בשבת, 7 באוקטובר 2023, הייתה אמורה מזל מצליח (41) מנצר חזני לחגוג את בר-המצווה של בנה. אלא שהשמחה המשפחתית המתוכננת הפכה בן רגע לטראומה.
"האחיין שלי היה בקרב קשה במוצב פגה, הקשר איתו נותק לשעות ארוכות, ואני נשארתי בבית עם אחותי שהייתה בהיריון מתקדם, כשהבעלים שלנו יצאו להילחם", היא משחזרת. "המתח היה בלתי נסבל, אבל החלטנו שאנחנו נלחמות אחת עבור השנייה".
מצליח, שבצעירותה לא שירתה בצה"ל, היא חובשת מתנדבת באיחוד הצלה. אירועי המלחמה, שמהלכה שירת בעלה במילואים בעזה ובלבנון, גרמו לה לרצון לתרום עוד, והיא החליטה להצטרף למסלול שלב ב' של צה"ל.
המסלול, שקיים שנים עבור גברים, נפתח לראשונה גם לנשים דתיות מעל גיל 26 בעקבות המלחמה. מדובר במסלול גיוס מיוחד שמתחיל בטירונות מותאמת, נמשך בהכשרות ייעודיות ומוביל לשיבוץ במילואים בהתאם להכשרה המקצועית של כל מתגייסת.
3 צפייה בגלריה
מזל מצליח. "אם לפני שנה מישהו היה אומר לי שאעמוד בטורים על מדים, עם נשק - הייתי צוחקת"
(צילום: באדיבות איחוד הצלה)
"יצאתי לטירונות ב'מחנה 80', שם עברתי הכשרת נשק, מטווחים, קרב מגע וקורס עזרה ראשונה. הכול על מדים", היא מספרת בהתרגשות. "בפעם הראשונה שהילדים שלי ראו אותי על מדים, הם היו בהלם והתרגשו מאוד. עד היום אני לא מאמינה שהילדים שלי ליוו אותי לבקו"ם, זה מטורף".
בעוד חודש היא תשוב לבקו"ם, הפעם כדי ללוות את בתה בת ה-18, שמתגייסת לשירות משמעותי בתכנית ייעודית לקצונה בחוות השומר. "מבחינתי זו זכות בלתי רגילה לסגור כך מעגל", היא משתפת בחיוך.
"אחרי 7 באוקטובר הבנתי שאני יכולה יותר"
ומצליח אינה היחידה. ד"ר מוריה ליכטמן (35), אם לשלושה, היא רופאה כירורגית בבית החולים "הדסה הר הצופים" ומתנדבת כבר שנים באיחוד הצלה, תחילה כחובשת ולאחר מכן כרופאה. "עשיתי שירות לאומי, אבל חיכיתי לצבור ניסיון מקצועי במסלול הרפואה כדי שאוכל לתרום באמת גם במסגרת צה"לית", היא מספרת.
אחרי שהשלימה סטאז' בכירורגיה היא החליטה להצטרף לצה"ל דרך שלב ב', במטרה להשתלב בתפקיד קרבי: "המלחמה הוכיחה לנו יותר מתמיד כמה החיילים שלנו צריכים רופאים בשטח, ואני רוצה להיות שם בשבילם".
איך המשפחה הגיבה להחלטה שלך להתגייס לצה"ל?
ליכטמן: "האמת היא שלא הייתי יכולה לעשות את זה בלי התמיכה של בעלי, שגם הוא בעצמו גויס למילואים. אפשר לומר שהפכנו למשפחה מגויסת".
ליכטמן: "עשיתי שירות לאומי, אבל חיכיתי לצבור ניסיון מקצועי במסלול הרפואה כדי שאוכל לתרום באמת גם במסגרת צה"לית. המלחמה הוכיחה לנו יותר מתמיד כמה החיילים שלנו צריכים רופאים בשטח, ואני רוצה להיות שם בשבילם"
נעמי לסרי (29), היא עובדת סוציאלית במקצועה ומתנדבת באיחוד הצלה. היא באה ממשפחה חרדית, והראשונה מבין 11 האחים והאחיות במשפחתה שהתגייסה לצה"ל. לדבריה, היא מקבלת תמיכה מלאה מצד בני משפחתה: "יש מחיר שצריך לשלם כשחיים בארץ הזאת, ומשפחתי ואני מוכנים לשלם אותו".
במסגרת התנדבותה באיחוד הצלה, לסרי פעילה ביחידת החוסן של הארגון. "המשימה שלנו היא לתת מענה נפשי במצבי חירום. למשל, כשהחובשים מבצעים החייאה בתינוק - מקפיצים אותי כדי לטפל באמא", היא מסבירה. "אחרי 7 באוקטובר ירדנו דרומה כדי לתת מענה לתושבים שהיו בטראומה, ואז הבנתי שאני יכולה לעשות יותר והחלטתי להתגייס לצבא".
"החיים השתנו - ואנחנו איתן"
מירב אליאס (37) היא מחנכת בכפר נוער בחרב לאת, ובמקביל גם נהגת אמבולנס ומתנדבת באיחוד הצלה. מיד אחרי 7 באוקטובר היא ירדה לדרום, ועשתה משמרות רצופות במשך 12 שעות. "זה היה מאתגר מאוד, ועם זאת לא הייתה ברירה - הצורך בהגשת טיפולי רפואי בשטח היה אדיר".
בימים אלו היא מסיימת טירונות ועתידה לשמש כסמב"צית רפואה בפלוגת חילוץ של פיקוד העורף - תפקיד שבו תוכל לנתב את כישוריה לטיפול בחיילים בשטח. "אחרי 7 באוקטובר הבנתי שאני צריכה ויכולה לעשות יותר", היא אומרת.
מצליח מסכמת את התחושה המשותפת לכל אחת מארבע הנשים: "אם לפני שנה מישהו היה אומר לי שאעמוד בטורים ובשלשות על מדים, עם נשק, לצד חיילים צעירים, הייתי צוחקת. אבל החיים של כולנו כאן השתנו, ואנחנו משתנות איתם".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.03.25
