( צילום: ירון ברנר)
"את יודעת מה זה כריש?", שואל חן אביגדורי. זו אינה התחלה של שיחה על ימאות או ביולוגה ימית. "זה ראשי תיבות של 'כיכר', 'רשתות', 'יוזמות', 'שיחות'. אני אומר לקהל בהרצאה: 'תזכרו את המילה כריש'". זה הקוד שלו לפעילות אזרחית אפקטיבית, והוא יודע על מה הוא מדבר.
אביגדורי, תסריטאי במקצועו, מצא את עצמו בחזית המאבק הציבורי כששרון אשתו (54) ונעם בתו (13), נחטפו מקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. אחרי מאבק עיקש שלו יחד עם מטה החטופים ומשפחות חטופים נוספות, הן שוחררו בנובמבר 2023 במסגרת העסקה הראשונה, יחד עם נשים וילדים נוספים שנחטפו מיישובי העוטף במתקפת הטרור הרצחנית של חמאס.
אולם במקום לחזור לשגרת חייו, הוא בחר להמשיך במאבק עבור אלה שנותרו בשבי; הוא פיתח הרצאה שקרא לה "50 יום", ועם המסר הזה הוא מסתובב ברחבי הארץ.
"התלבטתי אם לכתוב על זה, כי בכל זאת מדובר בקידום עצמי ללא בושה", כתב אביגדורי בפוסט בפייסבוק, "אבל בסוף החלטתי שכן. בגדול מדובר בשעה-שעה וחצי, תלוי בשאלות של הקהל, שבהן אני מספר את הסיפור האישי שלי, איך הוא משתלב בלאומי ובעיקר מנסה להסתכל קדימה. לפעמים צוחקים, לפעמים בוכים, ובהרצאות ממש טובות - שניהם".
עם ההרצאה הזו הוא מספר את סיפור החטיפה של שרון ונעם, על התקופה שבה היו נעדרות ("הסיוט של החיים שלי"), ומנסה לרתום את הציבור למאבק להשבת כל 59 החטופים שמוחזקים עדיין על ידי חמאס בעזה.
"אני לא מספר את הסיפור בשביל מציצנות, זה לא בידור", הוא שב ומדגיש. "בסופו של דבר, אני רוצה לגייס את החברה הישראלית למאבק הציבורי החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל".
אחרי שנה וחצי במאבק, איך אתה מצליח להניע אנשים לפעולה?
"הדרך שבה אני חושב שאני הכי משפיע על אנשים, על דעות ועמדות, ומצליח להניע אותם לפעולה - היא רק דרך מפגשים אישיים. אני מדבר איתם בגובה העיניים, ומנסה להמחיש להם את הסיטואציה כך שירגישו חלק ממנה.
"אני אומר להם, למשל: 'היום אתם שולחים ווטסאפ לילד, ואין תשובה. שעתיים. שעתיים אתם לא יודעים איפה הילד. אני לא ידעתי איפה אשתי והילדה שלי במשך שבועיים. ורק ככה הם מתחילים להבין".
11 בני משפחה מנותקי קשר
הסיפור של אביגדורי התחיל בסוף השבוע של חג שמחת תורה, כששרון ונעם נסעו לבקר את אחיה של שרון, אבשלום הרן (אבשל), ואשתו שושן, חברי קיבוץ בארי. המשפחה המורחבת כוללת גם את בתם של אבשל ושושן, עדי, ובן זוגה טל שוהם, שהתגוררו גם הם בקיבוץ, ולפני שלוש שנים עברו עם שני ילדיהם ליישוב הקהילתי מעלה צביה שבגליל העליון.
ב-7 באוקטובר, כששרון ונעם היו בבארי והקשר איתן נותק, המשפחה מהוד השרון הקימה מיד חמ"ל ביתי. בימים הראשונים חיפשו מידע על 11 בני משפחה - אבשל ושושן, נעם ושרון, טל, עדי ושני ילדיהם, וגם לילך קיפניס, אחותה של שושן, בן זוגה אביתר (תרי), והמטפל של תרי, פול.
7 צפייה בגלריה
משפחות הרן-שוהם-קיפניס-אביגדורי. 11 בני משפחה אחת שהקשר עמם נותק ב-7 באוקטובר - חלקם נחטפו וחלקם נרצחו בבתיהם
בשלב ראשון כל בני המשפחה הוכרזו כחטופים, חוץ משרון ונעם, שהוגדרו כנעדרות. "ואז קיבלנו את ההודעה שזיהו את הגופה של תרי, שנרצח. לקח כמה ימים לזהות את הגופה. כמה ימים אחר כך זוהו גם גופותיהם של אבשל ושל לילך קיפניס. רק שבועיים אחרי 7 באוקטובר, הוכרזו שרון ונעם כחטופות בוודאות, יחד עם שושן הרן, בתה עדי ובעלה טל וילדיהם".
במשך 50 ימים, אביגדורי לא ידע מה עלה בגורלן של אשתו ובתו. ב-26 בנובמבר 2023, במסגרת הפעימה השנייה בעסקת החטופים, שרון ונעם שוחררו לאחר שעות של עיכובים.
