בינואר 2024 נפל בקרב בעזה רס"ל (במיל') דוד שורץ מאלעזר, לוחם בגדוד הנדסה, בן 26 היה בנופלו. אמו, ד"ר שרה שורץ, חוקרת מקרא מוערכת, נכנסה זמן קצר לאחר מכן לתפקידה כדיקנית מכון שכטר למדעי היהדות בירושלים, והשיחה איתה היא מסע בין כאב למרפא, בין שבר לתקווה, לאחר שהשכול האישי הפך עבורה לקריאה להפוך את המרחב האקדמי, שעשוי להיות מנוכר במהותו, לכר של משמעות ועשייה קהילתית שמטרתה להשפיע על החברה הישראלית בזמן אמת.
"המכון נמצא בקריית המוזיאונים בירושלים, ליד מוזיאון ישראל ולא רחוק מהספרייה הלאומית", היא מספרת, "ונכון שהוא מצד אחד מאוד אקדמי ויושבים בו חוקרים בתחומי היהדות הקלאסיים כמו מקרא, ספרות חז"ל ומחשבת ישראל, שעושים שימוש בכלים מאוד מדעיים במחקרים שלהם, אבל מצד שני יש בנו חלון פתוח וקשב לחברה הישראלית.
"אנחנו לא מגדל שן, להיפך, וזו זכות בשבילי לעמוד בראש המערכת האקדמית של המכון, שמתאמץ להנגיש ולהביא את הטקסטים האלה לחברה שלנו, לגילאים ומגזרים שונים, באמצעות תוכניות שהחברה הישראלית זקוקה להן".
מה זאת אומרת "תוכניות שהחברה הישראלית זקוקה להן?"
"המלחמה הזו ארוכה וכוללת שלל נפגעים - משפחות השכול, משפחות החטופים, משפחות המילואימניקים שנמצאים חודשים ארוכים מחוץ לבית. לכל זה יש השלכות חברתיות. אני רואה את זה גם בעבודה סביבי. למשל, אשת סגל שלי במכון שירתה במילואים כקצינה שמודיעה למשפחות. אני כמנהלת שלה צריכה להיות מאוד רגישה למצבה, לאחר שעברה שנה מאוד קשה שבמהלכה עמדה מול עוד משפחה ועוד משפחה שהתפרקה, והיא בעצמה אמא לילד קטן.
"הטריד אותנו מה קורה עם העובדים ויצרנו תוכנית שנקראת 'שפת הנפש', שמעניקה להם ולציבור הרחב כלים מתוך המחשבה היהודית, במטרה להרחיב את הקשב והתמיכה באנשים שסביבנו שעברו טלטלות רגשיות כתוצאה מהמלחמה. בתוכנית לומדים מנהלים משלל מקומות עבודה במשק, שרוכשים כלים שעוזרים להם להרחיב את מנעד התגובות מול העובדים, להבין מתי להתעקש, מתי לוותר, איך לתמוך".
"בטקסטים הקדומים לא ידעו לכנות בשמות תהליכים שאנחנו מגדירים היום, אבל ידעו לתאר את המצב. למשל, מה קרה ליעקב לאחר שהבן האהוב שלו, יוסף, נלקח ממנו למצרים. הכתוב מתאר שיעקב לא היה יכול לקום מזה, ובאמת יעקב ישב על הרצפה ולא קם. זה תיאור שמהדהד את המציאות שלנו ונותן לנו עוד הבנה לתהליכי הנפש, עוד קומה רוחנית"
וכל זה נעשה בעזרת כלים מהמחשבה היהודית?
"כן. התוכנית כוללת קורסים ממדעי היהדות, למשל קורס שאני מעבירה על משבר ותיקון בספרות המקרא. ספרות המקרא כוללת אוסף של טקסטים שמקיפים אלף שנה בחוכמה היהודית ומציגים התמודדויות רבות עם משברים, ברמה האישית והלאומית. אלה טקסטים שמתייחסים לחורבן, לגלות, לאובדן מולדת, להגירה, וכשעולם התוכן הזה מונגש לאנשים, למרות שמדובר בקורס אקדמי, הם לוקחים ממנו כלים לחייהם מתוך הפרקטיקות שהוצעו לאורך השנים ביהדות.
"גם במקרא, גם בספרות חז"ל וגם ההוגים הגדולים של העם היהודי עוסקים בשאלות שלא נס ליחן, וזוויות הראייה שהם מביאים רלוונטיות גם להיום", היא אומרת.
