כמה חודשים לפני 7 באוקטובר, עבר הליצן הרפואי שולי ויקטור אירוע לבבי שהצריך החלמה ממושכת. כדי לשקם את עצמו, ויקטור, חבר קיבוץ ניר עוז, עבר להתגורר לפרק זמן קצר בתל-אביב - כדי להירגע ולהחלים מול הים. "החיים מצחיקים. ניצלתי מהטבח הנורא בזכות התקף לב שקיבלתי", הוא אומר.
ויקטור איבד רבים מחבריו ושכניו ב-7 באוקטובר. "50 חברים ושכנים נרצחו, חמש גופות עדיין שם יחד עם ארבעה חטופים חיים", הוא נאנח.
"אני הליצן העצוב הקלאסי", הוא אומר על המעבר מהכאב האישי, לתפקיד הליצן שמצחיק ילדים חולים בבית החולים סורוקה. "עצב זה כמו קפיץ מתוח, וכשאני מצחיק ילדים חולי סרטן זה משתחרר אצלי ועושה לי טוב. קיבלתי מתנה להצחיק".
"הומור זה דרך חיים"
בשנת הלימודים הקרובה יחל ויקטור ללמד ליצנות רפואית את בנות אולפנת "אמית אוריה" בבאר-שבע - אולפנה שממוקמת מול בית החולים סורוקה, ובה התלמידות מתנדבות באופן קבוע במחלקת הילדים ובמוסד שיקומי.
לדבריו, ההוראה באולפנה נועדה להכשיר ולהעניק לתלמידות כלים להתנדבות ארוכת טווח. "יש כאן מסר חינוכי, של התנדבות בעזרת הומור. הומור זה דרך חיים, הוא פותח לבבות ומעלה חיוך".
"לפעמים צפים אצלי רגשות אשם - למה דווקא הם נרצחו ואני חי. שאלות של אמונה. איפה הייתה המדינה? איפה היה הצבא? זה כל הזמן רודף אותי"
ההחלטה להמשיך להצחיק וגם ללמד את הדור הבא, לא הייתה פשוטה עבורו: "22 שנה גרתי בקיבוץ והכרתי את כולם", ויקטור מספר. "מאז 7 באוקטובר, אני סופר את הימים. לשבת שם בשבי שעה אחת זה לא אנושי.
"השכנים שלי, ההורים של שירי ביבס, מרגיט ויוסי סילברמן, נשרפו בביתם, שני בתים לידי. הפקתי וביימתי את מסיבת בת המצווה של שירי בקיבוץ לפני שנים רבות. כך גם את של דוד קוניו שחטוף בעזה, ושל דולב יהוד שנרצח. התחושה היא מאוד קשה".
ויקטור מוסיף: "לפעמים צפים אצלי רגשות אשם, למה דווקא הם נרצחו ואני חי. שאלות של אמונה. איפה הייתה המדינה? איפה היה הצבא? זה כל הזמן רודף אותי". מצד שני, אומר ויקטור: "יש לי מקצוע שהוא תחביב. להביא צחוק לאנשים. אני מגיע, שוכח ומשכיח את כל הצרות ומשמח אותם".
מבחינתו, להעביר הלאה את התחום, מהווה חלק מהריפוי. "בכל ילד וילדה יש אור גדול, במיוחד במגזר שאני מאוד אוהב. הייתי פוגש את בנות האולפנה מתנדבות בכפר השיקומי 'עדי נגב', כשהייתי עובד שם. תמיד התרשמתי מהרצון לתת בלי גבולות.
"ההישרדות שלי, זה להצחיק אנשים. פתאום אני דומע והולך הצידה, אבל אז חוזר אל הצחוק שמרפא ומשכיח את הצרות".
"השכנים שלי, ההורים של שירי ביבס, מרגיט ויוסי סילברמן, נשרפו בביתם, שני בתים לידי. הפקתי וביימתי את מסיבת בת המצווה של שירי בקיבוץ לפני שנים רבות. כך גם את של דוד קוניו שחטוף בעזה, ושל דולב יהוד שנרצח. התחושה היא מאוד קשה"
נורית דוידי, מנהלת אולפנת "אמית אוריה", מספרת על שיתוף הפעולה: "שולי מחבר אותנו להומור בריא. האולפנה שוכנת מול חדר המיון. שולי נמצא שם יום-יום, הופך אנשים עצובים לשמחים. אנחנו שמחים שהוא יעניק לנו כלים להוסיף טוב, וצחוק קטן על פני הפצועים והחולים".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.08.25
