"השבח לאדם בזירה, זה שפניו מכוסים באבק, זיעה ודם. זה שאינו מפסיק לשאוף ולנסות. זה שמנסה, שיודע התלהבות, מחויבות וחתירה למטרה" (תיאודור רוזוולט, 1910).
בוקר סגרירי, מעט גשום, לא משהו שירתיע את חניכי וחניכות תנועת "חמש אצבעות" במכינה הקדם-צבאית בזכרון יעקב. אותם שום דבר לא יכול לעצור. חלקם יצאו מוקדם-מוקדם לריצת בוקר באזור; אחרים כבר עמלו על תכנים לקראת הרצאות ושיחות הבוקר, כי בקרוב הם אמורים לצאת לשבוע פעילות בירושלים; אחרים מנקים את החדרים, מטפלים בכביסה או דואגים להכין ארוחת בוקר לכל החבר'ה. אין מי שלא עסוק.
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: דרור ינאי, אדם מיטל, דקל זרקו, עמיר מנחם. צעד חשוב בדרך לשירות הצבאי
(צילום: אלעד גרשגורן)
"חמש אצבעות" היא תנועה חברתית-חינוכית שהוקמה בשנת 2014, ומטרתה העיקרית היא לחנך בני נוער ולמקסם את הפוטנציאל המנטלי שלהם דרך אימון גופני. 2,500 בני נוער חברים בה, והיא פועלת בשיתוף עם משרד החינוך, צה"ל וארגונים מתחום העסקים והספורט. רבים מבוגריה השתלבו בתפקידי קצונה בצה"ל. היא יושבת עד היום במקום היווסדה בהרצליה, כשרבים מעשרות עובדיה (כולל 35 מאמנות ומאמנים) הגיעו מרקע של שירות קרבי.
עמיר מנחם (35), רב-סרן במילואים בשייטת 13, ייסד את התנועה ביחד עם אביו יורם (מדריך חינוך גופני במקצועו ששימש בעבר כמאמן הכושר הראשי של מכבי ת"א, הפועל ירושלים ונבחרות ישראל בכדורסל - א"ג), מתוך כוונה לפתח מנהיגות בקרב הנוער בישראל.
ביחד עם חברו מימי השייטת, דרור ינאי (34), שמשמש כראש המכינה, הם עמלים 24 שעות ביממה על גיוס תורמים, תכנים ופעילויות של חניכי המכינה. מנחם, איש אופטימי וחייכן, גם עומד לעבור עם המשפחה לבנימינה כדי להיות קרוב יותר לחניכים ולקמפוס החדש שמוקם בימים אלה לזכרם של 17 בוגרי התנועה שנפלו במלחמת "חרבות ברזל".
"התנועה הזאת עוסקת בפיתוח של מצוינות, חוסן ומנהיגות בקרב בני ובנות נוער בישראל", מסביר מנחם. "היום יש לתנועה שלנו אלפי חניכים וחניכות, גם במסגרת בלתי פורמלית. הרוב קורה דרך פעילות גופנית. יש לנו מכינות קדם-צבאיות, כשהמכינה המרכזית קמה ב-2018 ויושבת בזכרון יעקב.
"דרך המתודה החינוכית שלנו אנחנו עובדים עם הרבה גופים - כמו בתי ספר, יחידות צבאיות, מסגרות ספורטיביות. יוצא לי על בסיס יומיומי לפגוש נוער מדהים, שרוצה לתרום, להתנדב ולתת את המקסימום בשביל המדינה שלנו", הוא מוסיף.
מנחם: "יש פה דור עם הרבה מאוד מוטיבציה, מאוד אכפתי. ברגע שהתחילה המלחמה, הדור הצעיר הוכיח כמה הוא חזק, כמה הוא ערכי, כמה הוא מוכן לשלם את המחיר. אני חושב שזה דור שהוכיח גם איזה עתיד יכול להיות במדינה, ברגע שייתנו לו את המושכות להוביל פה ולהנהיג אותה קדימה"
המכינה של התנועה, המאמנת את החניכים לשירות קרבי, קיבלה כבר יותר מ-2,500 פניות ממועמדים לשנה הבאה, אך רק 60 מהם יתקבלו. חבריה (כ-40 אחוזים מהם נערות) עוברים אימונים, לומדים לחיות כקבוצה, מעורבים בפרויקטים קהילתיים והתנדבות בבתי הספר באזור, ולומדים נושאים מגוונים, כמו ספורט והיסטוריה של ישראל.
