"גם אם דיברת עם מישהו רק רבע שעה או עשרים דקות, אתה יודע שבעשרים הדקות האלה הוא לא היה לבד", במשפט הזה מסכמת עפרה, מתנדבת בער"ן, את מה שמניע אותה להקדיש מזמנה להקשבה לאנשים שאינה מכירה. לפעמים מדובר באדם שמתמודד עם חרדה, לפעמים במישהו שחווה משבר אישי, ולעיתים באדם שפשוט אין לו עם מי לדבר. בכל אחת מהשיחות האלה, היא יודעת, עצם הנוכחות של אדם שמקשיב יכולה לעשות הבדל.
"סיפרתי לך דברים שלא סיפרתי מעולם"
(צילום: shutterstock)
עפרה, אשת תקשורת, סופרת ומשוררת בת 76, חזרה להתנדב בער"ן בעקבות אירועי 7 באוקטובר. היא התנדבה בעמותה גם בעבר, אך הפסיקה כשנולד לה ילד והחיים הובילו אותה לכיוונים אחרים. "תמיד רציתי לחזור", היא מספרת. אחרי פרוץ המלחמה, כששאלה את עצמה כיצד תוכל לעזור, החליטה שהגיע הזמן לעשות זאת.
גם עבור טליה, דיילת אוויר ואם לשניים, ההתנדבות בער"ן נולדה מתוך חוויה אישית. אחותה, שנפטרה מסרטן לפני שלוש שנים, נהגה להיעזר בשירותי העמותה. "הייתי מאוד קרובה אליה והיא סיפרה לי שזה עזר לה", היא משתפת. "אחרי מותה רציתי לעשות משהו עם יותר משמעות. אני אוהבת לדבר עם אנשים, להקשיב. הרגשתי שיש לי את היכולת הזו". לפני כשנתיים הצטרפה טליה למערך המתנדבים, ומאז היא מקדישה מזמנה לשיחות עם אנשים במצוקה.
היכולת להקשיב לאדם אחר, מבלי לשפוט אותו או למהר להציע פתרונות, עומדת בבסיס ההתנדבות בער"ן. לדברי רחל מאיר, מנהלת סניף ירושלים של העמותה בשש השנים האחרונות, מדובר במיומנות נרכשת, שהשפעתה חורגת לא פעם גם מעבר לשעות ההתנדבות. "אין לנו הרבה הזדמנויות בחיים בהם מישהו באמת מקשיב לנו, בלי להגיד לנו מה לעשות, או להראות כמה הוא יודע – ופשוט נמצא איתנו", היא מסבירה. "אנשים אומרים לנו: 'וואו, סיפרתי לך דברים שלא סיפרתי מעולם לאנשים הכי קרובים אליי'".
רחל מאירתמונה: באדיבות המצולמתלדבריה, דווקא האנונימיות של השיחות מאפשרת לעיתים פתיחות שקשה להגיע אליה במערכות יחסים קרובות. "אף אחד לא ישאל אותך איך קוראים לך ואיפה אתה גר. מה שחזק כל כך בשיחות של ער"ן הוא ששני אנשים מדברים בלי שהם יודעים דבר אחד על השני. גם המתנדבים לא מזדהים בשמם ולא מוסרים פרטים אישיים. ברגע הזה נוצר מפגש, והוא יכול להיות קרוב ואינטימי מאוד".
כדי לאפשר את המפגש הזה, המתנדבים עוברים תהליך מיון והכשרה ממושכת, שבמהלכו הם רוכשים כלים להקשבה ולמתן עזרה ראשונה נפשית. רחל מספרת כי רבים מהם מגלים שהכלים שרכשו משפיעים גם על היחסים עם האנשים הקרובים אליהם. "יש האומרים שהקורס שינה את מערכת היחסים עם הילדים שלהם, או עם בני הזוג. שלמדו להקשיב ואז השיח השתנה. הרבה אומרים לי: 'חשבתי שאני יודעת להקשיב, ופתאום למדתי באמת'. יש מתנדבים שהלכו ללמוד טיפול בעקבות הקורס. זה קורס משנה חיים".
טליה מזהה את השינוי הזה גם בביתה. "אני תמיד נוהגת לתת עצות. אבל בתקשורת עם הבת שלי, הרגשתי שלפעמים היא לא צריכה שאפתור עבורה את המצב, אלא שאקשיב למה שהיא מרגישה. למדתי לעשות את זה בזכות ההתנדבות".