"רוצה שאנשים יידבקו בתשוקה לתנ"ך"
וכמובן, הדוגמה שהיא מביאה נובעת מתוך השבר האישי שלה, כשבמחקר שבאופן מצמרר היא עוסקת בו כבר שלוש שנים - עוד לפני נפילת בנה, שורץ בוחנת דגמי אבל בפסיכולוגיה המודרנית ומנסה לבדוק האם יש במקרא יישום או הדגמה של דברים דומים.
"בטקסטים הקדומים לא ידעו לכנות בשמות תהליכים שאנחנו מגדירים היום, אבל ידעו לתאר את המצב. למשל, מה קרה ליעקב לאחר שהבן האהוב שלו, יוסף, נלקח ממנו למצרים. הכתוב מתאר שיעקב לא היה יכול לקום מזה, ובאמת יעקב ישב על הרצפה ולא קם. זה תיאור שמהדהד את המציאות שלנו ונותן לנו עוד הבנה לתהליכי הנפש, עוד קומה רוחנית.
"או למשל כשמתוארת העקרות של חנה, והכתוב מציין שהיא במצוקה, לא אוכלת ולא שותה. אז לא קראו לזה ככה, אבל היום אנחנו יודעים שאלה סימנים של דיכאון פתולוגי", אומרת שורץ, ומציינת שבדיוק לשם כך, לצד חקר המקרא, יש בתוכנית גם קורסים מקצועיים של פסיכולוגיה קלינית, כדי להעניק כמה שיותר זוויות למצבי הנפש השונים.
"אני רוצה שאנשים יידבקו בתשוקה שלנו לתנ"ך, לתלמוד, לספרות היהודית. אלה טקסטים מדהימים שאוצרים בהם המון כוח, ומהווים משאב רוחני משמעותי שיכול גם לסייע לפרט וגם ללכד בינינו. אני חושבת שזה טראגי שאנחנו לא יכולים לדבר על הטקסטים האלה כי אין לנו מספיק היכרות איתם. אפשר לדבר למשל על עקדת יצחק. הבן שלי נעקד", היא סוף סוף נוגעת בלבה הרותחת של הפצע שהיא נושאת.
משפט קשה.
"נכון. הבן שלי נעקד על המזבח של חירות הכלל. היה צריך אותו והוא לא היסס, לא התלבט, לא חשב על עצמו אלא על כך שהעם צריך אותו. ואגב, באותה נקודת זמן עוד שני בנים שלי היו מגויסים.
"החזון שלי הוא שהעם שדוד יצא בשבילו, העם שעבורו איבדנו את דוד - ואין מילים בשפה להסביר את האובדן הזה, תהום שאי אפשר לגעת בה בכלל - שהעם הזה יצליח להתכנס סביב ערכים משותפים, לדבר, להכיר. שהעם שלנו ישתמש בכל המשאבים הרוחניים שיש לנו, באוצר תרבותי שאין כמותו, כדי להכיר, ללמוד, לדבר ולהתקרב בלי פחד ובלי עכבות".
2 צפייה בגלריה
ד"ר שרה שורץ עם בנה, רס"ל (במיל') דוד שורץ ז"ל. "הוא לא היסס, לא התלבט, לא חשב על עצמו אלא על כך שהעם צריך אותו"
(צילום: באדיבות המשפחה)
הכי חשוב לה לשבור את מחסום ההדתה, הפחד והניכור מפני הטקסטים היהודיים, ולהנגיש אותם לכל אחד: "אני לא מאמינה בכפייה, אלא רק בבחירה של האדם להגיע בראש פתוח, ללמוד ולהיחשף ולשאול שאלות. ככל ששואלים יותר שאלות בכיתה, ההתרחשות סביב הנושא, השיח עם המרצים והחוקרים והידע שהתלמידים סופגים - יוצרים את הקסם. שם יש חשמל ועניין, וממש לא חשוב מה אורח החיים שלך ובמה אתה מאמין. הנפש נחשפת לאוצר הגדול שיש לנו במסורת החוכמה היהודית".
וזה גם החזון שלה להמשך הדרך, שאוצרות הרוח של העם היהודי יהיו שוב משאב רוחני של החברה הישראלית בכללותה, וייעשו כלי להבנה גם של המצב שלנו כיום.
בימים אלה היא גם פותחת את שערי המכון בפני אמנים צעירים בתחומי הציור, הפיסול, הכתיבה ועוד אמנויות, שיקבלו חללי עבודה ויספגו לתוך היצירות שלהם גם את מחשבת ישראל. וזו בעיניה חלק מהחשיבות של מכון שכטר בימים אלה: מוסד יהודי פלורליסטי שיודע ליצור גשרים.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.09.25
