בשיתוף נגישות ישראל
כתבת: שי בן יעקב | צילום: טל סער | עריכה: אסף אושי | תוכן: איתי חמני
נדמה שבתום כמעט שלוש שנים של לחימה ומבצעים צבאיים, כולנו מתורגלים ומוכנים לימים מתוחים: יודעים בכל רגע נתון איפה המרחב המוגן הקרוב וערוכים להגיע אליו במהרה. אלא שלאנשים עם מוגבלות וקשישים, זה הרבה יותר מורכב - בטח כשגרים בקומות גבוהות, ללא מעלית תקינה וללא מרחב מוגן מונגש.
במציאות המורכבת הזו, בחרו מחמוד אבו אלחלאג' מעכו ודני פרטוש מהוד השרון לקחת פסק זמן מהעבודה ומחיי המשפחה ולצאת להתנדב, כדי שאף אחד לא יישאר מאחור בשעת חירום. שניהם מתנדבים במיזם "האפוד הסגול" של עמותת נגישות ישראל, שמפעיל מערך מתנדבים שעברו הכשרה לפינוי נגיש, מוקד פניות זמין במספר 054-7787108 בטלפון ובוואטסאפ ומאגר שאליו נרשמים מראש, כדי לקבל סיוע מהרגע הראשון.
מחמוד, בוגר תואר ראשון בקרימינולוגיה שהיה בעברו איש אחזקה בבית חולים, עבר השתלשלות של אירועים מוחיים ונפילות בעקבותיהם הוא מתנייד היום בכיסא גלגלים. דני, שף פרטי שמתנדב בנגישות ישראל כבר עשור, מתייחס להתנדבות כ"פרנסה לנפש" ומזמין ישראלים נוספים לצאת, לעבור הכשרה להצלת חיים ולהצטרף למאגר המתנדבים של מיזם "האפוד הסגול".
"אם אני לא אסייע, אז מי יסייע?"
כאדם שמתנייד עם כיסא גלגלים בעצמו, מחמוד רואה בהתנדבות שליחות גדולה. לעיתים קרובות, המכנה המשותף הזה מוביל לקשר מיוחד עם האנשים שהוא מחלץ, שלא תמיד אפשר להסביר במילים. "כשאני מגיע לבן אדם לפינוי והוא רואה אותי על כיסא גלגלים, הוא ישר רואה אחד משלי", הוא מסביר. "זו השיחה בינינו, אפילו בלי לדבר".
במהלך מלחמת "שאגת הארי" קיבל מחמוד הודעה על פינוי דחוף של ילנה, ניצולת שואה בת 95 שהתגוררה בקומה השמינית בקריית שמונה, בלי ממ"ד, בבניין שבו המעלית הושבתה לתקופה ארוכה בעקבות פגיעת טיל בלוח החשמל. עמותת נגישות ישראל מצאה עבורה בית מלון מונגש ביפו - אבל לא נמצא איש שיסכים לבצע את הנסיעה הארוכה, גם לא נהגי מוניות בתשלום. מחמוד, שכבר היה בדרכו צפונה באותו ערב, יצא לקריית שמונה בשעה 21:00 בלילה, תחת איום טילים ממשי.
ילנה, שסובלת גם מליקוי ראייה וגם מקושי בהליכה, נדרשה לרדת שמונה קומות במדרגות חשוכות. מחמוד גייס למקום אנשי עירייה ואנשי צבא שהיו בסביבה, וביחד, שלב אחר שלב, הם הורידו אותה בבטחה עד לרכב. "פשוט הגדלנו ראש", הוא מספר. "אין כזה דבר 'אני לא יכול'. אם אתה לא יכול בידיים, אז יש לך יכולת בהרבה דברים אחרים".
הנסיעה מקריית שמונה ליפו נמשכה שעות ארוכות אל תוך הלילה, אבל מחמוד מתאר אותה כחוויה מרוממת. בדרך הם שוחחו על החיים, שרו שירים. "יש אפילו סרטונים של ריקודים באוטו, שרים באוטו", הוא נזכר. "הגעתי הביתה בשעות מאוחרות של הלילה, אבל היה לי כיף ענק שעשיתי את זה".