המכינה מציעה גם שנה ב', מסלול נוסף העומד בפני החניכים בשם "תוכנית כרמל" הפועלת בין אוגוסט למרץ, המיועד לבוגרי התנועה שסיימו מכינה או שנת שירות, שרוצים להוביל תהליכים ושינויים בחברה. המשתתפים בתוכנית משתלבים בתכני צוות המאמנים של "חמש אצבעות", ומקדמים פרויקטים וקבוצות נוער בתנועה. תחום זה מיועד לצעירים בגילי 20-18, וכ-80 בני נוער פעילים במסגרת.
לאמן את הגוף והנפש
בחדרו של מנחם בקומה השלישית, לצד משפטי מוטיבציה של נשיא ארה"ב לשעבר רוזוולט המכסים את קירות המכינה, הוא מסביר לי את מקור השם: "הוא מגיע מביטוי בשייטת שאומר - 'לרוץ, לגעת בנקודה ולעשות את הכי טוב שאתה יכול - עם כל חמש האצבעות'".
התנועה מנסה לבנות חוסן אצל בני הנוער, להשפיע לטובה על החברה הישראלית ולחנך לערכים. "הגדרנו חמישה מאפיינים שהתנועה מנסה לקדם בחניכיה", אומר מנחם. "'חמש אצבעות' – מקצוענות, מצוינות ושיטתיות; מסוגלות - גמישות והסתגלות, יכולת מנטלית גבוהה; השקעה - התמדה ותשוקה; אחריות - לקיחת תפקיד אקטיבי בתוך קבוצה, מנהיגות ויוזמה; ושייכות ומשמעות - נאמנות לתנועה, לעקרונות שלה, כולל ציונות, אהבת המולדת ומתן מעצמי למען המדינה והחברה".
7 צפייה בגלריה
ראשי מכינת "חמש אצבעות": עמיר מנחם (מימין) ודרור ינאי (משמאל), והחניכים אדם מיטל ודקל זרקו
(צילום: אלעד גרשגורן)
ינאי, שממתין לשיחה עם תורמים עבור הקמפוס החדש, מוסיף: "מתודת העבודה של 'חמש אצבעות' מבוססת על גישת 'גוף-נפש', העובדת על פיתוח מקביל של יכולות פיזיות עם יכולות מנטליות, מה שבא לידי ביטוי לעיתים בשינויים קיצוניים ומפתיעים בסוג האימון באמצע אימון עצים, והוספת תרגילים מנטליים הבוחנים את המוטיבציה, את ההסתגלות ואת יכולת העמידה בשינויים של המתאמנים".
לתנועה תחומי פעילות שונים והיא מחולקת בין תוכנית הנוער, המכינה הקדם-צבאית ותוכנית הבוגרים. תוכנית הנוער פועלת לכל אורך השנה במספר קבוצות במוקדים שונים בארץ. היא מורכבת מעשרה מפגשים חודשיים בהם מתבצעת עבודה אישית וקבוצתית. מפגשים אלו כוללים אימונים פיזיים, הרצאות ופעילות העשרה בדגש על בניית חוסן מנטלי, הקניית כלים לפיתוח ערכים, חיזוק הכושר הגופני ופיתוח המודעות לאורח חיים בריא.
"תראה את החניכים פה, כולם בצוותא נהנים ובעיקר מצליחים לתרום, וזה הדבר החשוב לכולנו כאן", מוסיף ינאי בגאווה. "בתחילת הדרך, התנועה התבססה על השקעה כספית אישית של מייסדיה, ובהדרגה, עם גדילתה, היא התמסדה ומאז מבוססת על הכנסות מדמי השתתפות של החברים בה. יש טירוף גדול להגיע אלינו".
