איתן שוכב במיטתו הקטנה וחולם. ובחלומו חוצה מסוק את השמיים. ואבא, במדים ונשק, מחייך אליו מלמעלה. ובעודו ישן, אמו מלטפת את ראשו. ועל הכרית מונח פותחן אדום של בקבוקי יין. ועל המדף תיק לגן בדמות צב. ובשמיים ירח של סוף חודש ושני כוכבים. ואין לדעת מה כאן חלום ומה מציאות, מה אמת ומה בדיה, שהרי מדובר בציור מתוך ספר ילדים, "פותחן הפלאים של איתן". אבל לכל פרט בציור הזה, ובספר כולו, יש משמעות עמוקה.
אביו של איתן, זה שדמותו המאוירת יושבת במסוק, הוא רב-סרן עידו יהושע ז"ל, קצין בשלדג. בבוקר 7 באוקטובר המריא מפלמחים עם כוח של 15 לוחמים, בהם מפקד היחידה, בדרכם אל מפקדת אוגדת עזה. עשרות מחבלים פלשו לבסיס, כשמולם קומץ חיילים וקצינים בפיקודו של קצין הגששים האוגדתי. עידו וחבריו היו הכוח הראשון שהגיע לשם.
6 צפייה בגלריה
זיו ואיתן. "האריה שבספר מסמל חוזק ואיתנות, ומזכיר את הכלב שלנו מון, שנראה כמו אריה קטן"
(צילום: הרצל יוסף)
"הקרב העיקרי היה ליד אולם הספורט, שבו התבצרו המחבלים", מספרת אלמנתו, זיו נבון-יהושע. "בחילופי האש נפגע אחד הלוחמים בחפ"ק שלו, והתמוטט. רופא היחידה סיפר לי שעידו קם והלך אל החייל תחת אש תופת, מתעלם מהכדורים ששורקים סביבו, וברגע שרכן מעליו כדי לבדוק את מצבו - פגע בו כדור, והוא נהרג. ב-11:00, שלוש שעות אחרי שראיתי אותו בפעם האחרונה, עידו כבר לא היה בין החיים".
זיו הייתה אז בחודש השישי להריונה עם בנם הראשון. את שמו, איתן, בחר עידו. "שלושה ימים לפני נפילתו חזרנו מחופשה בסיישל", היא מספרת. "ישבנו שם בחוף ודיברנו על איזה שם ניתן לילד. עידו רצה לקרוא לו איתן. אני זוכרת אותו אומר: 'אני רוצה שהוא יהיה חזק ואיתן'".
הם לא ידעו עד כמה האיתנות תהיה תכונה משמעותית עבור הילד שיגדל ללא אבא. "את סקירת המערכות המאוחרת עשינו ממש לפני שטסנו לחופשה. בשלב הזה כבר רואים במוניטור פרצוף ברור. כשראה את העובר הוא אמר: 'היו מאות לוחמים תחתיי, אבל זה הלוחם הכי טוב שראיתי'".
זיו ועידו החליטו לא לקנות כלום לפני הלידה מתוך אמונה טפלה. "אבל בדיוטי פרי בסיישל עידו ראה תיק קטן לגן בצורה של צב, והתעקש: 'את זה אנחנו חייבים לקנות לו'. אז הוא הספיק לקנות לאיתן מתנה".
סיפור על חיים, וצמיחה מתוך כאב
התיק הזה, כמו הפותחן האדום וסמלים נוספים, מופיע כמעט בכל הציורים בספר שהוציאה זיו במסגרת "סיפור. חיים" - מיזם הנצחה התנדבותי שנולד אחרי פרוץ המלחמה.
"יש כאלה שעושים ספר זיכרון, או ספר שירים. אני ידעתי מהרגע הראשון שאני רוצה ספר ילדים. דמיינתי את איתן מראה אותו לחברים בגן ובבית הספר שלו, ומפוצץ בגאווה.
"רציתי שהספר יעביר מסר של התמודדות לא רק עם אובדן, אלא עם כל אתגר. הוא מיועד לכל ילד וילדה שמתמודדים עם קושי קטן או גדול בחיים שלהם, וגם להורים שרוצים להנגיש לילדיהם דרכי התמודדות עם אתגרים".
