בשיתוף TOYOTA
תחרות "פרס הסביבה של ישראל" נערכת זו השנה הרביעית ביוזמת טויוטה ישראל וקבוצת יוניון, במטרה לקדם פתרונות חדשניים לאתגרים הסביבתיים הרבים. מתוך מאות יזמים, עמותות וחברות סטארט-אפ, נבחרו חמישה פיינליסטים על ידי ועדה בלתי תלויה, המורכבת מכלכלנים, מדענים ויועצים מהשורה הראשונה, על פי קריטריונים כגון חדשנות, יכולת יישום, פוטנציאל לשינוי ממשי בישראל וניסיון הצוות, כאשר הזוכה יקבל מענק של מיליון שקלים לפיתוח הרעיון. זו ההזדמנות להכיר שלושה מהם: NanoSeedra, פרויקט הירקות המעוקרים של לקט ישראל ומכון מיגל.
הפיכת ירקות שנפסלו לשיווק למזון עבור נזקקים
בעשור האחרון נזרק בישראל מזון בשווי כ-211 מיליארד שקל, ומדי שנה מתבזבזים בארץ כ-2.6 מיליון טונות מזון, כמחצית מהן ראויות למאכל. את הנתונים הללו אסף "לקט ישראל", ארגון הצלת המזון הלאומי, הפועל עם מאות חקלאים ועשרות אלפי מתנדבים ברחבי הארץ, ומספק מזון לכ-470 אלף נתמכים מדי שבוע שכוללים בעיקר קשישים, שורדי שואה, ילדים ונוער בסיכון ומשפחות במצוקה.
"המספרים האלה כבר לא מפתיעים אותנו, אבל הם עדיין מכאיבים", אומרת טל שפרן זטלאוי, מנהלת פרויקטים ב"לקט ישראל". "השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו כל הזמן היא איך לוקחים עוד תוצרת שהייתה הולכת לאיבוד, ומעבירים אותה למי שבאמת זקוק לה". הפרויקט החדש של הארגון שמתמודד על זכייה בתחרות פרס הסביבה מבקש לעשות בדיוק את זה – על ידי שימוש בטכנולוגיה כדי להצליח להאכיל עוד אנשים הזקוקים לכך.
הפרויקט החדש מתמקד בירקות שכבר עברו מיון במרכז הלוגיסטי של הארגון ונפסלו לחלוקה טרייה. אותם ירקות עוברים עיבוד במפעל "קטנטעים" שבדרום הארץ, במהלכו הם מעוקרים ונארזים באריזות ואקום. התהליך הזה מאריך את חיי המדף ושומר על הערך התזונתי. "אנחנו לא מדברים על שאריות", מבהירה שפרן זטלאוי. "מדובר בירקות איכותיים שפשוט לא יפים מספיק לשוק. כאשר אנחנו אוכלים אותם, הגוף שלנו לא מבחין בין יפה לפחות יפה". לבחירה במפעל הדרומי יש גם משמעות נוספת: תמיכה בפעילות כלכלית באזור שנפגע במהלך המלחמה.
הפרויקט מהווה חלק ממערך הצלת מזון רחב שבמסגרתו שואף הארגון להציל כ-35 אלף טון תוצרת חקלאית בשנה, תוצרת שאלמלא כן הייתה מגיעה להטמנה.
טל שפרן זטלאויתמונה: באדיבות המצולמתמעבר לממד הסביבתי, בלקט ישראל מדגישים גם את הפן החינוכי: שילוב הירקות המעובדים בסלי המזון נועד לחזק מודעות לתזונה מאוזנת בקרב אוכלוסיות שלרוב אין להן גישה סדירה למזון בריא. "הבנו שיש עוד תוצרת שאפשר להציל, ועוד אנשים שזקוקים לה. כל אריזת ירקות שמגיעה למשפחה היא גם ארוחה, וגם תזכורת שמישהו חשב עליהם", מסכמת שפרן זטלאוי.