הסולידריות שמעבר לשחרור
כשהוא מדבר על ערבות הדדית, קולו משתנה. יש בו תערובת נדירה של כאב אישי עמוק וחוזק בלתי מתפשר. הוא אדם שהאסון הפרטי שלו הפך למנוף לשינוי חברתי, וכשהוא מתאר את האימה שעברה על משפחתו במשך זמן רב כל כך, יחד עם סיפורי הגבורה והסולידריות בין החטופים בשבי, אי אפשר שלא להתרגש יחד איתו.
"אם אמילי דמארי לא הייתה מוכנה לעזוב את קית' סיגל בשבי וביקשה מהמחבלים שישאירו אותה, ויוציאו במקומה אותו - ושמענו על עוד הרבה סיפורים כאלה - אז כנראה שכולנו יכולים, בטח אחרי האסון הקשה של 7 באוקטובר, להיות מאוחדים, לחשוב ולפעול ביחד.
7 צפייה בגלריה
אביגדורי (משמאל) עם שי ונקרט, אביו של שורד השבי עומר ונקרט. "חוט הסולידריות בינינו הוא בלתי ניתן להתרה"
"כבר כמה שבועות שאני אומר בפני כל מי שמוכן לשמוע שחוט הסולידריות שלנו, בין משפחות החטופים ובין החטופים עצמם - הוא בלתי ניתן להתרה", הוא מוסיף בנחישות. "אני מזמין את כל אלה שקוראים לעצמם מנהיגים, את כל חברי הכנסת, את כל המדינה, ללמוד מאיתנו קורס בסולידריות. הקורס פתוח ופועל מדי יום בכיכר החטופים".
אי אפשר שלא לזהות את ההתרגשות האדירה שבקולו, כשהוא מדבר על המחויבות של פדויי השבי למען חבריהם שנותרו בעזה, ובמיוחד על המפגש שלהם עם הנשיא טראמפ בבית הלבן: "כשנחשפים לכוח הנפשי וליכולות הפיזיות של עומר שם טוב ושל אלי שרעבי - שרק שוחררו לא מזמן מהשבי אחרי כמעט שנה וחצי בתנאים לא אנושיים, וכבר עלו על טיסה ארוכה לארה"ב - זה לא נתפס ויחד עם זה גם מעורר הערצה".
7 צפייה בגלריה
"אנשים שריח השבי עוד דבק בבגדיהם, צריכים לטוס לבית הלבן כי מבחינתם טראמפ הוא היחיד שיכול לסייע לחטופים"
כתסריטאי, היית מסוגל לדמיין תסריט שבו פדויי שבי, שבועות בודדים לאחר שחרורם, כבר נמצאים בבית הלבן במאמץ לשחרר את חבריהם?
"התשובה היא לא. לא הייתי יכול לדמיין כזה תסריט, כי ביסוד שלו עומדת הסיבה הפשוטה והעצובה מאוד, והיא שהמדינה לא עושה מספיק בשביל להוציא את החטופים מהמנהרות.
"ולכן, אנשים שריח השבי עוד דבק בבגדיהם, צריכים לעשות את כל המרחק הזה עד לארה"ב, כדי להיפגש עם האיש הכי חזק בעולם כי הוא היחיד, מבחינתם, שיכול לסייע להוציא את החטופים שעוד מוחזקים בעזה".
המאבק על דמותה של המדינה
"המאבק לשחרור החטופים הוא לא רק מאבק להצלתם, אלא גם מאבק על דמותה של המדינה", מסביר אביגדורי. "הערכים שלנו כעם שכוללים ערבות הדדית, שותפות גורל וערך חיי אדם כערך עליון, או כבוד האדם, אם אנחנו מדברים על חללים.
"החטופים הבינו כמה כוח יש לערכים האלו, להערכתי, כבר ב-8 באוקטובר, יום אחרי שנחטפו. לנו, אלו שנשארו כאן, לקח קצת יותר זמן להבין את זה".
7 צפייה בגלריה
אביגדורי (משמאל) בכנסת יחד עם משפחות חטופים נוספות. "להיות אזרח לא מסתיים בהצבעה פעם בארבע שנים"
(צילום: ערוץ כנסת)
את המסר הזה של אחדות וסולידריות, אביגדורי נושא כלפיד בכל הרצאה שהוא מעביר. הוא מגיע למקומות הכי מגוונים בישראל, לאנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית, ומצליח לגעת בכולם. "זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות בהרצאות שלי, ואני שמח לומר שהחלקים על סולידריות מתקבלים בהתלהבות רבה בכל מקום". הוא מסביר.
"אני מרצה בפני כל מי שמזמין אותי - בין אם מדובר בחבורה שמתגוררת בהתיישבות מעבר לקו הירוק, ובין אם אלו חבר'ה מגניבים שעובדים ב'גוגל' ויש להם 19 סוגי קורנפלקס בארוחת הבוקר במשרד, זה לא משנה. בסופו של דבר, כולם מסכימים על הדברים הבסיסיים, הפשוטים, הערכיים - וכשכולם מסכימים על הבסיס ההתחלתי - מכאן אפשר להתחיל לצמוח".