6 צפייה בגלריה
זיו יחד עם עידו ז"ל והכלב מון. "רציתי שהספר יעביר מסר של התמודדות עם כל אתגר"
(צילום: מהאלבום הפרטי )
את הספר כתבה מיכל פלהיימר ואיירה ניאטי פרוינד, כשזיו מלווה את התהליך. השם, "פותחן הפלאים של איתן", אינו מקרי.
"בדייט הראשון שלנו עידו ואני יצאנו לפיקניק רומנטי בבאר-שבע", נזכרת זיו. "הבאתי בקבוק יין, אבל לא חשבתי להביא פותחן. עידו, כמו עידו, ישר הציל את המצב, והוציא מהכיס פותחן. חצי שנה אחרי זה הציע לי נישואים, וכשעמדנו מתחת לחופה הוא סיפר את סיפור הפותחן כסמל לכך שאנחנו משלימים זה את זה".
לצד החיבור בין זיו לעידו, הפותחן מסמל גם התמודדות עם אתגרים. "בספר אני אומרת לאיתן שאבא שלו השאיר לו במתנה פותחן פלאים, ובכל פעם שייתקל באתגר הוא יוציא אותו ויגיד את המילים: 'איתן, איתן, אריה קטן, דברים טובים מתחילים כאן'".
גם למשפט הזה משמעות עמוקה. "אחרי 7 באוקטובר הגעתי לשחזור הקרב באוגדה יחד עם החברים שלחמו לצד עידו, ובנקודה שבה נהרג היה מונח על הקרקע שלט ענק עם המשפט: 'דברים טובים מתחילים מכאן'. כנראה שהוא היה תלוי על הקיר החיצוני של אולם הספורט, וכשמסוק קרב הפציץ את המבנה, השלט נפל בדיוק לאותו מקום.
"הרגשתי שזה מסר שעידו שלח לי אחרי מותו, והוא משקף את תפיסת העולם שלו: גם באירוע הכי קשה, אפשר למצוא את האור. עידו התחיל משהו בחייו, את איתן, וזו ההמשכיות הכי טובה שלו שיכולתי לבקש. הסיפור שלי הוא על סוף כואב, אבל גם על התחלה חדשה - לידה מתוך שבר. זה סיפור על חיים, על הבחירה שלי לצמוח מתוך הכאב".
ביום האסון הייתה אמורה זיו לחגוג את יום הולדתה ה-26. "ב-9:45 עידו כתב לי: 'אני נכנס לדיונים. תשמרי על עצמך, ואין שום דבר כרגע ששווה שתסכני את עצמך או תהיי בלחץ. והכי חשוב: מזל טוב אהובה שלי, נחזור ונחגוג לך כמו שצריך'. זה היה הקשר האחרון שלי איתו. בדיעבד, אני יודעת שבאותו זמן כבר היה על המסוק. הוא לא רצה שאני אלחץ".
זיו הייתה אז בעצמה אשת קבע בדרגת רב-סרן - קצינת משאבי אנוש של חטיבת הצנחנים במילואים 55. כשעידו יצא מביתם בבאר-שבע ודהר לפלמחים, היא נסעה למחנה ביל"ו והחלה לגייס את החטיבה. ב-6:00 בבוקר, אור ליום 8 באוקטובר, קיבלה ממפקדיה את הבשורה הנוראה.
"אני רק זוכרת את עצמי על הרצפה ואחרי זה מקיאה. כשהתאפסתי על עצמי, ביקשתי להתפנות לבית החולים קפלן כדי לוודא שהעובר בסדר, ושם עשיתי את המוניטור הראשון בלי עידו. הוא היה מגיע איתי לכל הבדיקות, לא משנה מה היה לו באותו יום בצבא".