מחמוד אבו אלחלאג'
(צילום: טל סער)
"אתה ממלא את הנפש במעשים טובים, וזה נותן לך כוחות"
דדני פרטוש, שף פרטי מהוד השרון, אב לשניים, מתנדב בנגישות ישראל כבר עשור. לפני 25 שנה שימש מלווה צמוד של נכי צה"ל ועבר הכשרה בטיפול ובהרמה של אנשים עם מוגבלות. "זה חלק ממני", הוא אומר. ההחלטה להצטרף למיזם "האפוד הסגול" הייתה בשבילו פשוטה, אחרי שנחשף להיעדר המענה שקיבלו אנשים עם מוגבלויות וקשישים. "הרגשתי שזה חסר, שחסרה העזרה הזו".
מאז יצא דני לפינויים בכל רחבי הארץ לאורך שנות המלחמה, לעיתים גם תחת אש. כל פינוי מחייב הכנה אחרת: לפעמים מנוף, לפעמים פינוי שדה הרס כדי לפתוח דרך גישה לבית שנפגע, ולעיתים צוות שמסייע בהורדה במדרגות כשהמעלית מושבתת. היום הוא מתנדב בסיירת "האפוד הסגול" הארצית, מסלול התנדבות ייעודי למתנדבים המעוניינים לקחת חלק בפעילות שטח בחירום ובאירועים מיוחדים, לאחר הכשרה מתאימה.
מבחינתו, חשוב לא רק הפינוי עצמו - אלא גם הדרך, שתהיה מכבדת ואנושית. "אדם עם מוגבלות הוא לא איזה שק תפוחי אדמה שפשוט מרימים ומעבירים לרכב. ברגע שאתה מגיע אליו, אתה שואל את השאלות הנכונות, אתה מדבר איתו, אתה מבין ממנו מה צריך בדיוק כדי לפנות אותו בצורה הכי טובה". הוא נזכר באחד מעשרות פינויים שהגיע אליהם לאורך השנים האחרונות: "הגעתי לבית שבו המתמודד היה בקצה החדר, וכל הבית היה מלא בהרס - זכוכיות, מסגרות אלומיניום של החלונות. כשהוא ראה איך סללתי דרך כדי לפנות אותו, זה הפך הכול מרגע טראומתי לרגע מעודד".
יובל וגנר, מייסד עמותת "נגישות ישראל"צילום: נגישות ישראל"אין מוגבלות בזה שיש מוגבלות"
"כשהקמתי את עמותת 'נגישות ישראל', החזון שהיה לי בראש הוא 'לאפשר'", מספר יובל וגנר, מייסד ויו"ר עמותת נגישות ישראל. "לאפשר לכל מי שנגזר עליו חיים עם מוגבלות לחיות באופן מלא, להשתלב בחברה ולממש את הפוטנציאל שלו. פשוט לאפשר חיים נורמליים." מחמוד ודני, שניהם מהמתנדבים הראשונים של "האפוד הסגול", הם בעיניו ההוכחה: "באופן לא מתוכנן אתם לימדתם גם אותנו מה זאת התנדבות – עם כל הלב, עם כל הנתינה. מחמוד הוא דוגמה מטורפת לכך שכל אחד שרוצה וליבו במקום הנכון, אנחנו נמצא לו את התפקיד בפרויקט המדהים הזה".
במובן הזה, "האפוד הסגול" הוא לא רק מערך חירום - אלא גם תזכורת לכוח של קהילה ואחריות הדדית. בין פינוי לפינוי, מחמוד מרצה בבתי ספר ומעביר לתלמידים סימולציות על חיים עם מוגבלות. "חשוב לי שידעו שאין מוגבלות בזה שיש מוגבלות", הוא אומר. "גם אם אתה לא יכול ללכת, זה לא אומר שאתה בלי כלום". אולי דווקא בגלל זה, עבורו כל פינוי מסתיים בתחושת ניצחון אישית ועמוקה: "אני חוזר הביתה מלא שמחה, מלא חיוניות. אני מרגיש שאני רוקד, ממש רוקד על כיסא גלגלים". גם דני מתאר את ההתנדבות כמשהו שנשאר הרבה אחרי שהפינוי מסתיים: "לאחר פינוי מוצלח אני מרגיש הרגשה עילאית. זאת הרגשה כל כך טובה, אור גדול". עבור שניהם, זו המשמעות של התנדבות במיזם "האפוד הסגול": לדעת שברגע חירום, יש מי שמגיע.
בשיתוף נגישות ישראל
פורסם לראשונה: 11:11, 23.06.26
