בעידן שבו נשים נושאות על כתפיהן נטל כבד ביותר – מהבית ועד לשדה הקרב, מהמשפחה ועד למקום העבודה – נפגשו אתמול בפאנל "בידיים שלהן: נשים למען נשים" בוועידת "הנשים של המדינה" של "ידיעות אחרונות" ו-ynet ארבע נשים שמסרבות להישבר. הן חשפו מציאות קשה שרבים מעדיפים להתעלם ממנה: המחיר הבלתי נראה שנשים משלמות בזמן משבר.
(צילום: ירון ברנר, ליאור שרון, טל אזולאי)
זו לא הייתה עוד שיחה על אתגרים. זו הייתה צעקת התרעה מהשטח – כל אחת מהזווית שלה. טל הוכמן, מנכ"לית שדולת הנשים, דיברה על אפס מנכ"ליות במשרדי הממשלה; עו"ד ראויה חנדקלו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות של הוועד הארצי לרשויות הערביות, תיארה איך נשים ערביות נאבקות על הישרדות בסיסית; איילת רזין בית-אור, מנהלת קרן ניצן לקידום נשים ושוויון מגדרי, חשפה את המחירים הנסתרים של המשבר; ויעל ששון, מנהלת יישובית בתל-אביב ורמת-גן במיזם "העוגן למשפחות המילואים", הציגה את המציאות הקשה של משפחות אלה.
למעשה, כולן דיברו על אותה אמת מרה: נשים משלמות, ולא רואים אותן. "תחשבו על אישה שבעלה במילואים בעזה. היא צריכה במקביל להמשיך לעבוד וכל הבית עליה. נשים קורסות, ואין עליהן הגנה מפני פיטורים", אמרה ששון בפאנל בהובלתה של כתבת הרווחה שירה קדרי עובדיה.
בפאנל אחר בוועידה, "ממשבר להזדמנות", בהנחיית העיתונאית אלכסנדרה לוקש, סיפרה נתלי גליל, תושבת שתולה ומנהלת התוכנית "חוזרים הביתה", על השנה המטלטלת שחווה היישוב אחרי 7 באוקטובר, ועל הקהילה שהחליטה להחזיר לחייה את השליטה: "אחרי כשנה במלון המשפחות החליטו שהן צריכות להחזיר את השליטה על החיים שלהם – מתי לכבס, לבשל וכל הפעולות היומיומיות שנלקחו מאיתנו באותה שנה. באותו שלב המשפחות החליטו לעבור לשכירות. זה היה השלב שעברתי לנהל את התוכנית 'חוזרים הביתה'".
עו"ד איילת עציון, מזכירת דירקטוריון מקורות, אמרה בוועידה כי "עובדי מקורות הם החזית של העורף". לדבריה, "מים זה לא איזה מוצר פריבילגי שנחמד שיש. בלי מים אין לנו חיים. עובדי מקורות עשו הכל כדי שאספקת המים לא תיפגע וזה הוכיח את עצמו. הם פעלו תחת אש, תיקנו תקלות והוציאו לפועל תוכניות פיתוח. אני לא אוהבת לקרוא לזה 'להפוך את המשבר להזדמנות', כי מלחמה זה לא משהו שאפשר לראות בו יתרונות. אבל גילינו באמת את החוסן של החברה".
עו"ד לירז דמביץ כהן, היועצת המשפטית ומזכירת החברה למתנ"סים, התייחסה בוועידה לפעילות המתנ"סים ברחבי הארץ בזמן המלחמה: "ב-7 באוקטובר התעוררנו כמו כל המדינה עם התמונות והסרטונים שהגיעו אלינו מהקולגות בדרום. הבנו די מהר שאנחנו צריכות לעשות שינוי משגרה לחירום. הפכנו את כל המנגנון של החברה למנגנון טיפולי. תוך זמן קצר היה נציג שלנו בכל מוקד פינוי".
מור חלוץ, סמנכ"לית שירות בחברת החשמל, סיפרה בוועידה איך התגברו על קשיים כמו מחסור בכוח אדם וגיוס מילואים כדי להמשיך לספק שירות חיוני כל כך לאזרחים. "לספק שירות חיוני, בטח בעיתות חירום, זה מעבר לאתגר ניהולי, זה שליחות לאומית. אין לך אפשרות להפסיק את השירות", אמרה בפאנל "מובילות במשק" בהנחיית עורכת הנדל"ן הילה ציאון. "עובדי חברת החשמל גויסו למשימה לאספקת חשמל סדירה ורציפה בצורה מעוררת השראה, בגבורה ובאומץ. למרות כל התרחישים, אספקת החשמל כמעט לא נפגעה, מוקדי השירות שלנו נפתחו תחת איומי טילים, קבלות הקהל נפתחו כסדרן גם באזורים מאוימים ולמרות עובדים רבים שהיו מגויסים למילואים וכאלה שנשארו בבתים ללא מסגרות חינוכיות. אני אומרת בגאווה שהצלחנו לעמוד בכל מדדי השירות שלנו ורמת השירות שלנו לא נפגעה".
