רונה קולמן (18) הייתה בת שמונה כשפגשה לראשונה את שני קופרווסר (28), ומאז הן שמרו על קשר הדוק עד אותה שבת ארורה ב-7 באוקטובר, שבה הקשר עם שני, שבילתה במסיבת הנובה, נותק. חמישה ימים לאחר מכן, ב-12 באוקטובר, הגיעה הבשורה המרה ששינתה את חייה של קולמן: גופתה של שני נמצאה, והתקווה הקטנה שהיא הצליחה לשרוד את הטבח - התפוגגה באכזריות.
"שני הייתה האחות של החברה הכי טובה שלי, לוטם. הייתי בת בית אצלן, וכך גם התחזק הקשר עם שני", מספרת קולמן. "המחנכת שלי הייתה זו שהודיעה לי שהיא נרצחה, ובאותו רגע ששמעתי את זה - פרצתי בבכי ולא רציתי להאמין שזהו, זה נגמר ולעולם לא ניפגש יותר.
"יצאתי לרחוב עם עיניים אדומות, תפסתי אוטובוס ונסעתי לבית משפחת קופרווסר", היא מתארת. "הייתי אחוזת אמוק באותם רגעים, ונכנסתי לבית בריצה הישר לזרועותיה של לוטם. היא חייכה אליי ואמרה לי שיהיה בסדר, אבל האמת היא ששום דבר לא היה בסדר".
לתת מקום לאֵבֶל - וללמוד לשחרר אותו
ככל שחלפו הימים מאז אותה בשורת איוב, קולמן הרגישה כיצד הרצח של חברתה מטלטל את עולמה ודוחף אותה לתוך בור עמוק של ייאוש ודיכאון. בניסיון למצוא עזרה ואוזן קשבת, היא חיפשה קבוצת תמיכה של אנשים שעברו חוויה דומה אליה תוכל להצטרף. לתדהמתה, גילתה כי קבוצות התמיכה הקיימות מיועדות רק לבני משפחה - בני זוג, אחים, הורים, דודים וסבים. לחברים ולחברות שכולים, כמוה, לא הוצעה אף מסגרת קבוצתית-טיפולית.
בשלב זה היא החליטה להרים את הכפפה, ובמסגרת שגרירותה בארגון LEAD (מסלול לפיתוח מנהיגות בקרב בני נוער - א"ה) היא הקימה את מיזם "שלום חבר" - קבוצת תמיכה לחברים שכולים, הכוללת בין היתר מפגשי שיח וריפוי בעיסוק. את הסדנאות הקבוצתיות מנחה בהתנדבות שרית כהן - מאמנת אישית, מרצה ומדריכת סדנאות להתמודדות עם אובדן, שבעצמה איבדה את בתה בתאונת דרכים לפני שמונה שנים.
"הקבוצה מאפשרת שיח פתוח עם אנשים שחווים יחד התמודדות עם אובדן של חבר, ודרך כך להצליח להיחלץ ממעגל הכאב ולחזור לסוג של שגרה", מסבירה קולמן. "במשך שנה וחצי, עבדתי על פרויקט העוסק בהנצחת סיפורים של אזרחים ותיקים. אך ברגע שקרה האסון, ידעתי שלא אוכל להמשיך יותר באותו פרויקט. הרגשתי תחושת שליחות וחובה לתרום מעצמי לאוכלוסייה שאני מבינה יותר מכל - חברים שכולים.
הקמת את הקבוצה תוך זמן קצר מאוד. איך עשית את זה?
קולמן: "בהתחלה היו הרבה קשיים נפשיים ופיזיים שעצרו אותי מלפתוח את הקבוצה, כמו למשל מציאת מקום מפגש ללא עלות, מתנדבת שתלווה את הקבוצה וגיוס הקבוצה עצמה", היא מוסיפה. "בסוף, בעזרת צוות Lead וצוות השגרירים שלי בארגון, גם הם בני נוער, הצלחתי להתגבר על המכשולים ולפתוח את הקבוצה. כרגע היא מונה שישה משתתפים, אבל זו רק ההתחלה ואני בטוחה שבהמשך יצטרפו נוספים והקבוצה תגדל".