מהילדות בשדה לסטארט-אפ שרוצה למקסם את אחוזי הנביטה של הזרעים
בתוך מרכז החדשנות המקומי בכנרת, מנסים שני אנשים לפתור בעיה שמלווה את החקלאות מאז ומתמיד: זרעים שלא נובטים. מיזם NanoSeedra מפתח תכשיר ננו לציפוי זרעים, שאמור לשפר את אחוזי הנביטה ולצמצם את התלות בדשנים כימיים. את המיזם מובילים ד"ר מחמוד דיאב, יזם מוביל ומנהל טכנולוגי בעל רקע בננו-חומרים וכימיה, וחסן חידר, אגרונום ראשי ויועץ מדעי.
משמאל: זרעים ללא הציפוי שפיתחו ב-NanoSeedra, מימין: זרעים עם הציפוי נבטו באחוזים גבוהים יותר
(תמונה: באדיבות NanoSeedra)
הרעיון להקים את NanoSeedra נולד מתוך חוויה אישית. "אני מגיע ממשפחה חקלאית", מספר ד"ר דיאב, "אני זוכר שבילדות שלי, היינו זורעים הרבה, ויותר מ-50% מהזרעים לא הפכו לנבט". השאלה איך לפתור את הבעיה הזו ליוותה אותו גם בקריירה, ובסופו של דבר הובילה אותו לדוקטורט בננו-טכנולוגיה שבחן ניצול של חומרים כדי לשפר את הנביטה.
לדברי חידר, הבעיה מתחילה אפילו לפני הזריעה. "אחוז הנביטה בשוק החקלאות לא חוצה את סף ה-80% בממוצע, וכך החקלאי מפסיד כסף עוד לפני שהוא שם את הזרע באדמה", הוא מסביר. לדבריו, הפתרונות הקיימים כיום נשענים על כמות גדולה של דשנים וחומרים כימיים שפוגעים בסביבה, ומדינות באיחוד האירופי כבר החלו לקדם רגולציה מחמירה כלפי ציפויי הזרעים המקובלים.
הייחודיות של הפתרון, מסביר ד"ר דיאב, טמונה בכך שהוא לא מוסיף משאב חיצוני לצמח אלא מפעיל תהליך פנימי בזרע. "החומר מבצע פעולה שמובילה להנבטה טובה, ובסוף הוא מתפרק לדשן. אין שום זיהום", הוא אומר. הננו-חלקיק מחקה פעולה של אנזים בשם אמילאז, שמאיץ את תהליך הנביטה מרגע שהוא מופעל. חידר מתאר זאת בפשטות: "החומר שלנו עובד כטריגר ביולוגי לזרע".
חסן חידרתמונה: באדיבות המצולםלשיטת השניים, לפתרון יש גם השלכות כלכליות וסביבתיות רחבות יותר. לדברי חידר, בשיטות המקובלות היום חלק ניכר מהדשן שמפוזר על הקרקע לא נספג על ידי השורש, מה שגורם להמלחת הקרקע ולזיהום. "בפתרון שלנו הצמח מנצל כמה שיותר מהדשן, במיוחד בשלבים המוקדמים שלו, כדי להיות עמיד וחזק", הוא מוסיף, ומציין כי היכולת לגדל במקומות שבהם הקרקע דלה במינרלים עשויה להרחיב את שטחי הגידול הפוטנציאליים ולהוזיל את עלות הדישון עבור החקלאי. דיאב מדגיש שהשיטה ניתנת להרחבה לסוגי ננו-חלקיקים נוספים, כך שבעתיד ניתן יהיה להתאים אותה לגידולים שונים ולתנאי קרקע קשים יותר.
שפכים שחורים ופתרון ירוק
מיזם נוסף שמתמודד על הפרס הגדול בתחרות "פרס הסביבה של ישראל" פותר בעיה סביבתית עתיקת יומין בענף הזית, והופך שפכים מזהמים למקור אנרגיה והכנסה. בגליל פועלים מאות בתי בד, אך אחרי הפקת שמן הזית נותר נוזל שחור, רעיל ובעל ריח רע. עד היום, הפתרון לתוצר הלוואי היה בעייתי במיוחד: פיזור שלו בשטח. זאת למרות שהוא מכיל ריכוז גבוה של פוליפנולים, חומרים המזהמים את הקרקע ומי התהום, ואינם מתאימים לטיפול במתקני ביוב סניטריים רגילים.
