בשיתוף מפעל הפיס
צפו במסע של נויה תמר:
"התפקיד שינה אותי לחלוטין, הרגשתי שהוא ממש הוטמע בי", נויה תמר
(צילום: ירון שרון, רונית כהן | בימוי (במסע): נתלי רוגל)
צילום ותיעוד המסע: רונית כהן |בימוי המסע: נתלי רוגל
המציאות של השנתיים האחרונות גבתה מחיר כבד מקצינות הנפגעים; החשיפה המתמשכת לשכול והעומס הרגשי המתלווה לכך, יצרו קושי, ממנו עלה הצורך לבנות מעטפת טיפולית גם להן, למי שהיוו את הכתובת הראשונה לכאב של המשפחות והפצועים, אך את שלהן הן דחקו שוב ושוב הצידה. כמענה לכך, יצאה בסוף דצמבר קבוצה של כ-18 קצינות בהווה ובעבר, למסע ייחודי בבולגריה, שנועד לאפשר להן לעצור ולעבד את ההתמודדויות המורכבות. המסע, הוא יוזמה של עמותת Rising Heroes בתמיכת מפעל הפיס, במסגרתו, תיעדנו את סיפורה של אחת המשתתפות- נויה תמר, קצינת נפגעים לשעבר, ששירתה כעוזרת רמ"ד נפגעים בחטיבה 188.
עבור נויה, כמו עבור רבות מחברותיה לתפקיד, השירות הצבאי היה טוטאלי. זה תפקיד שדורש "פשוט לגעת באנשים ולהיות עם האנשים. ברגעים הכי מורכבים וקשים שלהם, וזה גם להיות שם מהרגע הראשון לתקופה מאוד מאוד ארוכה, ככה שאת גם רואה תהליך מסוים שהם עוברים ורואה את החוויה שלהם, מהעיניים שלהם לאנשים שאפשר להגיד שהיום הם חלק בלתי נפרד ממני אי אפשר להוציא אותם, לא משנה כמה אני אנסה", היא אומרת.
אירועי ה-7 באוקטובר חצו את השירות ואת חייה, לשניים; עד אותה שבת, היא טיפלה בפצועי עבר והווה, אך ברגע אחד, התפקיד השתנה ב-180 מעלות. "המוות של החלל הראשון בחטיבה. זה אירוע שלא שוכחים", היא מספרת ומעידה שהיא חוותה שנה שלמה "בין בתי חולים ובתי קברות".
האינטנסיביות של המלחמה יצרה אצלה ואצל קצינות נפגעים נוספות, מעמסה נפשית גדולה, לצד תחושת שליחות - הרגשה שהכל מונח על כתפיה, "התפקיד שינה אותי לחלוטין, הרגשתי שהוא ממש הוטמע בי. התבגרתי בעשור בערך במלחמה הזאת", מתארת נויה, "זה קבלת סיפוק ומשמעות על בסיס יומיומי, פתאום כשמשתחררים - אין את זה. לעבוד בדברים אחרים, זה מרגיש פשוט פחות משמעותי".
מהתקף החרדה בסלון, למסע חוסן קבוצתי בבולגריה
"חוויתי התקף חרדה מאוד גדול בעקבות איזה כתבה על אחד החללים שלנו בטלוויזיה, וממש נבהלתי, כי חשבתי שהכל בסדר", מספרת נויה על נורת האזהרה שהוציאה מהחשיכה לא רק את הנפש שלה, אלא גם את של אחיותיה בשירות סדיר, קבע ומילואים – בהווה ובעבר. "זה גרם לי להבין שמשהו לא בסדר וצריך לבדוק את העניינים. פניתי לאשת החוסן שלנו בצבא, היא עשתה את החיבור ביני לבין עמותת Rising Heroes, שעושה מסעות ללוחמים". כך נוצר מסע החוסן הראשון לקצינות נפגעים. לפי נויה, "ההיענות למסע הייתה מטורפת, לא ציפיתי שזה יהיה ככה, כולן ישר התגייסו וכולן ממש רצו את זה".
אל המטוס לבולגריה היא עלתה עם ציפייה מהולה בחשש, ועם חפץ אחד משמעותי: "אני לוקחת את המחברת שלי, שאני כותבת בה הכל. אני מקווה שהמסע הזה יעזור לי לחזור להוציא את הדברים כמו שצריך".
יוגה בזריחה וטיפול בווילה
המסע, שנמשך שבוע ימים, התקיים בווילה בת שלוש קומות בבעלות זוג ישראלים, במיוחד למסעות מסוג זה. "אנחנו נמצאות פה, קבוצה של בנות, שכולנו היינו או עדיין קצינות נפגעים", מספרת נויה. "חווינו די ביחד את ה-7/10. ואת הכמה חודשים או לפחות עד שנה ראשונה ביחד של המלחמה". כל יום במסע שילב בין המרחב הטיפולי לבין הטבע, כל יום נפתח בתרגול יוגה בזריחה ולאחר מכן המשיך לטיולים בנופים הפתוחים, שאף כללו ביקור בשווקי חג מולד מקומיים, לצד מפגשי טיפול יום-יומיים.
המפגשים נעשו בהובלת שני מטפלים מוסמכים ונערכו באוויר הפתוח או בסטודיו הייעודי בוילה. "כל יום אנחנו נכנסות לסטודיו ומתיישבות כל אחת עם קפה או התה שלה ומה שהיא צריכה כדי שיעשה לה טוב ואנחנו עכשיו בשלב של לפתוח את הלב", מתארת נויה את התהליך. "לכל אחת יש את הזמן שלה, בערך שעה שאנחנו מתמקדות ממש בכל אחת".
לאחר שהתחיל המסע, נויה התחילה להיפתח. "ממש הרגשתי שהגוף שלי צריך שהנפש שלי צריכה לעצור", היא מספרת. "אצלי עברה שנה מאז השחרור, עכשיו מאוד קשה ומורכב לי לפתוח את כל הדבר הזה, זה רק מתאר כמה הוא קיים ונוכח".
היא מעידה כי הושפעה עמוקות מהמסע: "למדתי להתחבר לרגש בצורה שלפני... לא היה סיכוי שאלמד; הרגשתי שאני אלופת הרגשות. גם עבור אנשים אחרים וגם עבור עצמי". השהייה בין קבוצת השוות, היא לב הריפוי, מקור הכוח. "כמות האהבה והפרגון, ההבנה שיש בקבוצה הזו, פתאום את מבינה שאת לא לבד, את לא היחידה שחווה את הרגשות ואת התחושות האלה", מסבירה נויה, "פתאום יש להן מקום ולגיטימציה. זה משחרר".
מסע קצינות הנפגעים, נויה תמר (רונית כהן)
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 18:45, 08.01.26
