בתחילת המלחמה הקימה מיכל ברקאי ברודי את "המתמרנות", מיזם שאותו היא מגדירה כ"סיירת נשות מילואימניקים, שנועדה להציב את הנשים והילדים של העורף בחזית השיח הציבורי. 'המתמרנות' נאבקות למען הגדלת שורות צה"ל, חיזוק המשרתים והנכחת הקול הנשי סביב מוקדי קבלת ההחלטות".
ברקאי ברודי היא אקטיביסטית ויזמית סדרתית שזכתה במגוון פרסים על המיזמים שהקימה, בהם תנועת "סיסטרהוד" ומכללת "עלמה" לנשים. המוטו שלה: השליחות תמיד דופקת בדלת, צריך רק להקשיב לנקישות.
2 צפייה בגלריה
מיכל ברקאי ברודי. "הרגשתי שכל ההישגים וההצלחות נמחקו"
מיכל ברקאי ברודי. "הרגשתי שכל ההישגים וההצלחות נמחקו"
מיכל ברקאי ברודי. "הרגשתי שכל ההישגים וההצלחות נמחקו"
(צילום: אוסף פרטי)
את בנה הצעיר ילדה במלחמה, כשבן הזוג שלה, יניב ברודי, תופר מאות ימי מילואים. היא מצאה את עצמה מתמרנת בין שמירה על הבית לשמירה על הקריירה, "ופתאום הרגשתי שכל מה שעשיתי בעולם, כל ההישגים וההצלחות, נמחקו".
תסבירי. "המציאות שבה בן הזוג עלה על מדים ונבלע לתוך המלחמה, החזירה אלפי נשים להיות בתפקיד שלא חתמנו עליו ולא רצינו אותו. זה טילטל אותי כי לא הבנתי מי אני בכלל. יניב נעלם, ופתאום אני לא יכולה גם לעבוד וגם להחזיק לבדי את הבית. ומאחר שהוא עובד בשירות המדינה, יניב גם היה תמיד בבית יותר ממני. אני הייתי שרת החוץ של הבית, הרווחתי המון כסף מהכישרון והיכולות שלי, נסעתי בעולם במסגרת הקריירה שלי, ובום, אני לא יכולה להמשיך לרוץ ממדינה למדינה בארצות-הברית לסבב הרצאות.
"אני מלמדת נשים איך לממש את עצמן, ופתאום כל מה שאני מזוהה איתו נמחק מהחיים שלי. מעבר לכך, הרגשתי שהמצוקה שלי לא מעניינת אף אחד ושלא לגיטימי לדבר על הקושי של נשות המילואימניקים", היא אומרת בפרספקטיבה של שנתיים.

"להציל את מדינת ישראל מעצמה"

הפוסט שכתבה בדם ליבה בימים הראשונים למלחמה, הפך ויראלי. מאות נשות מילואימניקים כתבו לה ושאלו "למה אף אחד לא מדבר עלינו ועל החוויה שלנו?" והיא הבינה ששוב הקימה תנועת נשים.
למה שוב? כי בתוך סגרי הקורונה היא הקימה את "סיסטרהוד" - "קהילות נשיות בינלאומיות שנועדו להקפיץ כל אישה לממש את עצמה בצורה טובה יותר דרך חוויות של שייכות ומשמעות, ושמחברות מאות נשים בארץ ובעולם לשבט נשים בעולם האמיתי", היא מסבירה.
לפני 14 שנה היא הקימה את "עלמה". "זו מכינה למנהיגות נשית המיועדת לנערות מהפריפריה הכלכלית, החברתית והגאוגרפית. הקמתי אותה מאפס. התפטרתי מהעבודה, לקחתי את כל החסכונות, גייסתי ארבע חברות ויצאנו לדרך.
"ההישג המשמעותי של 'מתמרנות' הוא שיחד עם חברינו וחברותינו לקואליציית ארגוני המשרתים, עצרנו במושב הקודם את חוק ההשתמטות. הפוליטיקאים החרדים העידו בעצמם שהיו בהלם מעוצמת התגובה שלנו. הם ציפו לשחק כהרגלם מול שער ריק"
עבור צעירות מהפריפריה ההשתלבות במכינה היא נקודת מפנה, שובר שוויון ענקי בחייהן של מי שמקבלות הזדמנות לשנות את מסלול חייהן דרך שירות צבאי משמעותי".
איך נולד הרעיון? "גדלתי בתל-אביב וכשהפכתי למ"כית חטפתי את שוק חיי. פתאום פגשתי את עם ישראל כולו, וקלטתי שאני יכולה לדעת לפי שם המשפחה, הכתובת והמראה של החיילות שמגיעות אליי לטירונות לאיזה תפקיד הן ישובצו בצבא - וזה זיעזע אותי. ממש ראיתי את ההסללה.
"בנות שהגיעו מהפריפריה הלכו לשרת בתפקידים שלא נתנו להן הזדמנויות, לא ציידו אותן בכלים לעתיד או קשרים ולא יצרו להן מוביליות חברתית. כי אם חיילת שהגיעה מאופקים הולכת להיות פקידת רס"ר או נהגת, מה היא למדה על עצמה אחרי שנתיים בצבא וכמה היא מימשה את מה שיכלה לתת למדינה? זה לא הגיוני שיש בנות מוכשרות ונהדרות ועם מוטיבציה לייצר לעצמן חיים מאפשרים, ובגלל שהן מהפריפריה הן מוסללות והמציאות כל הזמן דוחקת אותן אחורה. עבורן הקמתי את עלמה".
מיכל וחברות ארגון "המתמרנות" בדיון בכנסת על משרתי המילואים
והיום את עמוק בשליחות עדכנית חדשה. "היום השליחות שלנו היא להציל את מדינת ישראל מעצמה, כי אני באמת חושבת שאם נמשיך עוד קצת ככה, אנחנו עשויים לחזור חס וחלילה לגלות ולאבד את המפעל המופלא הזה, שבנינו בדם, יזע ודמעות.
"מדינת ישראל היא פלא ונס, ואני לא מוכנה לקבל את הקולות המחלישים שאומרים 'כבר הפסדנו', שאין לנו תקווה ושאי-אפשר לתקן. אני אומרת שחובה לתקן, אני מרצה על זה ועושה את זה בכל יום מימי חיי, ואני לא לבד. יש כל כך הרבה אנשים מדהימים במדינה הזו שקמים בבוקר והולכים לישון בלילה, מתוך ידיעה שהאחריות לתקן את המדינה ולהציל אותה מעצמה היא עלינו.
"חובה שנזכור: אנחנו לא הלקוחות של המדינה, אנחנו בעלי הבית שלה. ואני מוקפת באנשים שזו התפיסה וזו העשייה שלהם".