"כשהגעתי לסורוקה לקראת הלידה, הציעו לי לעבור ניתוח קיסרי כדי שלא אתמודד עם הקושי של לידה רגילה, ועוד לבד. אבל החלטתי שזו תהיה לידה רגילה. אמרתי לעצמי, 'את תביאי חיים לעולם בכוחות עצמך'. ב-20:45 בערב איתן יצא לאוויר העולם"
איתן נולד ב-8 בינואר 2024, שלושה חודשים בדיוק אחרי שהתבשרה זיו על נפילת אביו, אהובה. "אני בן אדם ריאלי, לא מאמינה בסימנים מלמעלה, אבל ממש הרגשתי את עידו וידעתי שהכול יהיה טוב, שהלידה תעבור בסדר.
"הייתי עם אמא שלי, עם אחותי התאומה ועם דודה שלי. כשהגעתי לסורוקה לקראת הלידה, הציעו לי לעבור ניתוח קיסרי כדי שלא אתמודד עם הקושי של לידה רגילה, ועוד לבד. אבל החלטתי שזו תהיה לידה רגילה. אמרתי לעצמי, 'את תביאי חיים לעולם בכוחות עצמך'. ב-20:45 בערב איתן יצא לאוויר העולם".
את מוצאת דמיון בינו לבין עידו?
"הוא בצבעים שלי, חד-משמעית, עידו בהיר עם עיניים כחולות. אבל באופי הוא לגמרי עידו: שטותניק, שובב, אוהב כדורסל, להיות בטבע כל היום, להסתובב בחוץ יחף. וגם בהבעות הפנים: תמיד עשה צחוקים ופרצופים, וגם איתן כזה".
הנשיקה לתמונה של אבא בלפטופ
עידו, בן 27 בנופלו, גדל והתחנך בקיבוץ איילת השחר. בנם של רקפת ויהודה, אח לדור ועומרי. הוא סיים מסלול ב-669, יצא לקורס קצינים, ולאחר מכן היה מפקד מחלקה בגדוד 51 של גולני. משם המשיך לשלדג, חזר לגולני כמפקד פלוגה, ובתפקידו האחרון היה מפל"ג ההדרכה בבית הספר להכשרות של שלדג ו-669 (כנף 7).
על רוח הלחימה וקור הרוח שהפגין בשעות האחרונות לחייו, שמעה מהחברים שלחמו לצידו. "הרופא של שלדג, שהיה איתו כשנפגע וניסה להציל את חייו, סיפר לי שבדרך לשם, במסוק, כל אחד התכנס עם עצמו, ורק עידו לא הפסיק לחייך. בשלב מסוים עידו אמר להם: 'חבר'ה, זה אירוע של פעם בחיים ויש לכם זכות להגן על המדינה ולחסל מחבלים. תיהנו מזה!"
נפגשנו בבית הקרקע שהיא שוכרת ביישוב עומר. בכניסה מקבל את פניי מון, הכלב של עידו וזיו - ענק, עדין ופרוותי. "הבאנו את מון אחרי חודש של היכרות", מספרת זיו. "הוא אפילו היה איתנו בהצעת הנישואים. שנינו עשינו קעקוע של מון, ירח. עידו לא סבל קעקועים אבל איכשהו שיכנעתי אותו, והוא התעקש להוסיף לו שני כוכבים. אני חושבת שהם מסמלים אותי ואת איתן. גם את המוטיב הזה הכנסתי לספר".
מון הוא כלב מגזע צ'או-צ'או. "האריה שבספר מסמל חוזק ואיתנות, אבל הוא גם מזכיר את מון, שנראה כמו אריה קטן. תמיד כשילדים רואים אותו הם אומרים: אַיֵה, אַיֵה".
"הוא אמר 'אבא!' ונתן נשיקה למסך של הלפטופ"
(צילום: זיו נבון-יהושע)
איתן כבר בן שנה ושלושה חודשים. אף שלא פגש את אביו מעולם, הוא מזהה אותו מיד. "לפני כמה ימים עבדתי על האתר של הספר, פתאום איתן הציץ מאחוריי וראה תמונה של עידו. הוא אמר 'אבא!' ונתן נשיקה למסך של הלפטופ. אני אומרת לו בכל הזדמנות: 'אבא פה איתך ואוהב אותך הכי בעולם".
ואולי, כמו בספר על איתן בעל לב האריה, הוא חולם בלילה על אבא שמחייך אליו מלמעלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.05.25