מנחם מוסיף: "רוב המצטרפים מונעים מרצון להתכונן לשירות קרבי, מתוך כוונה להתחזק פיזית ומנטלית ובעיקר להיות מוכנים לימי סיירות וגיבושים".
"דור עם הרבה מוטיבציה"
בעקבות טבח 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", התנועה הקימה חמ"ל התנדבות ועזרה לתושבי עוטף עזה וקו העימות בגבול הצפון, כמו גם עבור לוחמי המילואים.
"תחילה פעל חמ"ל אחד במרכז התנועה בהרצליה וחמ"ל נוסף במכינה בזכרון יעקב, ובהמשך העתיקה המכינה את מרכז הפעילות שלה לאילת, לעזור לילדים של משפחות מפונות מהעוטף ולהעניק להם מסגרת חברתית במהלך התקופה", מסביר ינאי.
7 צפייה בגלריה
17 בוגרי תנועת "חמש אצבעות" שנפלו ב"חרבות ברזל". "מרגע שפרצה המלחמה הם רק חשבו איך הם נרתמים"
(צילום: באדיבות עמותת "חמש אצבעות")
במהלך המלחמה עלה בצורה חדה מספר הנרשמים לתנועה. רוב המאמנים גויסו לשירות מילואים, והתנועה הכשירה במהירות מאמנים חדשים. במקביל, כאמור, לאורך המלחמה שכלה התנועה 17 מבוגריה, קצינים וחיילים שנפלו בקרבות, רובם מיחידות מובילות. הם היו ראשוני החללים של "חמש אצבעות" מאז שהתנועה החלה לפעול.
"מרגע שפרצה המלחמה הם רק חשבו איך הם נרתמים, איך הם מגיעים לאיפה שצריך אותם", אומר מנחם בכאב ובגאווה. "לצערנו, זה חלק מהמחיר המטורף של המלחמה הזאת. את רוב החללים הכרתי ממש מקרוב. דרור ואני עברנו איתם דרך ארוכה, ועכשיו אנחנו מקימים את הקמפוס לזכרם. הוא יכלול אתר הנצחה גדול, לצד יצירת תוכן ואקטואליה".
דקל זרקו, שבן דודה נהרג בעזה: "הוא כל כך נהנה פה. אחרי הטרגדיה, ידעתי שאני חייבת להגיע לכאן ולעסוק בעשייה למען העם שלנו. היה לי חשוב להמשיך את דרכו כאן במקום שהוא כל כך אהב"
ינאי ממשיך: "יש לנו את הנוער הכי איכותי וערכי כאן במדינה. הם יהיו מובילי האזרחות בעתיד. כמי שעובד הרבה מאוד עם בני נוער, אני רואה צעירים שרוצים מאוד לעשות משהו משמעותי, הם מאוד רעבים וסקרנים. המציאות של המלחמה, וגם המצב שהיה בארץ לפניה, גורמים להם להתעורר. אני רואה שיש ממש טירוף בקרב הנערים. ישנה כמות אדירה של נערים ונערות שרוצים להתאמן. אני מדבר על חניכים מכיתה ו' עד כיתה י"ב שמגיעים לאימונים עם מוטיבציה מאוד-מאוד גבוהה.
"יש עוד שינוי מעניין כשהם חושבים על הגיוס - הדיבור הוא פחות על 8200 והרבה יותר קרבי. ולא רק הקרבי שכביכול מגניב ונחשב, נגיד שייטת 13 וסיירת מטכ"ל, פתאום הם מדברים על שריון וחי"ר, גדודים, הצבא האמיתי", הוא מוסיף, "אותי זה מאוד מרגש לשמוע ילדים מדברים ככה. הם רוצים להיות כאן אצלנו לשנה-שנה וחצי במכינה לטובת פעילות התנדבותית במדינה, ואז להגיע ליחידות הכי קרביות שיש".