המאבק להגדלת שורות הצבא

היא בת 43, אמא לשלושה, בני שנה וחצי עד שבע. לאורך חייה גרה בקיבוץ עין גדי, באופקים, בתל-אביב ובירושלים, וזכתה להכיר את הארץ שלנו מהמון זוויות ולהבין אותנו לעומקנו.
"עד שחייתי בעיירת פיתוח שלוש שנים, לא היה לי איך להבין מה החוויה הקיומית של אישה מזרחית שחיה בפריפריה, ועד שחייתי בקיבוץ לא יכולתי להבין לעומק את נקודת המבט הקיבוצית, ואני חושבת שזו הבעיה שלנו - שאנחנו לא מפנימים את המורכבות והיופי של האנשים סביבנו, ולכן פועלים מתוך פחד ולא מתוך תחושת אחריות", היא אומרת.
2 צפייה בגלריה
 ברקאי ברודי (באמצע בג'קט כחול) וחברות ארגון "המתמרנות" בכנסת. "אנחנו חלק בלתי נפרד ממה שקורה"
 ברקאי ברודי (באמצע בג'קט כחול) וחברות ארגון "המתמרנות" בכנסת. "אנחנו חלק בלתי נפרד ממה שקורה"
ברקאי ברודי (באמצע בג'קט כחול) וחברות ארגון "המתמרנות" בכנסת. "אנחנו חלק בלתי נפרד ממה שקורה"
(צילום: אוסף פרטי)
"המתמרנות" דוחפות כל הזמן להגדלת השורות בצבא. "מתחילת המלחמה הבנו שהדבר הכי דחוף הוא להגדיל את שורות הצבא, כדי לדאוג לחילופים ולמנוע שחיקה של משפחות. בלי זה אין לנו סיכוי להחזיק מעמד. וזה מה שאנחנו פועלות עבורו, לצד ארגונים נוספים. מגיעות לכנסת, מתראיינות, מסבירות את החוויה של משפחות המשרתים, בתקופה שבה הקשב כל כך מוגבל".
ועדיין, יש לכן הישגים. שומעים אתכן. "נכון. ההישג המשמעותי של 'מתמרנות' הוא שיחד עם חברינו וחברותינו לקואליציית ארגוני המשרתים, עצרנו במושב הקודם את חוק ההשתמטות. הפוליטיקאים החרדים העידו בעצמם שהיו בהלם מעוצמת התגובה שלנו. הם ציפו לשחק כהרגלם מול שער ריק.
"ההישג השני שהובלנו ביחד עם ארגוני נשות המילואימניקים הנוספים, הוא השינוי המטורף בשיח. מי דיבר אי פעם על נשות מילואימניקים כחלק אינטגרלי משולחנות קבלת ההחלטות על עתיד המלחמה ועתיד צה"ל? אבל אנחנו חלק בלתי נפרד ממה שקורה. אנחנו מושפעות מאוד מהשירות המשמעותי של בני הזוג שלנו, וחשוב שהקול שלנו יישמע".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.09.25