בשיתוף עמותת וראייטי ישראל
בשנת 2021 עזבה משפחת נידם את ירושלים ועלתה צפונה - בגלל רפאל, בנם, תלמיד חינוך מיוחד על הרצף האוטיסטי. "חיפשנו עבורו בית ספר בכל הארץ, ובסוף החלטנו על מבוא הגליל באיילת השחר וכיתות הקשר שלהם", מספר ערן נידם, אביו של רפאל. "רצינו סביבה קהילתית ומכילה. מבחינה פדגוגית אף פעם לא דאגנו לרפאל - הוא חכם בצורה בלתי רגילה. מה שרצינו זה שילוב". אחד הקשיים המרכזיים של רפאל טמון ביצירת קשרים חברתיים.
בשלב מסוים, הצוות בבית הספר זיהה משהו חשוב: כשמסגרת הפעילות היא כדורגל, קל לו יותר ליצור קשרים. רפאל גדל בבית שבו כדורגל זרם בדם - סבו ניהל את בית"ר ירושלים שנים ארוכות. "אנחנו חובבי כדורגל בבית, ומשם רפאל נחשף לכדורגל", מספר נידם. "כאשר היה קטן, הוא שיחק בעיקר עם חברים בשכונה ובקיבוץ."
כחלק מפעילות עמותת וראייטי, שפועלת בבית הספר כבר שמונה שנים ומממנת פעילויות חוץ לתלמידי כיתות הקשר, התגבשה ההבנה הראשונה של הכישרון שלו. משם הגיעה החלטה אחת אשר שינתה את הכל: להכניס את רפאל לשיעורי כדורגל של הכיתה הרגילה.
"לא הסתכלנו על הקושי - הסתכלנו על הכישרון"
בתיה וקנין היא רכזת כיתות הקשר בבית הספר מבוא הגליל, שבו לומדים 54 תלמידים המאובחנים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. "אנחנו מאמינים מאוד בלהסתכל על החוזקות של הילדים ולתת להם הזדמנויות אמיתיות להצליח, להשתלב ולהרגיש שייכים", מעידה וקנין.
כאשר רפאל הגיע אליה לכיתה, "פגשתי ילד עדין, שקט, שחושש מאוד לקבל החלטות". אבל הצוות ראה משהו אחר. "לא אני זיהיתי את הכישרון שלו בכדורגל, אלא הצוות", היא מדגישה. "במהלך ההפסקות ובפעילויות שונות ראו כמה הוא מחובר לעולם הספורט וכמה הכדורגל מאפשר לו לבטא את עצמו בצורה טבעית וחזקה". אחד הרגעים המכריעים היה דווקא בפעילות מטעם וראייטי: "שם היה אפשר לראות בצורה מאוד בולטת את היכולות שלו - ההתמדה, שיתוף הפעולה, הביטחון, והיכולת שלו לפרוח דרך פעילות ספורטיבית. עם הזמן הבנו שהכדורגל הוא הרבה מעבר לתחביב עבורו."
ואז באה ההחלטה לשלב אותו בשיעורי כדורגל של הקבוצה הרגילה. "ברור שהיו גם חששות - איך יהיה מבחינה חברתית, האם יצליח להתמודד עם הדרישות והקצב, ואיך הסביבה תקבל אותו", היא מודה. אבל יורם עומר, מאמן הקבוצה, הפיג את החששות מהיום הראשון. "הוא ראה את רפאל, נתן לו מקום, חיזק אותו לאורך כל הדרך ונטע בו ביטחון. יורם לא הסתכל על הקושי אלא על היכולת, וזה היה משמעותי מאוד."
גם תומכת ההוראה מילאה תפקיד מהותי. "היא הייתה שם כדי לתווך, לחזק ולעזור ברגעים מורכבים", אומרת וקנין. "שילוב מצליח קורה כשיש סביב הילד צוות שמאמין בו ונותן לו את התמיכה המדויקת שהוא צריך כדי להצליח". ומה קרה בשטח? "ראינו איך הוא מגיע עם מוטיבציה, שמחה ורצון אמיתי להיות חלק. המאמץ שהשקיע בהתמודדות עם החשש להפסיד ועם הסיטואציות המאתגרות השפיע גם על ההתמודדות שלו עם אירועי היום-יום."
וקנין אומרת כי "אנחנו זוכים כבר כמה שנים לקבל פעילויות מטעם וראייטי, ואנחנו רואים את התרומה העצומה שלהן לילדים שלנו - לביטחון, להשתלבות ולהתקדמות שלהם."
רפאל נידם
(צילום: באדיבות המשפחה)
"צעד צעד, יד ביד - עוד אימון ועוד משחק"
יורם עומר הכיר את רפאל לראשונה כשהגיע לשיעורי ההעשרה שלו בבית הספר - ילד בכיתה ג'–ד', שמגיע עם מדריכה ולא ממש משתתף. "רפאל הרגיש לא ממש שייך. כמעט ולא משתתף אבל ממשיך להגיע."
