איך שומרים על אופטימיות ותקווה בתקופות חשוכות? יש כמובן כל מיני אפשרויות: אחד מתפלל לעתיד אחר, אחרת נעזרת בקהילה שלה, ואחרים מתנדבים כדי לייצר עוד טוב בעולם, יש מאין. אחת הדרכים היא לפנות לאנשים מבוגרים, הקשישים שלנו - סבא וסבתא, שכן מבוגר - אלו שראו כבר דבר או שניים וסיפור חייהם מסוגל לספק את הפרספקטיבה שכל כך חסרה בתקופות של הצפה רגשית וייאוש.
על העיקרון הזה בדיוק מבוססות סדנאות "נקודת מבט" - מטראומה לצמיחה ותקווה, של עמותת משקפיים ורודות, המסייעת לשורדי שואה במתן מעטפת לשירותי הבריאות הציבוריים (סיוע מול בירוקרטיות רפואיות, הקדמת תורים, הסעה וליווי לבדיקות וטיפולים והענקת משקפיים ללא עלות).
לאחר השבעה באוקטובר יצרה העמותה קשר עם שורדי השואה לשמוע מה שלומם, ובאופן שהפתיע את אנשי הצוות - הם באו לחזק ויצאו מחוזקים מהשיחות. מדוע שיחות עם שורדי שואה חיזקו את הצוות הצעיר יותר? האם היה משהו בחוויות החיים שלהם? בפרספקטיבה? במרחק מהחוויה?
משיחות אלו התפתחו סדנאות מטראומה לצמיחה ותקווה. הסדנאות מבוססות על הידע העמוק המוטמע בחוויות החיים של שורדי השואה ששרדו ועשו תהליך עמוק עם הטראומות שחוו. אין זה משנה איזו דרך עשו - יש דרכים רבות להתמודד עם מה שאדם עבר ולמצוא משמעות בחיים. ביכולתם לעשות אינטגרציה של חוויית חייהם הקשה לחיים מלאי פרספקטיבה ומשמעות, הם יכולים לתרום וללמד אחרים שנמצאים כרגע בשלב חוויית החיים הקשה והמציפה.
הסדנאות מבוססות על סדרת פגישות מצולמות של סרטונים שהופקו, בהם ניצולי שואה שעברו חוויות בלתי נתפסות לפני 80 שנה נפגשים עם אנשים שעברו את השבעה באוקטובר ונמצאים עדיין בשלב המוצף שלאחר החוויה. כמובן שאין ניסיון להשוות בין החוויות, כי אם להתחבר למקום של טראומה אישית שהיא גם טראומה קולקטיבית.
לכל אחד מאיתנו נקודת מפגש ייחודית משלו עם טראומה, נקודת מפגש זו היא אישית, למרות שלעיתים היא חלק מסיפור קולקטיבי. למעשה, נרקם סיפור בין האדם לבין הטראומה, והסיפור הינו דינמי ומתפתח. השאלה שמנחה אותנו כאשר אנחנו מקווים לעתיד טוב יותר היא האם יש לנו כבני אדם שליטה כלשהי על התפתחות זו של סיפור המפגש בינינו לבין הטראומה לכיוון בו נצא ממנה מחוזקים, חכמים, רגישים ומבינים יותר, לצד כל שאר התחושות שעולות? האם הטראומה היא רק נקודת סיום או אולי היא גם נקודת התחלה של משהו?
ניסיון החיים של שורדי השואה, המשפחות שבנו, ההישגים שהשיגו בחיים, בחירות ההתמודדות שעשו, מאפשרים לאלו שנמצאים מיד לאחר החוויה המציפה, לראות שיש עתיד לאחר השלב המציף, שיש אפשרות למצוא דרכי התמודדות שונות.
חוה ניסימוב, שורדת שואה בת 84, סופרת זוכת פרסים, תיארה זאת כתהליך בו עברה מ"פצע מדמם לצלקת", והצלקות הן חלק ממי שהיא.
חווה מצאה את המזור לכאב בעזרת הכתיבה. באמצעותה, היא הצליחה להביע את עצמה סוף סוף באופן אופטימלי, לעזור לאחרים ולקבל הכרה. זו הייתה השפה והדרך שלה למצוא איזושהי העצמה לא למרות, אלא דווקא בגלל, כל מה שעברה. כשהיא נפגשת עם ניב, אומן בעצמו שהיה במסיבת הנובה, היא מנסה להראות לו את הדרך בה היא מצאה אפיק אומנותי שאיפשר לה הבעה עצמית וגדילה, באמצעות החוויה, לעזרה לאחרים ותקשורת על החוויה שעברה. התהליך של חווה שעברה את הקושי שלה לפני 80 שנה והיום מגיעה עם חיוך גדול ואוהב, מלאת רצון לתמוך, נתן לניב מקום לבדוק את הסיפור שלו ממסיבת הנובה ולנסות להבין איך החוויה הטראומטית שלו תוכל אולי להתחיל לעבור אינטגרציה אל תוך מארג חייו.
היכולת להיאחז בתהליך ההשתקמות של מי שהגיעו מהמקום הנמוך ביותר, מאפשרת זווית היאחזות בתקווה כי היא מאפשרת זווית הסתכלות על העתיד, דווקא מעברם העשיר של אנשים בעלי ניסיון בחוויות טראומטיות.
הסדנאות מתבססות על נושאים כמו צמיחה פוסט-טראומטית, סינמה-תרפיה, ועל נרטיבים מייצרי תקווה. מטרה נוספת של הסדנאות היא העצמת מקומם של שורדי שואה בחברה הישראלית ומתן מעמד של "זקני השבט" שמעבירים את חכמת חייהם לדור הבא, מנחים ומעניקים השראה ופרספקטיבה.
לעמותת משקפיים ורודות שיתוף פעולה עם עמותת מטב - הארגון הגדול והוותיק בישראל המתמחה בפיתוח ובמתן שירותים לאזרחים ותיקים. במסגרתו העמותה מסייעת למטופלי מטב, ניצולי השואה, במעטפת לשירותי הבריאות הציבוריים, הסעות לבדיקות וטיפולים ועוד. בשנה האחרונה, לאור המלחמה מעבירה העמותה לעובדים הסוציאליים והצוות המקצועי שמלווה את המטפלות והקשישים, את סדנאות "נקודת מבט".
"עם משקפיים ורודות אנחנו משתפים פעולה כבר מעל שנתיים ובהצלחה רבה", אומרת ויקה מינקוביץ מועלם, מנהלת תכניות חברים לעת זקנה בעמותת מטב. "השנה בחרנו לשלב את סדנאות נקודת מבט שיצרה העמותה ולהעביר את הצוותים של ההנהלה בשלוחות נבחרות במטב תהליך משמעותי של עיסוק בכאב לאומי טרי וכיצד באיזה כוחות אפשר להתמודד איתו. כל תהליך העבודה עם העמותה היה מקצועי, יעיל, בהיר וערכי. במהלך הסדנאות, המנחה העבירה את התוכן ברגישות רבה, הקשבה ויחד עם זה בשימת גבולות ומנהיגות. הסדנה לא הייתה 'עוד' סדנה של חוסן אלא תהליך מעמיק, מדויק, נוגע ויחד איתו מלא בענווה ויכולת הכלה של כל הנושאים שצפו מתוך השיתופים של הצוותים. במטב אנחנו רואים חשיבות גדולה בהענקת ערך, למידה מקצועית ותהליכית לצוותי העובדים שלנו ואין ספק שסדנת נקודת מבט של משקפיים ורודות ענתה על ערכי מטב".