במה עוסקות הסדנאות?
"כל סדנה מורכבת מנושאים שונים שנבנים על ידי חברי הקבוצה, כך שיתאימו לצרכים ולרצונות שלנו. בין השאר אנחנו עוסקים למשל באיך אפשר דווקא לצמוח כשנמצאים נמוך כל כך, לומדים את השלבים של האובדן, את הייעוד שלו, מתעמקים בהנצחה ויש גם מפגש עם חברים שכולים ששכלו את חבריהם בעבר הרחוק, ועוד. כל הסדנאות בנויות כך שלצד העיסוק באובדן, אנחנו גם מקבלים כלים איך להשתחרר ממנו".
את מרגישה שינוי בעקבות הפעילות הקבוצתית?
"הקבוצה נתנה לגיטימציה לאֵבֶל שלי, ועכשיו אני מרגישה שרואים אותו ושהוא מדובר. לא קיימת קבוצה או איגוד אחר של חברים שכולים, והקבוצה הזו תומכת בי ומאפשרת לי לדבר את אותו כאב נורא שלא נוכח במקומות אחרים.
"מאז שהתחלתי להגיע לקבוצה אני מדברת הרבה יותר על האבל שלי, הוא נוכח בחיי, ובנוסף אני עוסקת יותר בהנצחה של שני ובייעוד שלי, כרונה. ולא פחות חשוב: במסגרת הקבוצה הכרתי חברים לכל החיים שהפכו לשותפים חדשים לעשייה שלי. ביחד אנחנו עובדים על ההנצחה של יקירינו, ותומכים זה בזה גם ברגעי משבר וגם ברגעי אושר".
קולמן: "חשוב לי להעביר מסר לאנשים בגילי שאיבדו חברים בצורה טרגית - שיש מקום משמעותי לאבל על חבר וחשוב להנכיח אותו, גם אם נדמה לכם שאתם אמורים לכאוב פחות כי אתם 'רק' חברים ולא משפחה. ויחד עם זה, תדעו גם לצמוח ולא לשקוע בכאב ובצער"
יש משהו שלמדת על התמודדות עם אובדן, שהיית מעוניינת להעביר הלאה?
"למדתי שכל אדם מגיב לאובדן בצורה שונה, ואין דרך נכונה או שגויה להתמודד עם אבל. ויחד עם זה, ברגע שאדם החליט לתת מקום לאבל בחייו - חשוב שיידע גם איך לצמוח מתוכו.
"חשוב לי להעביר מסר לאנשים בגילי שאיבדו חברים בצורה טרגית, שיש מקום משמעותי לאבל על חבר וחשוב להנכיח אותו, גם אם נדמה לכם שאתם אמורים לכאוב פחות כי אתם 'רק' חברים ולא משפחה. יש לכם את הכוח להמשיך ולהאיר את הנשמה של אותו חבר, ויחד עם זה גם לצמוח ולא לשקוע בכאב ובצער".
לדברי אליאב זכאי, מנכ"ל ארגון "LEAD - המסלול לפיתוח מנהיגות" - ארגון א-פוליטי, ללא מטרות רווח, שנועד לפתח את דור המנהיגות הבא של המדינה: "בתקופה הקשה שעוברת על כולנו, רונה משמשת מקור השראה לנערה שבמקום לשקוע בתחושת האבל, בחרה למנף אותו כדי לסייע לאחרים. זוהי בדיוק הרוח של LEAD, שרק הולכת ומתעצמת מאז המלחמה; בני נוער שנתקלים לאורך המלחמה בבעיות ללא מענה, אך במקום לצפות בהן מול מסך הטלוויזיה - בוחרים לקום ולעשות מעשה.
"רבות מהשגרירות שלנו הן צעירות המוכיחות בכל יום שנשים יכולות להנהיג ולהוביל לא פחות, ואף טוב יותר מגברים", הוא מסכם.
מעוניינים להצטרף לקבוצה? פנו לרונה קולמן ב-054-7623451 או במייל: ronakolman@gmail.com
