אנה הררי עלתה לארץ מצרפת כדי לעשות שירות לאומי. כאן היא מצאה את בחיר ליבה, שמואל, שעלה אף הוא לארץ, כחייל בודד מארצות-הברית. השניים הקימו יחד משפחה.
עם פתיחת המלחמה גויס שמואל למילואים. מאז ועד נפילתו בחג שמחת תורה האחרון, שנה לאחר טבח 7 באוקטובר, כמעט שלא היה בבית.
כששמואל יצא למילואים, החליטה אנה להצטרף לקבוצת ריצה כדי להתרענן כשהוא לא נמצא, ולהגשים חלום ישן - אהבתה לריצה.
כמה ימים לפני ראש השנה האחרון הגיעו אנה, שמואל וילדיהם למשפחתה של אנה בירושלים כדי לחגוג את החג. הם הספיקו לרוץ יחד בירושלים לפני נפילתו של שמואל. "היינו בירושלים וזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שרצנו יחד", היא מספרת.
מיד אחר כך שמואל נקרא בפעם הרביעית למילואים, בלבנון, שמהם לא שב. בשישי הקרוב תרוץ אנה במרתון ירושלים, במקום האחרון שבו רצה יחד עם בן זוגה.
"מאז שעליתי אין לי חיים קלים"
אנה (32), שמואל (בן 35 בנופלו) ושלושת ילדיהם, עידן (9), גבריאל (7) ויעל (3), התגוררו בצפת. אנה לומדת שם רפואה וצפויה לסיים את הלימודים בחודשיים הקרובים. "לא רצנו הרבה ביחד", היא אומרת, "אבל חזרתי לרוץ כשהוא היה במילואים. כמה ימים לפני ראש השנה היינו בירושלים אצל ההורים שלי, ורצנו ביחד. לא עשינו את זה הרבה.
"התקשרו לשמואל שוב בערב ראש השנה, והוא גויס לסבב רביעי", היא ממשיכה. "הוא חזר בחול המועד סוכות, וזה היה הזמן האחרון שלנו ביחד".
שמואל הררי נפל בקרב בלבנון יחד עם מרדכי אמויאל, שלמה אביעד ניימן, שובאל בן נתן וגיא בן הרוש זכרם לברכה.
בשישי האחרון, אנה רצה באגמון החולה במרוץ העגור, ומתכננת לרוץ עשרה קילומטרים במרתון ירושלים. "מאז שעליתי לארץ אין לי חיים קלים, אני גם לא מחפשת את הדרך הקלה", היא מספרת. "להיות עולה חדשה זה כבר אתגר לא קטן. גם ללמוד רפואה שלא בשפת אם זה לא קל. ועכשיו, עם נפילתו של שמואל, זה קשה עוד יותר. החיים לא רגועים.
"על הסטיקר של בעלי כתוב 'אין קשיים, יש חוויות'. ככה אנחנו חיים את החיים שלנו. כשפגשתי את שמואל התלבטתי אם להישאר בארץ. אני פה בזכותו. אמרתי לו גם שאני לא מוכנה לשלם מחיר אישי על המלחמה הזאת, והלוואי שזה לא היה קורה. אבל אני אומרת שאם לא הייתי עולה לארץ, לא הייתי פוגשת את שמואל ולא היו לי שלושה ילדים במתנה, שהם הדבר הכי טוב בחיים שלי.
"בזכות ארץ ישראל נפגשנו ולמענה נפרדנו", מוסיפה אנה. "אחשוב עליו בריצה בדיוק כמו שאני חושבת עליו בכל יום. אני מרגישה שאפשר לנצח כל דבר אחרי שעוברים דבר כזה. אני רצה בשבילו".
מסר של הרמת ראש ובחירה בחיים
אנה ושלושת ילדיה נעזרים בעמותת "קרן קובי מנדל", התומכת במשפחות שכולות כבר יותר מ-20 שנה. הקשר שלהם עם העמותה החל שנים קודם לכן: כשהיה בן 16, הדריך שמואל בקייטנת העמותה, שם תמך בילדים ובאחים שכולים.
הילדים של אנה ושמואל ירוצו במסלול המשפחות, לזכרו של אביהם. "הילדים מחכים לשים את החולצה עם התמונה של אבא שלהם", מספרת אנה, "הוא היה אבא מושלם בעבורם. הם צברו יחד חוויות משותפות וזמן איכות, שמואל תמיד השקיע בהם".
אנה: "כשפגשתי את שמואל התלבטתי אם להישאר בארץ. אני פה בזכותו. אמרתי לו גם שאני לא מוכנה לשלם מחיר אישי על המלחמה הזאת, והלוואי שזה לא היה קורה. אבל אם לא הייתי פוגשת את שמואל - גם לא היו לי שלושה ילדים במתנה, שהם הדבר הכי טוב בחיים שלי"
אליענה ברנר-מנדל, מנכ"לית "קרן קובי מנדל", סיפרה: "אנה וכל משפחת הררי קרובים מאוד לליבנו. שמואל היה מדריך אהוב שלא נשכח, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו לתמוך במשפחות. הריצה של אנה ושאר משתתפי העמותה במרתון ירושלים, היא אמירה ברורה - מסר של הרמת ראש ובחירה בחיים".
ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, הוסיף כי: "התרגשתי לשמוע מאנה שהריצה המשותפת האחרונה שלה עם שמואל הייתה כאן בירושלים - העיר שמחברת את כל היהודים יחד. אנו גאים לארח את אנה וילדיה היקרים, שירוצו לזכרו של שמואל, שאותו ירושלים תנצור בליבה.
"מרתון ירושלים ישאב אליו גם השנה הרבה חיילים, מילואימניקים, אנשי כוחות ביטחון, משפחות שכולות ומשפחות חטופים, שירוצו כולם יחד בתפילה ובתקווה לימים טובים יותר".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.04.25
