מבעד לפילטר אינסטגרמי, נראה היה שהכדורגלן הספרדי מארק קוקורייה (27) נמצא בקיץ 2022 על גג העולם. אחרי עונה מצוינת בברייטון הוא ביצע את המהלך המשמעותי ביותר בקריירה שלו, כשחתם במועדון הפאר צ'לסי בשכר של 8.4 מיליון פאונד לשנה. העתיד נראה נוצץ ומבטיח עבור המגן המצוין.
אלא שמאחורי החיוכים של מעמד החתימה החגיגי, הסתתרו המון דמעות. באותה תקופה, קוקורייה וזוגתו קלאודיה רודריגס היו מתפרקים בבכי על בסיס יומי. בנם הבכור מטאו (בן 6 כיום) אובחן בדיוק על הספקטרום האוטיסטי, וההלם ותחושת חוסר האונים הכו בזוג במלוא העוצמה.
"החלק הכי קשה עבורי היה שלא ידעתי איך לעזור לבן שלי", סיפר קוקורייה על תקופת האבחון הקשה.
גלריה
קוקורייה וקלאודיה אוחזים בידיו של מטאו אחרי הזכייה ביורו 2024
(צילום: IMAGO/Moritz Müller via Reuters Connect)
הסימנים הראשונים לשונות הנויורולוגית של מטאו צצו עוד כשהיה תינוק. כשבבית נוגנה מוזיקה, הוא נהג לנופף בידיו. ההורים חשבו תחילה שהוא פשוט רוקד לצלילי המוזיקה. אלא שבהמשך הם הבחינו בעוד התנהגויות מדאיגות. מטאו לא הגיב לשמו ולא חיפש את המבט של ההורים שלו, הם הרגישו שהוא שקוע בעולם משלו.
לרופאים עוד לא היה מענה ברור בשלב זה. הם אמרו שבגיל כל כך צעיר הם לא יכולים להעניק אבחנה חד-משמעית. קלאודיה מספרת כי גם הגן שאליו מטאו הלך אז, לא עזר להם במיוחד. "אנחנו שמנו לב שהוא שונה משאר הילדים, אבל מכיוון שמדובר היה בילד הראשון שלי, לא הייתי בטוחה אם זה רגיל או לא. חשבתי שאולי פשוט לוקח לו יותר זמן להתפתח. מטאו הלך באותם ימים לגן רגיל ולא היו להם את הכלים לעזור לו".
(קוקורייה וזוגתו מדברים על הבן מטאו)
השינוי לטובה החל כשמטאו הקטן עבר למסגרות החינוך המיוחד שהיטיבו עמו מאוד. "בית ספר רגיל לא מתאים לו. הוא זקוק להדרכה אחד-על-אחד", מסבירה אימו, "התוכנית הטיפולית בחינוך המיוחד עובדת מצוין. הצלחנו ללמד אותו איך להשתמש בשירותים ואיך להיות גמיש יותר עם הרוטינות שלו. בית ספר רגיל יהיה בזבוז זמן עבורו כרגע, אבל אנחנו עובדים איתו קשה כדי שיוכל ללמוד שם בעתיד".
"אני רוצה שהוא יהיה שמח, עם חיים עצמאיים משלו ושיעשה את מה שהוא נהנה ממנו", הוסיפה האמא לגבי החלומות שלה על העתיד של בנה.
לא מסתירים
מטאו אינו מסוגל בשלב זה לדבר, אבל הוריו, שהביאו מאז לעולם עוד שני ילדים, יצרו דרכים אחרות לתקשר עמו. "הוא לא מבין דברים כמו כל אחד אחר, אנחנו אלו שצריכים ללמוד איך להבין אותו", סיפר קוקורייה. ואכן, מהרגע שעברו את ההלם הראשוני של האבחון והמהלומה הרגשית הגדולה המגיעה עמו, קוקורייה וקלאודיה החליטו לעשות הכול למען הרווחה וההתפתחות של בנם. בין השאר הם עברו דירה כדי להיות קרובים יותר לגן ולבית הספר שלו. קוקורייה עצמו שיחזור העונה לספרד אחרי שחתם בריאל מדריד, הבהיר כי לא יעבור בעתיד לאף קבוצה שאין בסביבתה חינוך וטיפולים הולמים עבור בנו. "המשפחה קודמת להכול", הוא הצהיר.
(קוקורייה מדבר עם המשפיען פאו ברונט על בנו)
עוד החלטה שקיבלו ההורים הייתה להיות פתוחים ככל האפשר לגבי סיפורם האישי מתוך רצון לעורר מודעות לחשיבות האבחון המוקדם ומתן טיפול הולם - וכדי לנפץ סטיגמות שונות הקשורות באוטיזם. בראיונות לטלווויזיה, קוקורייה מרשה לעצמו לבכות מול המצלמות כשהוא מדבר בהתרגשות על בנו.
בסרטון אחד שהפך לוויראלי, קוקורייה מתפרק בבכי תוך כדי שיחה עם פאו ברונט, נער אוטיסט ומשפיען רשת, המעניק לו עצות כיצד לשמח את בנו. ברונט מדגים לקוקורייה מעולמו ומסביר לו שכמו שלכדורגלנים יש רוטינה קבועה בחימום לאימונים, כך גם לאוטיסטים יש רוטינות שהם אוהבים ורגילים אליהן. קוקורייה מספר לו כי אכן טיפח רוטינה אישית עם בנו. "בכל יום אחרי בית הספר, אנחנו צועדים ביחד לסופרמרקט כדי לקנות לו חטיף, ואז אנחנו חוזרים הביתה באותה הדרך. אנחנו עושים את המסלול הזה גם בסופי שבוע כשאין בית ספר".
בהמשך הריאיון קוקורייה כבר הופך אמוציונלי ממש כשהוא מסביר איך החליט להיות כל כך פתוח לגבי הנושא. "היה חשוב לנו להראות שילד עם צרכים מיוחדים זה דבר שיכול להיות בכל משפחה. זה לא משנה אם אתה מפורסם או עשיר. אנחנו גאים בבן שלנו ובמי שהוא".
קוקורייה הוא כמובן לא הכדורגלן הראשון שהינו אבא לילד על הספקטרום האוטיסטי. גם פול סקולס, כוכב מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה בעבר, דיבר בפתיחות על בנו האוטיסט. ואצלנו, אופיר חיים, מאמן נבחרת הנוער, ריגש מדינה שלמה כשסיפר על הקושי למצוא מסגרת מתאימה לבנו האוטיסט, אור.
קוקורייה מטפל בכדור. "גאה בבן שלי ובמי שהוא"
(צילום: REUTERS/Lisi Niesner)
הלילה (22:00) עיני כל העולם יהיו נשואות כלפי קוקורייה, אחרי מונדיאל מצוין שבו היה מעמודי התווך של הנבחרת הספרדית, הוא ינסה להוביל אותה בגמר מול ארגנטינה, לזכייה שנייה בגביע העולם. אך גם כשהדמעות של האושר או האכזבה יישפכו בסיומו של המשחק החשוב בעולם, קוקורייה יודע היטב שהמשחק החשוב באמת שלו מתרחש בכל יום מחדש, בבית ובמסלול הקבוע לסופרמרקט עם מטאו. במשחק הזה אין הפסקות מחצית או הפוגות לשתיית מים. "האוטיזם של מטאו לא שינה את חיי, הוא גרם לי להעריך אותם יותר", הוא אומר.
