רס"ר ולארי סולימאן בת ה-26, שוטרת נוצרייה מגוש חלב (ג'יש) שבגליל העליון, עומדת לסיים את קורס החוקרים של משטרת ישראל - אבל כשהיא תענוד את סיכת החוקר על מדיה הייצוגיים בטקס - זו תהיה הסיכה של אבא שלה. האדם החסר ביותר בחייה.
כשהייתה בת שנה ותשעה חודשים, אביה, סמל ראשון סולימאן סולימאן, חוקר בתחנת חברון, לקה בדום לב במהלך חקירה - ונפטר. סולימאן, שהיה בן 39 במותו, הותיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, שני אחים ואחות.
"לא הכרתי אותו, רק שמעתי אינספור סיפורים", היא משתפת בגעגוע, "תיארו לי אדם מצחיק, מקצוען, מסור, אהוב. גם שוטרים ששירתו איתו סיפרו לי עליו ועל כמה היה מוכשר".
את יום השנה ה-25 למותו, שיחול בשבוע הבא, תציין ולארי עם חבריה למדים. "אם הוא היה בחיים עכשיו, אני בטוחה שהוא היה האדם הגאה ביותר בעולם", היא אומרת בחיוך.
כבת למשפחה שכמעט כל בניה משרתים במשטרה, נדמה שהדרך שלה הייתה סלולה: "מאז שהייתי קטנה חלמתי להיות שוטרת, להמשיך את דרכו של אבא. אני מרגישה שככה אני קרובה אליו, וזוכה גם להכיר את האבא שלא פגשתי".
"בכפר גאים לראות אותי על מדים"
מסלול שירות ביטחוני במשטרה אינו שגרתי בקרב נשים מהמגזר הערבי, גם לא בקרב בנות העדה הנוצרית. למרות זאת, ולארי מסבירה כי "הכפר שבו גדלתי ובו אני גרה עד היום, הוא כפר נוצרי מודרני והבחירה שלי להתגייס למשטרה לא נחשבת חריגה אצלנו".
ואכן, כשסיפרה סולימאן לדודה שהתגייסה למשטרה, וכשהוא ראה אותה לראשונה במדים הכחולים - הוא בכה. "בכפר ובמשפחה מאוד גאים לראות אותי על מדים", היא אומרת בגאווה.
סולימאן משרתת בתחנת ירדן שבראש פינה תחת המחוז הצפוני. גם אם נדמה שבחירתה להיות חוקרת הייתה טבעית עבורה, כ"בתו של אביה", היא מבהירה בחיוך נבוך כי בחנה את כל התפקידים שהוצעו לה: "עשיתי שירות לאומי במשטרה, נחשפתי לתפקידים השונים - והתאהבתי דווקא בתפקיד החוקרת.
"שמעתי הרבה על ההצלחות של אבא, על ההוקרות שקיבל, והתעקשתי ללכת בדרך הזו", היא מסכמת, "כנראה לא סתם שנינו מגיעים מאותו דם".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.08.25