אחת הקבוצות החשובות ביותר עבורו הם בני הנוער. "כל מי שפונה אליי להרצאה - אם זה בית ספר, מתנ"ס, תנועת נוער - אני מוריד את המחיר בחצי גם בלי שמבקשים. ואם אין להם כסף - אז אני גם בא בחינם. הם העתיד של המדינה הזאת, ויותר מהכול חשוב לי לדבר איתם".
"אני פה כדי לומר לבני הנוער, שלהיות אזרח לא מסתיים בהצבעה פעם בארבע שנים. אזרחות פעילה מתרחשת כשאנחנו, האזרחים, מצליחים להשפיע על הממשלה ולגרום לה לפעול"
ההרצאות שלך משתנות בהתאם לקהל שמגיע?
"יש לי משפט קבוע שאיתו אני פותח את ההרצאות מול בני נוער: 'אתם הולכים לקבל בשנה הזאת את הזכות הכי גדולה וגם את החובה הכי גדולה - זכות הצבעה וגיוס לצה"ל'.
"בגדול, אלו שני הדברים הבסיסיים שעומדים בפני אזרח ישראלי - לתת ולקבל", הוא מדגיש, "ואני פה כדי לומר להם שלהיות אזרח לא מסתיים בהצבעה פעם בארבע שנים. אזרחות פעילה מתרחשת כשאנחנו, האזרחים, מצליחים להשפיע על הממשלה ולגרום לה לפעול".
"נמאס לי לשמוע אנשים שמסכימים איתי"
ההרצאות שלו מסתיימות תמיד בשאלות פתוחות. "בסיום של כל הרצאה אני מאתגר אותם לשאול אותי שאלה שעוד לא שאלו אותי. אני עושה את זה בלי צנזורה. תשאלו מה שאתם רוצים, ואני מנסה להיות נגיש כמה שאפשר.
"הספקתי כבר להרצות בפני צעירים, מבוגרים וימנים ביהודה ושומרון", הוא מספר, "אגב, מהאחרונים אני מקבל את השאלות המאתגרות ביותר וגם אלו שהכי מעניינות אותי. נמאס לי לשמוע אנשים שמסכימים איתי. כל הכיף זה שאנשים יאתגרו אותך. אנשים שלא חושבים כמוני, מחדדים עבורי את העמדה שלי".
7 צפייה בגלריה
חן אביגדורי יחד עם משפחות חטופים באתונה, כחלק מהמאבק להשבת בני משפחתו ויתר השבויים. "אנשים ניגשים ברחוב, ואומרים: 'הייתי בהרצאה שלך, עכשיו אני מבין את הכאב שלך'"
אילו תגובות אתה מקבל אחרי ההרצאות?
"בסוף הרצאה, בווטסאפ או אפילו אנשים שרואים אותי ברחוב, ניגשים אליי ואומרים: 'הייתי בהרצאה שלך ועכשיו אני יודע מה לעשות', 'עכשיו אני מבין את הכאב שלך', 'בזכות ההרצאה שלך הגעתי לכיכר החטופים'. התגובות האלו מחזקות אותי ונותנו לי את הכוח להמשיך. זו הרוח שנושבת מתחת לכנפיים שלי".
גם כשהוא עומד מול כיתת תלמידים, מתנחלים מהשומרון או עובדי היי-טק, המסר שלו נותר אחיד: "ההרצאה מסתיימת ב'האפי אנד'. לי לא היה סימן חיים, לא סרטון חטיפה, לא כלום. לחבק את הילדה שלך אחרי 50 יום שבהם לא היה לך כלום ולא קיבלת שום סימן, זה מטורף".
"אני מרצה בפני כל מי שמזמין אותי - בין אם מדובר בחבורה שמתגוררת בהתיישבות מעבר לקו הירוק, ובין אם אלו חבר'ה מגניבים שעובדים ב'גוגל' ויש להם 19 סוגי קורנפלקס בארוחת הבוקר במשרד. בסופו של דבר, כשכולם כשכולם מסכימים על הבסיס ההתחלתי - מכאן אפשר להתחיל לצמוח"
ובעודו מספר על הרגע המטלטל הזה, אביגדורי ממשיך להיאבק כדי שסיפורים כאלה יהיו גם מנת חלקן של המשפחות שעדיין לא זכו להשבת יקיריהם הביתה, אחרי שנה וחצי של כאב וייסורים.
"אם במשך שנה וחצי הייתי דופק את הראש בקיר, אז רק הראש שלי היה כואב", הוא אומר, "אני מרגיש שדרך ההרצאה אני מצליח להגיע לאנשים שונים בחברה הישראלית, ולגרום להם לעשות דברים למען המאבק של החזרת החטופים. והעשייה שלהם מחזקת אותי, חד-משמעית".