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: עמיר מנחם, אדם מיטל, דרור ינאי ודקל זרקו, מול פינת ההנצחה לבוגרי התנועה שנפלו במלחמה. "חלק מהמחיר הכבד"
(צילום: אלעד גרשגורן)
מנחם: "יש פה דור עם הרבה מאוד מוטיבציה, מאוד אכפתי. ברגע שהתחילה המלחמה הזאת, אז רואים את ההירתמות של החברה האזרחית בכל העם, ולא פחות את הדור הצעיר. כמה הוא חזק, כמה הוא ערכי, כמה הוא מוכן לשלם את המחיר. אני חושב שזה דור שהוכיח גם איזה עתיד יכול להיות במדינה, ברגע שייתנו לו את המושכות להוביל פה ולהנהיג את המדינה קדימה.
"העם חי בצורה הרבה יותר מאוחדת, אנחנו רוצים לתרום, לשאת בנטל, אבל בעולם הפוליטי יש אינטרסים שגוברים על מה שבאמת קורה בשטח", הוא ממשיך. "בסוף אנחנו מסתכלים על עצמנו, איפה אנחנו יכולים להשפיע, איפה אנחנו יכולים לתרום, והאחריות, הנתינה והמחויבות שלנו להמשיך לתת. יש כאן חניכים עם חוסן מנטלי חזק מאוד, הם חווים פה חוויות מדהימות לצד למידה והיכרות עם עצמם, ואז הם הולכים לשרת ביחידות הכי טובות בצה"ל עם עוד תרומה חשובה ומשמעותית למדינה שלנו".
בדרך לשירות - תורמים למדינה
אחד מ-17 החללים שיצאו מהתנועה היה סמל ריף הרוש ז"ל, לוחם אגוז ובוגר מכינת "חמש אצבעות". אחרי ארוחת הבוקר אני פוגש את דקל זרקו בת ה-18 מכפר-סבא, שבכלל הייתה רקדנית מקצוענית מצטיינת, אך נפילתו בעזה של בן דודה ריף הובילה אותה למכינה.
בימים אלה, לצד סימון יעדים בצה"ל כשיגיע מועד גיוסה, היא גם חושבת להמשיך לשנה ב'. "אחרי שריף הגיע למכינה וכל כך נהנה פה, הוא סיפר לי על הפעילויות שהם עושים כאן עם הרבה העשרה, הרבה התנדבות", מספרת זרקו. "הבנתי שלרקוד זה חשוב, אבל להגיע לכאן ולתרום למדינה זה חשוב הרבה יותר מאשר כל דבר. ואז הגיעה הטרגדיה שריף היקר נהרג בעזה, וידעתי שאני חייבת להגיע לכאן ולעסוק בעשייה למען העם שלנו.
"היינו בשבוע פעילות באילת, למדנו הרבה, התנדבנו שם, ועכשיו אנחנו מכינים את עצמנו לשבוע פעילות בירושלים", היא מוסיפה. "אנחנו באים מתוך רצון לתרום, לעשות למען המדינה, ומפתחים ערכים. זה באמת מה שחשוב לנו, לתת למען המדינה, בטח אחרי האסון הכבד שפקד את כולנו ב-7 באוקטובר".
לסיום, היא מבקשת להוסיף: "אני אזכור את ריף לעד כאדם טוב לב, אכפתי, חברותי ורגיש לכל סביבתו. אני פה בגללו כי היה לי חשוב להמשיך את דרכו כאן במקום שהוא כל כך אהב".
גם אדם מיטל (18) מתל-אביב מרגיש שהוא פורח במכינה: "לא ידעתי כלום על המקום הזה, ממש כלום. רציתי להתנדב לפני הגיוס, בדקתי וקראתי קצת והגעתי לפה. 16 חניכים בחדר, פלוס מינוס - מה זה לעומת שירות ביחידה קרבית מובחרת? אני נהנה מכל העשייה פה, התרומה, הפעילות ההתנדבותית היומיומית שלנו. התכנים כאן מדהימים. בדרך לשירות צבאי מפרך, זה צעד חשוב לעבור כאן ולתרום למדינה".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.02.25
