כבר שנתיים שחייה של עו"ס שמחה קמרי שזורים בחיי משפחתו של שגב כלפון, ההורים קובי וגלית ושאר בני המשפחה. קמרי היא חלק מה"מולקולה" המצומצמת שליוותה את המשפחה לאורך הדרך, מאז נחטף שגב ממסיבת הנובה ועד היום.
יחד עימה היו גם נציג המינהלת האזרחית המלווה את החטופים, נציגת הביטוח הלאומי וקצינה מטעם צה"ל. "הפכנו להיות משפחה, בינינו לבין עצמנו ויחד עם משפחת כלפון", מספרת קמרי.
התפקיד הנוכחי שלה לא דומה לשום דבר אחר שעשתה במשך 40 השנים שלה כעובדת סוציאלית. "היינו שם, עם המשפחה, כל הזמן", היא אומרת.
קמרי, תושבת דימונה, היא גם שכנתם של בני משפחת כלפון. שבתות וחגים, לילות וימים - היא הייתה שם. "את מלווה אותם בכל - מה'פיפס' הכי קטן ועד לדברים הגדולים".
"כמו ילד שנולד ומתחיל ללכת"
שגב כלפון נפגש לראשונה עם משפחתו
(צילום: דובר צה"ל)
זה קשר שחורג הרבה מעבר לשעות הפעילות של מחלקת הרווחה, או מהתפקיד המסורתי של עובדת סוציאלית. "את מלווה את המשפחות גם כעו"ס וגם כאדם", אומרת נורית גרנוב, שלצד תפקידה כעו"ס ברשות מקומית במרכז הארץ מלווה גם משפחה של חלל חטוף שלא הושב, "הכול מתערבב".
בסוכות, כשעוד לא היה ברור מה יקרה, יצאה קמרי לחופשה שתוכננה מראש. "אמרתי להם: 'כשתהיה עסקה, אני חוזרת מיד'". אלא שדווקא קובי, אביו של שגב, הרגיע אותה וביקש ממנה לנפוש כמתוכנן. "הוא אמר: 'עוד תהיה לך הרבה עבודה'", אומרת קמרי.
4 צפייה בגלריה
"צריכים להכיר מחדש את המשפחה - והמשפחה צריכה להכיר אותם". שגב כלפון ומשפחתו בדרך לבית החולים
(צילום: דובר צה"ל)
ואמנם, זהו התפקיד המשמעותי של העובדות הסוציאליות המלוות את המשפחות והשבים: להיות שם אחרי שישתחררו מבית החולים ויחזרו בהדרגה לחייהם.
"זה השלב הכי קשה", אומרת קמרי, "עכשיו כולם באופוריה, חוגגים ושמחים. האתגר מתחיל כשחוזרים הביתה והדברים שוקעים. ואז צריך להבין - מה עושים? עם מה מתחילים את החיים? השבים חוזרים הביתה עם פער של שנתיים שנעלמו מחייהם, הם צריכים להכיר מחדש את המשפחה - והמשפחה צריכה להכיר אותם. כמו ילד שנולד ומתחיל ללכת".
"תודה לאל שאני בצד השב"
הקשר בין משפחות החטופים והעובדות הסוציאליות נוצר "כבר בימים הראשונים אחרי 7 באוקטובר, עוד לפני שידענו לומר מה הסטטוס - אם האנשים בחזקת נעדרים או חטופים", משחזרת עו"ס אטי חזות, המלווה משפחות שבים מטעם משרד הרווחה.
לתפקיד הגיעה בזכות ניסיונה כאחראית על מסירת בשורות מרות לתושבי הרשות המקומית שבה היא עובדת, וההיכרות שלה עם תחום הטראומה. "זה ארגז הכלים הבסיסי שהיה לנו, אבל אף אחד לא ידע מה עושים באירוע המסוים הזה. התורה נכתבה תוך כדי תנועה".
לעיתים נוצרו קשרים עזים דווקא עם בני המשפחה מהמעגל השני והשלישי. "בתקופה הראשונה המשפחות הגרעיניות היו עטופות בחברים ומשפחה, ומי שהיו זקוקים לעזרה היו דווקא בני המשפחה מדרגה שנייה ושלישית - סבים וסבתות, דודים ודודות", אומרת יעל צחור פיכמן, עו"ס ברשות מקומית שליוותה כמה משפחות של חטופים וחללים חטופים, בדרגות קרבה שונות.
"להיות סבתא של חטוף - זה להחזיק את כל המשפחה, להיות בדאגה אינסופית לנכד ובמקביל גם לבן או לבת שלך ולנכדים האחרים, ולפעמים יש להם עצמם עניינים בריאותיים והם לא רוצים להיות לנטל כי גם ככה קשה. הם מרגישים לבד".
מי שליוו את בני המשפחה שיקיריהם חזרו השבוע, יודעות שהדרך לא נגמרה - אך חשות יחד עם בני המשפחה את ההקלה. "אני אומרת תודה לבורא עולם שאני בצד של השב", אומרת קמרי.
4 צפייה בגלריה
"להיות סבתא של חטוף - זה להחזיק את כל המשפחה". מיכאל ופאינה, סבו וסבתו של בר קופרשטיין
(צילום: איתן גפן, REUTERS/Hannah McKay/רויטרס)
לעומתן, המשפחות שיודעות שיקיריהן אינם בין החיים שרויות באבל ובמתח עצום. "אנחנו בנקודה רגישה מאוד", אומרת גרנוב, "בכל פעם שיש שיח על עסקה, או פעימה של חוזרים - המשפחות מתפרקות".
לא רק בשל הניגוד, אלא גם בשל הפחד להישאר לבד במאבק, להישכח. מי שחלליהן הושבו וישובו אולי יסגרו מעגל של ודאות, אך גם ייאלצו לחזור מהר יותר אל החיים הרגילים. "האירוע לכאורה 'נסגר', וצריך לחזור ולחיות לצד השכול והאובדן", מוסיפה גרנוב.
עו"ס שמחה קמרי: "אחת העו"סיות שליוותה משפחה של חטוף שחזר בשלב מוקדם יותר של העסקה, אמרה לי: 'בהתחלה כולם נתנו, כספים ומכוניות ומה לא. אבל עכשיו, חצי שנה מאוחר יותר, כשאני צריכה לעזור לאדם שאני מלווה להתאים את החדר שלו כדי שיהיה חסין לרעשים, כי מתברר שכל רעש קטן מלחיץ אותו ומקשה עליו לישון - כולם נעלמו"
עוד מוקדם לומר מה יהיו ההשלכות לטווח הרחוק, וכיצד ייראו השנים הבאות בחיי השבים ומשפחותיהם, אך דבר אחד כבר ידוע: משא השבי לא ייעלם בקרוב.
"זאת עבודה לטווח הרחוק", מדגישה קמרי, "בשלב הראשון יש תרומות ורצון טוב בכמויות", היא אומרת, "אחת העו"סיות שליוותה משפחה של חטוף שחזר בשלב מוקדם יותר של העסקה, אמרה לי: 'בהתחלה כולם נתנו, כספים ומכוניות ומה לא. אבל עכשיו, חצי שנה מאוחר יותר, כשאני צריכה לעזור לאדם שאני מלווה להתאים את החדר שלו כדי שיהיה חסין לרעשים, כי מתברר שכל רעש קטן מלחיץ אותו ומקשה עליו לישון - כולם נעלמו. זו דרך ארוכה, וצריך לצעוד בה לאט-לאט".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.10.25