מור פפקין, מנכ"לית חברת Trip Guaranty העוסקת בביטוח לביטולי טיסות, התייחסה לשבר בענף התיירות ואיך הופכים אותו להזדמנות עסקית. "חוסר יציבות זה דבר הכי יציב פה בחמש השנים האחרונות, בעולם התיירות זה התחיל בקורונה והמשיך במלחמה", אמרה. "חוסר ודאות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. ברמת העובדים כולנו נפגענו ברמה כזו או אחרת. צריך לדעת לאסוף את הכוח, לתת את המקום, להקשיב, לתת כתף ולתת לכל אחד את הדרך שלו לצמוח. במקביל, לקוחות זה הנכס הכי חשוב שלנו. מצד אחד יש את הנייר של מה מותר ומה אסור אבל מאחורי כל הניירות האלה יש בני אדם, וצריך לדעת להסתכל מעבר לנייר ולראות איך אפשר לעזור".
"אנחנו מדינה בטרלול"
שכרם של מורים מתחילים זינק מ-5,800 ל-9,000 שקלים – ואם הם מחנכים, הוא מגיע ל-10,000 שקלים. כך גילתה אתמול מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד בראיון שהתקיים בוועידת "הנשים של המדינה". לדבריה, ההחלטה לקצץ את שכר המגזר הציבורי בשל המלחמה הייתה שגויה. "אנחנו מדינה בטרלול אחד גדול. המורים לא תוגמלו – ובסוף גם קיצצו להם בשכר?". לדבריה, חלק מהגורמים מאחורי "ימי המחלה" של מורים היו "גורמים פוליטיים שרצו להרוויח הון ציבורי. 5% עשו דין לעצמם - וזה כשל חינוכי ומוסרי".
אהבה של אמא לביאה
"בערב שמחת תורה היינו 20 איש בבית, בני משפחה וחברים. ואז הגיע השביעי ונשארנו 12", כך סיפרה אתמול סילביה קוניו, אמם של דוד ואריאל קוניו המוחזקים בעזה. קוניו שוחחה עם רעיית הנשיא מיכל הרצוג. לשאלה מהיכן היא שואבת כוחות ענתה: "אני חייבת להיות חזקה עבורם". קוניו העבירה מסר לבניה החטופים: "דודצ'ון – כך אני קוראת לדוד שלי – ואריאל, אריאליטו שלי, פפיטו שלי, אני אוהבת אתכם. תהיו חזקים. אנחנו עושים הכל בשביל להחזיר אתכם. אני אוהבת אתכם".
"זו משימת חיים"
קרובותיהם של ארבעה חטופים שיתפו את סיפורן המטלטל בוועידת "הנשים של המדינה". "כרמל עשתה יוגה בעזה – אנחנו ממשיכות בכיכר", סיפרה שי דיקמן, בת הדודה של כרמל גת ז"ל. "מרגע החטיפה אני בת הדודה של גלי וזיוי. זו משימת חיים", אמרה מאי מאייר, בת הדודה של התאומים החטופים גלי וזיו ברמן. יסמין מגל, בת הדודה של עומר נאוטרה ז"ל, שיתפה: "גיליתי הרבה פנים יפות בארץ". ומאיה שמיאל, בת הדודה של איתן ויאיר הורן, סיכמה: "אנחנו רוצים לחזור להיות משפחות רגילות".
"גם פייק ניוז הוא אנטישמיות"
ד"ר רחלי ברץ, ראש המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן בהסתדרות הציונית העולמית, התריעה בוועידה מפני צורות אנטישמיות חדשות: מהכחשת מתקפת 7 באוקטובר, דרך שתיקה רועמת ועד הפצת פייק ניוז ברשתות. לדבריה, "לא ננצח את האנטישמיות בכוח הזרוע, אלא רק בחיזוק הזהות היהודית". לדברי ד"ר ברץ, "מותר ואפשר להעביר ביקורת על ישראל, אבל עצם שלילת זכותה וקיומה של המדינה – זה לא משהו שאפשר להבליג עליו".
מאבק שלא נגמר
"המדינה צריכה לתת גם לנו את האפשרות להשתקם ולהחלים מתוך האובדן", כך אמרה סרן (במיל‘) מצדה בוכריס, אחותם של סגן מפקד מגלן, רס"ן חן בוכריס ז"ל שנהרג בלחימה ב-7 באוקטובר, ושל ליאל בוכריס ז"ל שנפטרה ממחלת הסרטן, שהתפרצה זמן קצר לאחר מותו. בוכריס דיברה בפאנל "תופסות פיקוד", שבו השתתפו גם שבות רענן, מובילת ארגון "המילואימניקים"; עו"ד רותם אבידר צאליק, ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים"; וסרן (במיל‘) דניאלה גיגי, מייסדת שותפה ומנהלת מיזם "קהילת ברזל".
בוחרות בחיים
איך ממשיכים לחיות אחרי תהום האובדן? באחד הפאנלים בוועידה התארחו שלוש נשים מעוררות השראה, שגם מצאו כוחות להמשיך, וגם עוזרות לאחרים. "החלטתי להנציח את עדן דרך החיים ולא דרך המוות", סיפרה אורין זך גנץ, שבתה, עדן זכריה ז"ל, נרצחה בשבי חמאס. גם אדוה אברמוביץ', אמה של התצפיתנית נועם אברמוביץ' ז"ל שנפלה ב-7 באוקטובר, עוסקת רבות בהנצחה: "השביל הזה שאני הולכת בו הוא חזק ממני. הוא לא מבחירה מודעת", אמרה. יובל זאושניצר, שאיבדה את בן זוגה רס"ן רועי צ'אפל ז"ל ב-7 באוקטובר, מתווכת את הכאב דרך הומור שחור: "אני עוזרת לנשים שחוו את האובדן כמוני".
