לרגל יום האישה הבינלאומי, שיצוין ברחבי העולם ב-8 במרץ, המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית בחרה להנציח את סיפורה מעורר ההשראה של אמילי דמארי, שהוחזקה בשבי במשך 471 ימים והפכה לסמל של חוסן ישראלי.
במהלך תקופת השבי, דמארי הפגינה נחישות יוצאת דופן למול מציאות בלתי אנושית, ולמרות הקשיים הצליחה לשמור על רוחה ולהעביר מסר של תקווה לכל המחכים לשובה. תמונת תנועת ידה החבושה עם שחרורה, לאחר שאיבדה שתי אצבעות כתוצאה מירי המחבלים שחטפו אותה ב-7 באוקטובר, הפכה לסמל השראה עבור אנשים רבים ברחבי העולם.
4 צפייה בגלריה
"הצלקות שלי מסמלות חירות, תקווה וכוח". אמילי דמארי
(צילום: מתוך חשבון האינסטגרם של מקס רדפורד)
"מודל לנחישות ולעוצמה נשית"
כחלק מהיוזמה, המחלקה לתפוצות עיצבה סיכה ייחודית בדמות תנועת ידה החבושה של דמארי, במטרה להפיץ את המסר של כוח, תקומה וציונות בקהילות היהודיות בעולם. הסיכות, שהופקו במהדורה מוגבלת, חולקו למובילי דעת קהל ברחבי העולם ולארגונים הפועלים להעצמת נשים במרחב הציבורי, ויצרו ביקוש משמעותי שמעיד על ההשפעה הרחבה של המסר.
היוזמה מזמינה את כל מי שמאמין בחוזקה של הרוח הישראלית להצמיד את הסיכה לדש הבגד, ולשתף את הסיפור ברשתות החברתיות תחת ההאשטאג #ZionistSheroes.
4 צפייה בגלריה
כוכבת הרשת מונטנה טאקר עם סיכת אמילי דמארי
(צילום: מתוך חשבון האינסטגרם של מונטנה טאקר)
עו"ד נריה מאיר, ראש המחלקה לתפוצות, ציין: "סיפורה של אמילי מהווה מודל לנחישות ולעוצמה נשית בתנאים בלתי אנושיים. דרך יוזמה זו, מסר של גבורה וניצחון יופץ בקהילות יהודיות ברחבי העולם".
דמארי, שהתרגשה מהמחווה, הגיבה בהכרת תודה: "תודה רבה על היוזמה, זה מטורף ומדהים. אין לי מילים".
צלקת של חירות ותקווה
בבוקר 7 באוקטובר, הצעירה בת ה-28 הייתה בביתה בקיבוץ כפר עזה כשמספר גדול של מחבלי חמאס תקפו את קהילת הקיבוץ, רצחו 62 וחטפו 19 נוספים. היא נורתה בידה השמאלית וברגלה הימנית מטווח קצר, מה שגרם לאובדן שתי אצבעותיה ולפגיעות ברגלה, שפגעו ביכולתה לנוע.
דמארי שרדה 471 ימים בתנאים מחרידים, כשהיא מקבלת טיפול רפואי מינימלי. מנדי דמארי, אמה של אמילי, חשפה כי בתה "נתפרה כמו כרית סיכות" על-ידי חמאס - מה שהשאיר אותה בכאבים קשים. למרות חומרת הפציעות והסיכון הגבוה לזיהום, חמאס סיפק לה רק בקבוק אחד של יוד שפג תוקפו. "זהו לא פחות מנס שהיא לא חלתה בזיהום מסכן חיים", הדגישה האם.
כחודש וחצי אחרי ששוחררה משבי חמאס, דמארי סיימה סדרת ניתוחים מורכבים בידה וברגלה, לטיפול בפציעות שנגרמו לה ב-7 באוקטובר. לפני שנכנסה לניתוח בבית החולים שיבא תל השומר, היא שיתפה את תחושותיה באופטימיות האופיינית לה: "קיבלתי את היד שלי, את הכאב ואת הצלקות שלי במלואם. עבורי הם מסמלים חירות, תקווה וכוח".
אחרי הניתוח אמרה דמארי כי, "ההחלמה שלי תיקח זמן, והיד שלי לעולם לא תחלים במלואה, אבל הכאב העז שליווה אותי במשך שנה וחצי, בגלל תפירת העצבים בניתוח הראשון שלי בבית החולים שיפא בעזה, כבר לא קיים. הצלקת הגדולה, שנגרמה מפצע פתוח ומזוהם שלא החלים במשך ארבעה חודשים בשל תנאי המנהרות בהן הוחזקתי, נראית כעת טוב יותר. אחרי ההחלמה, בעזרת פיזיותרפיה, אני מקווה שאוכל להשתמש ביד שלי בצורה הרבה יותר טובה מבעבר, לפני הניתוח".
ממאבק אישי למאבק למען אחרים
בשנה וארבעה חודשים שדמארי הוחזקה בעזה, מנדי העבירה חודשים רבים בפניות למנהיגי העולם ולארגוני זכויות אדם על מנת להבטיח סיוע הומניטרי ורפואי לחטופים. בשיחה עם ראש ממשלת בריטניה קיר סטרמר בחודש שעבר, מנדי ואמילי הדגישו כי בפועל אף סיוע לא הגיע לאמילי, שהוחזקה בתנאים "אכזריים ומחרידים".
המפגש הראשון של אמילי עם אמה מנדי במחנה רעים
(צילום: דובר צה"ל )
השתיים הודו לראש ממשלת בריטניה על תמיכתו האישית בזמן השבי שלה, וחשפו כי חמאס החזיק את אמילי, בין היתר, גם בבית ספר של אונר"א בעזה. שר החוץ הבריטי, דיוויד למי, כבר יצר קשר עם נציב אונר"א פיליפ לזריני בנוגע לטענותיה של אמילי מתקופת שהותה בעזה.
למרות חומרת הסבל שלה, דמארי ממקדת כעת את תשומת ליבה במאבק להשבת יתר החטופים: "למרות שהפציעות שלי לא היו פשוטות, אני יודעת שיש אחרים שעדיין בשבי במצב גרוע יותר, פיזית ונפשית. כל החטופים שנותרו חייבים לחזור הביתה ללא כל עיכוב נוסף".
שניים מהנותרים בשבי הם חבריה הקרובים של אמילי מקיבוץ כפר עזה - התאומים גלי וזיו ברמן. בזמן המתקפה, גלי מיהר אל אמילי כי הייתה לבדה, והשניים נחטפו יחדיו. אמילי קראה למנהיגי העולם להמשיך להפעיל לחץ על חמאס: "אני רוצה להודות שוב לנשיא טראמפ על השגת העסקה שהביאה אותי הביתה. בבקשה עזרו לנו להחזיר הביתה את גלי, זיו ואת כל יתר החטופים, לפני שיהיה מאוחר מדי עבור כולם".