פרופ' אורי מר-חיים ממכון מיגל, המרכז לחקר הגליל, מפתח פתרון: "איגדנו ארבעה בתי בד מהמגזר הערבי במטרה לפתור את בעיית הזיהום הנוצר על ידי הנוזל, המכונה 'עאכאר'". ראיד חוסיין, בעל בית בד בגליל, מספר כי "החומר מהווה מטרד כבר הרבה שנים, ומזיק מאוד לחקלאים ולסביבה. היוזמה הזו תהפוך את המטרד למשאב. בעלי בתי הבד שמחים מאוד לעזור לפיתוח הפתרון".
"היוזמה הזו תהפוך את המטרד למשאב". חלק מהתהליך שעובר העכאר במכון מיגל
(תמונה: באדיבות מכון מיגל)
הפתרון של מכון מיגל הופך כאמור את השפכים ממטרד לנכס בתהליך רב-שלבי. בשלב הראשון, הנוזל עובר קואגולציה, שיקוע ראשוני של חומרים מוצקים. בשלב השני, הוא עובר תסיסה שמפרקת את החומר האורגני ומייצרת ביו-גז שאפשר להפוך לאנרגיה וחום. בשלב השלישי, מה שנותר יכול לשמש להשקיה. ואילו התוצר שנשאר לאחר התסיסה יכול לשמש גם כתחליף לכבול, חומר יקר שכרייתו פוגעת בסביבה, ומדינות רבות כבר אוסרות עליה.
הבעיה שמייסדי המיזם נתקלו בה היא שהפוליפנולים שבשפכים מעכבים את החיידקים שמבצעים את הפירוק, ומוציאים את כל המערכת מאיזון. כאן נכנסת לתמונה חברת אטלנטיום השותפה למיזם, שפיתחה טכנולוגיית חמצון מתקדם (AOP) שמפרקת את הפוליפנולים לפני שהם נכנסים לתסיסה. אסף לבנטל, מדען בכיר באטלנטיום מספר כי "מדובר בפתרון שמתאים למזהמים שנמצאו בקרקע של שכונת שדה דב העתידית בתל אביב, למשל".
מתקן מרכזי לכל הגליל
היתרון הכלכלי של הרעיון נמצא בריכוז הפעילות, אשר מנגיש את הפתרון לכלל בתי הבד בכל עונות השנה. עד כה, ניסיונות להפעיל מתקני טיפול בשפכים בבתי בד נכשלו מסיבה פשוטה: עונת המסיק קצרה, ומתקן שיעמוד ללא שימוש במשך שמונה חודשים בשנה אינו כלכלי, אך במקרה הזה מדובר על מתקן מרכזי אזורי שיקלוט את השפכים מבתי בד רבים, יעבד אותם לאורך כל השנה, ויהפוך אותם למקור הכנסה מייצור ביו-גז, תחליף כבול ומי השקיה.
פרופ' אורי מר-חייםתמונה: באדיבות המצולםעבור בעלי בתי הבד הקטנים בגליל, רובם מהמגזר הערבי, שמסורת ייצור שמן הזית עוברת בהם מדור לדור, מדובר בהצעה שמשנה את המשוואה: מה שנחשב עד היום לעלות ולנטל הופך למקור הכנסה נוסף, ובמקום לשלם קנסות על שפכים שחודרים למערכת הביוב, יווצר מניע כלכלי לעשות את מה שטוב לסביבה.
תחרות פרס הסביבה של ישראל Israel Earth Prize הושקה במטרה לקדם יוזמות בתחום הסביבה והחברה בישראל. זו השנה הרביעית בה מזמינות קבוצת יוניון וטויוטה ישראל ארגונים, קהילות ופרטים שמקדמים עשייה סביבתית להגיש מועמדות לתחרות. מאות ארגונים, קהילות וסטארטאפים מתמודדים על הפרס היוקרתי מדי שנה. הפרס הכספי של מיליון שקלים יאפשר למיזם הזוכה לעשות קפיצת מדרגה משמעותית ולהרחיב את השפעתו החיובית על הסביבה הישראלית.
בשיתוף TOYOTA