השיחות שנשארות איתן אחרי המשמרת
חלק גדול מהשיחות בער"ן עוסק בקשיים יומיומיים, בבדידות ובצורך לשתף אדם אחר. טליה מספרת על פונים המתקשרים, לעיתים רק כדי לספר על היום שעבר עליהם. "להרבה אנשים אין עם מי לדבר. הם מתקשרים ומדברים איתי על הדברים הכי טריוויאליים". גם עפרה פוגשת את הבדידות במשמרות שלה, במיוחד בשבתות. "בשבת, כשאי אפשר לצאת ולעשות דברים, הבדידות מורגשת חזק יותר", היא מספרת על שיחות עם פונים דתיים וחרדים.
עפרהצילום: באדיבות המצולמתאבל יש גם שיחות בהן המתנדבים מלווים אדם ברגע של מצוקה חריפה. עפרה זוכרת במיוחד שיחה עם גבר שבתקופת הקורונה לא הצליח לצאת מביתו במשך שבוע, אף שהיה צריך להגיע לרופא. היא נשארה איתו על הקו ואמרה לו: "בוא נלך שנינו ביחד, אני איתך". לאט לאט, תוך כדי השיחה, הוא הצליח להתגבר על החרדה ולצאת מהבית. עפרה מספרת על האושר שחשה כששמעה מעברו השני של הקו את הדלת נפתחת.
עבור המתנדבות והמתנדבים בער"ן, אלה הרגעים שממחישים את המשמעות של ההקשבה. לא תמיד אפשר לפתור את הבעיה עמה מתמודד הפונה, אבל לעיתים אפשר לעזור לו להרגיש פחות לבד, להתמודד עם הרגע הקשה או למצוא את הכוחות לעשות את הצעד הבא.
לצד תחושת הסיפוק, ההתנדבות בער"ן כרוכה גם באחריות ובהתמודדות רגשית. בשנים האחרונות, על רקע רצף המשברים שחוותה החברה הישראלית, מצאו עצמם המתנדבים מקשיבים למצוקות של אחרים בזמן שגם הם מתמודדים עם אותה מציאות. "הרבה משברים עברו על אזרחי המדינה בשנים האלה: הקורונה, אחר כך המלחמה, פיגועים, הפגנות, וער"ן הוא כמו סיסמוגרף רגיש", מסבירה מאיר. "כשיש אירוע, המד קופץ. יש עלייה גדולה מאוד בפניות".
לתרומה לער"ן באפליקציית bit לחצו כאן
גם ההתמודדות עם שיחות מורכבות היא חלק מההתנדבות. עפרה מספרת שלעיתים היא משוחחת עם פונים החווים התפרצויות כעס. במצבים כאלה היא נעזרת בכלים שרכשה בהכשרה, שואלת שאלות ומנסה לכוון את השיחה באופן שיאפשר לה להבין טוב יותר את מצוקתו של הפונה. את הידע המקצועי היא ממשיכה לרענן בהשתלמויות ובהדרכות, שבהן המתנדבים לומדים גם מניסיונם של עמיתיהם.
טליהתמונה: באדיבות המצולמתרחל מדגישה כי המתנדבים אינם נדרשים להתמודד לבדם עם שיחות קשות ועם מצבי סיכון. "המתנדב אף פעם לא לבד. יש לנו מערך מסודר ויעיל של כוננים שניתם להיעזר בהם, ובמצב סיכוני הם מזעיק גם כוחות הצלה".
למרות האתגרים, שלוש המרואיינות חוזרות שוב ושוב לתחושת המשמעות שמעניקה ההתנדבות. עבור טליה, זו הידיעה שאדם מסיים שיחה בתחושה טובה יותר מזו שבה התחיל אותה. עבור עפרה, זה הרגע שבו אדם מצליח לעשות צעד שלא האמין שיוכל לעשות. ועבור רחל, זו ההזדמנות להכשיר אנשים להעניק לאחרים דבר שלעיתים חסר כל כך בחיי היומיום: הקשבה אמיתית.
"אחרי כל שיחה, אני מרגישה שעניתי על הצורך של מי שהתקשר", מסכמת טליה . "אני מקבלת מהם תגובות כמו 'אני עכשיו בתחושה אחרת' או 'אני יכול להמשיך את היום שלי'. זו תחושת סיפוק אדירה. זה נותן לי לא פחות ממה שזה נותן להם".
להתנדבות בער"ן לחצו כאן
