המשותף בין עופר צדקיאלי (18) מכפר ברוך, נעם אולסוונג (18) מכפר מנחם, דפנה למדן (18) מהרצליה, יותם שלום (18) מחניתה ובועז פוגודה (19) מאלון שבות, מלבד המוטיבציה הגבוהה לשירות משמעותי בצה"ל, היא העובדה שמשבר חוק הגיוס דחף אותם לפעולה, עוד לפני שעלו על מדים.
הם החליטו לאגד את דור המשרתים העתידי תחת קריאה לחוק גיוס שוויוני, בתקווה שנבחרי הציבור, "המבוגרים האחראיים", יעשו את המוטל עליהם.
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ים צרפתי, בועז פוגודה, דפנה למדן, יותם שלום, נעם אולסוונג ועפר צדקיאלי
(צילום: דנה קופל)
עוד קודם, עם פרוץ המלחמה, התחדדה אצלם משמעות התרומה למדינה. "לא היינו מחוברים לחדשות, אבל הרבה חבר'ה הוקפצו, בהם אחי", מספר בועז על בוקר 7 באוקטובר, "ניהלתי את הרישום של מי שיצא מהיישוב. מישהו ביקש מהם להתקשר למשפחות בדרך דרומה. הוא אמר להם, 'יש מצב שלא תחזרו'. רק אחרי זה הבנתי את סדר הגודל של האירוע".
משפחתו של יותם הייתה אז בפריז במסגרת שליחות, והחליטה לחזור בשנה שעברה לארץ, לקיבוץ שעל גבול לבנון. "קיבלנו הודעות מהחברים בקיבוץ", הוא אומר, "אבא שלי, המפקד של כיתת הכוננות, טס לישראל. היה לי קשה להישאר שם כשחברים שלי בארץ מפונים מהבית".
דפנה נזכרת בתיעודים המטלטלים שהופצו ברשתות: "ראיתי את סרטון החטיפה של נועה ארגמני ואבינתן אור. הבנתי שיש רוע בעולם, פחד קיומי". כעת היא מתאמנת במסגרת כושר קרבי לקראת המיונים בצה"ל, ומסבירה: "אחרי 7 באוקטובר הבנתי שאין מצב שאני לא מתגייסת לתפקיד קרבי משמעותי. אם יש לי הנתונים והיכולת, מי אני שלא אעשה את זה?"
גם עופר שוקלת להתמיין לתפקיד קרבי. "לא תיכננתי להיות לוחמת", היא מודה, "אחרי המלחמה קשה לעמוד מנגד". נעם, שעתיד בקרוב להתייצב לגיבוש מטכ"ל, משתף: "כשאתה רואה את האנשים סביבך עוזבים את הבית ומתגייסים, אתה רוצה להגיע בעצמך למקום שהמדינה קוראת לך ואתה מתייצב. גם להקל על אלו שכבר שירתו ונשחקים".
ועופר מוסיפה: "זה עניין של חינוך. יש כאלו שמחנכים לתרומה למדינה עם גיוס משמעותי, וכאלו שלא. שם, לדעתי, מתחילה הבעיה".
"תחושה של ניצול"
הצעת החוק שניסח יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט, הייתה הרגע שבו החליטו לצאת למאבק. "יש חוק גיוס, והם מנסים להעביר חוק אחר שייתן להם לגיטימציה שלא להתגייס", אומרת עופר, "דווקא עכשיו, כשצה"ל צריך את הלוחמים, החוק יפטור אותם משירות, ובמקביל יגרום להארכה של השירות שלנו. אנחנו נכנסים למערכת בלי לדעת אם ומתי נצא ממנה".
לדברי דפנה, "ההצעה לא נותנת את המענה הנדרש לביטחון המדינה", ובועז משתף: "זו תחושה של ניצול, זה מאכזב".
הם ייסדו ארגון בשם "קול הגיוס", שנועד להשמיע את קולם של המלש"בים ברחבי הארץ, והספיקו להיפגש עם חברי הכנסת יולי אדלשטיין, משה סעדה ואלי דלל. "דיברנו עם אלי על התפקיד שלנו כנוער לפעול למען המדינה, הוא אמר שהוא מעריך את העשייה שלנו ושמה שהעם צריך זו אחדות. עניתי לו שאחדות מתחילה בשוויון", מספר נעם.