יורם עומר, המאמן של רפאלצילום: אור מוזסמה שגרם לפריצת הדרך הראשונה היה הקירבה האישית. "הידיעה כי שנינו גרים בקיבוץ כפר הנשיא עזרה לנו להתחיל להתקרב. עוד שיעור ועוד שיעור, והאמון בי צמח". המטרה של עומר הייתה ברורה - "לגרום לרפאל להיות שותף מלא לפעילות. לא לחשוש - לא מהילדים ולא מהיכולת האישית שלו. הלכנו צעד צעד, יד ביד. בעזרת תמיכה מהתלמידים, עידוד ופיתוח חברתי-מקצועי רפאל הפך להיות כאחד הילדים."
עומר מספר כי "קלטתי שיש בו את התשוקה למשחק וגם את היכולת". ולאחר שיחה עם ההורים, הם קפצו יחד אל המים העמוקים – ליגה רשמית במדי הפועל גליל עליון. שלושה אימונים בשבוע ומשחק בסוף השבוע. "ההתחלה הייתה מאתגרת מאוד, עם קושי רב להתחבר לאחרים. מצד שני - מאוד רוצה לשחק, משקיע ונותן בי אמון. כל פעם מחדש חזרתי ועודדתי אותו להמשיך ושיגיע הרגע שבו ירגיש שותף מלא לקבוצה."
לדברי עומר, "רפאל הפתיע כל שבוע מחדש. מקפיד להופיע לכל האימונים, ועם הזמן מקבל גם דקות ראשונות במשחקים רשמיים. אושר גדול - לרפאל, לי ולהורים״. עומר מציין גם את העמידות שגילה רפאל בתקופת המלחמה: "אפילו כשהיו אזעקות באמצע האימונים ומשחקים שבוטלו - כל פעם שחזרנו, הוא חיכה לזה. זה ממלא אותו."
בעונה שעברה זכה רפאל בגביע הצטיינות על יכולתו המקצועית. ועומר מסכם בענווה כי "ברמה האישית, אני מרגיש כי בזכות העבודה עם רפאל הפכתי להיות אדם ומאמן טוב יותר. אבא קשוב יותר לילדיי. מלא רצון להעניק, לתמוך, לחנך וללמד - וכמה שיותר."
"על המגרש הוא מרגיש הכי רגיל שיש"
נידם אומר שהוא הגיע עם רפאל לעולם הכדורגל "רק כדי שהילד יחליק כיפים עם ילדים אחרים, רגילים". מה שקיבל היה הרבה יותר. "כל יום חמישי בלילה, רפאל היה יושב ומחכה עם הטלפון להודעה של יורם על סגל השחקנים למשחק הבא. אם היה רואה את השם שלו - הוא היה יוצא מגדרו. גם אם ידע שיקבל מספר דקות בלבד, מבחינתו זו הייתה הזדמנות אדירה. ובכל פעם שזומן - הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיו ונתן את כל כולו."
בכיתה ו' הגיעה הפריצה הגדולה: שחקן ההרכב הפותח וגביע "השחקן המשתפר של העונה". ואז - הרגע שערן לא ישכח. "רגע לפני סיום כיתה ו', רפאל העביר הרצאה על אוטיזם לכלל ההורים של כיתות הקשר. סיפר על עצמו, על בית הספר, על הכדורגל, על הקשיים - איך הוא רואה את זה דרך העיניים שלו. בעיני, זה ממש חשוב: לאפשר לילד לא להסתיר, לא להתבייש."
נידם גם מדגיש את חשיבות המשלב בתהליך. "המשלב הוא חיוני, כי הוא יודע איפה נמצאים הקשיים ואיך לעשות את זה. אם אנחנו רוצים לייצר הצלחה ושילוב טוב - המשלב מעלה את סיכויי ההצלחה בעשרות אחוזים."
היום רפאל הוא תלמיד בכיתת קשת במהלך יום הלימודים, ועל המגרש הוא רפאל המגן השמאלי - שחקן כמו שאר החברים לקבוצה. "הוא מרגיש הכי רגיל שיש, למרות שהוא יודע שהוא לא רגיל. הוא מכיר בזה", אומר נידם. עבור המשפחה, גביע ההצטיינות היה הרבה מעבר לפרס - הוא היה חותמת. "זה היה סוג של אישוש שהמעבר מירושלים לצפון היה החלטה נכונה, ועשינו משהו טוב עבור רפאל". לסיכום, אומר נידם, "כל זה לא היה יכול לקרות בלי התוכנית של וראייטי, שהביאה למעשה לגילוי של רפאל ולביטחון שהוא יכול להשתלב בקבוצה עם ילדים רגילים."
לתרומה לעמותת וראייטי לחצו כאן
בשיתוף עמותת וראייטי ישראל
