות ברזל', לא מגיעים לבתי הלוחם הקיימים ממגוון רחב של סיבות", מוסיף הראל, "בין היתר ריחוק גאוגרפי, גודל הבית, תחושת השייכות, הצורך הראשוני בקהילה קטנה, ועוד. שוחחנו עם פצועים רבים והבנו שהם מייחלים למקום שקט וקטן יותר, שבו כולם מכירים את כולם".
600 פצועים בעיר אחת
באילת מתגוררים כיום כ-600 פצועים, 250 מהם פצועי "חרבות ברזל". "הבתים הגדולים לא מצליחים לתת מענה לכולם", אומר הראל. "המטרה היא לא להביא את הפצוע ל'בית הלוחם', אלא את 'בית הלוחם' לפצוע. וזה החזון של פרויקט 'הבית'. הבית פתוח לכולם, ואנחנו לא שוכחים את הפצועים 'הוותיקים'".
השלוחה החדשה תציע פעילויות ספורט ופנאי, קבוצות תמיכה, הרצאות, יוזמות חברתיות ופעילויות למשפחות, לצד יצירת קהילה מקומית שתלווה את הפצועים גם מעבר לטיפול עצמו.
עבור ואדים, עצם המפגש עם פצועים אחרים הוא חלק מהותי מהשיקום. "כולם שם בפוסט טראומה, ודווקא זה מה שטוב - אתה מוקף בחיילים ובאנשים שמבינים מה קרה במלחמה, שמבינים אותך", הוא אומר. "במרכז הארץ יש המון בתי לוחם, ופה לא היה כלום.
"כשפתחו את 'בית הלוחם' פגשתי פתאום המון לוחמים שגרים לא רחוק ממני, וזה נתן לי הרגשה שאני לא לבד", הוא אומר, "בשיבא אני עושה טיפולים, אבל לא תמיד נשאר לי זמן ליותר מזה. כאן אוכל גם להשתתף בפעילויות ולהכיר אנשים נוספים במצבי.
"חוץ מזה, צריך לזכור שלא רק אנחנו, החיילים, בפוסט טראומה - גם המשפחות. לאשתי מאוד קשה, וב'בית הלוחם' באילת יש גם לה מקום, וכאן גם היא תוכל להכיר נשות מילואימניקים שעוברות דברים דומים ויכולות להבין אותה".
אסף נקי: "השיקום הוא לא רק מה שקורה בטיפול או בפגישה עם איש מקצוע, אלא גם מה שקורה בין לבין - בימים הפשוטים, ברגעים שבהם צריך מישהו לדבר איתו או מקום להרגיש בו שייך"
גם אסף נקי, תושב אילת ולוחם מילואים שהשלים למעלה מ-500 ימים במלחמה וכיום מתמודד עם פוסט טראומה, רואה בשלוחה החדשה הרבה יותר מכתובת לטיפולים. "מאז שחזרתי מהמילואים החיים שלי נראים אחרת", הוא אומר. "השיקום הוא לא רק מה שקורה בטיפול או בפגישה עם איש מקצוע, אלא גם מה שקורה בין לבין - בימים הפשוטים, ברגעים שבהם צריך מישהו לדבר איתו או מקום להרגיש בו שייך.
"בשבילי, הבית הזה הוא הרבה יותר ממקום פיזי", הוא מוסיף, "זו הזדמנות לבנות קהילה, לפגוש אנשים שמבינים את הדרך שאני עובר ולקבל כוחות להמשיך קדימה".