בעצומה שהגו והפיצו, ועליה חתמו עד כה 1,400 בני ובנות נוער ברחבי הארץ, הם כתבו כי הם "מבקשים להביע מחאה לנוכח הצעת החוק שלא מייצגת דור של צעירים שבוחר לקחת אחריות, דור שלא מתחמק משירות אלא מתייצב ומתחייב לתת מעצמו עבור המדינה.
"הצעת החוק החדשה אינה מציעה פתרון, אלא דווקא מקבעת את הפער ומונעת כל אפשרות לתיקון. אנו מדגישים כי נירתם לשירות לפי החוק כל עוד המדינה תקרא לנו", הדגישו במכתבם, "אך במקביל, נפעל נגד מציאות שבה נוסח חוק גיוס זה יוביל להארכת שירות שלנו כלוחמים/ות בעקבות חוסר בכוח אדם".
נעם אולסוונג: "דיברנו עם אלי (דלל) על התפקיד שלנו כנוער לפעול למען המדינה, הוא אמר שהוא מעריך את העשייה שלנו ושמה שהעם צריך זו אחדות. עניתי לו שאחדות מתחילה בשוויון"
בחמישי שעבר הם נסעו לירושלים, כדי לפגוש בני נוער בגילם, מהצד השני של המאבק.
עופר: "דיברנו עם עשרות חרדים, זו הייתה אחלה הזדמנות ללמוד מנקודת המבט שלהם. הם שיתפו שהם עושים מה שהרב שלהם אומר".
יותם: "הם מבינים את הצורך בצבא, אבל בו זמנית מתחמקים משירות".
בועז, שמקיים אורח חיים דתי ויתגייס בינואר הקרוב כפרמדיק, משתף: "יש לי חבר חרדי שחי בבית-שמש והחליט להתגייס. הוא ניתק קשר עם כל מי שלמד איתו, הרבנים שלו לא מדברים איתו. מי שעושה את המעשה הנכון לאו דווקא ירגיש שזה המעשה הנכון. אבל עצם זה שיש אנשים שעשו את זה, מוכיח לנו שהקיצון הוא זה שלא כשר.
"לכל החברים שלי מישיבות הסדר יש פלוגות ומחלקות ייעודיות של ביינישים. התירוץ ש'הצבא לא מסוגל לקבל אותי' לא קביל, אם אתה מוכן ללכת לצבא - הוא מוכן לקבל אותך".
"המנהיגים פוגעים בנו דורות קדימה"
החמישה מאמינים שיש מקום להקצאת תקנים לתלמידי תורה מחוננים, חוד החנית של החברה החרדית. מבחינתם, אפשר לעשות זאת בדומה לספורטאים מצטיינים, במסלול סדור דרך צה"ל.
יותם: "יש ערך בלומדי תורה, זה חלק מזהות המדינה. אבל לא בהחרגה לציבור שלם".
נעם: "החרדים הם אחים שלנו, חלק מהעם. אנחנו מאמינים שיש מקום ללימודי התורה, אבל זו חובה שכולם ישרתו".
חשוב להם להדגיש כי הדרישה כלפי נבחרי הציבור לא נוגעת רק למגזר החרדי, אלא לכלל הציבור במדינה, כולל הערבים. "מי שמקבל צריך גם לתת", מחדדת עופר.
מי שמלווה את המאבק שלהם היא ים צרפתי (23) מחיפה, שמכירה את חלקם מתוקף תפקידה כרכזת מדינאות וממשל במכינת "מנשרים קלו" במעגן מיכאל.
"המנהיגים שלנו פוגעים בנו דורות קדימה. בתור מילואימניקית, אני סוחבת עכשיו את האלונקה, אבל לא חושבים מי יסחוב אותה אחריי. אני מסתכלת על דור העתיד ומבינה שאף אחד לא רואה אותם", אומרת ים, שהשלימה שירות כלוחמת בפלח"צ ותתייצב בקרוב לסבב מילואים רביעי, "אני באה ממשפחה דתית מאוד, מבינה את המורכבות. גם שני האחים שלי שירתו בצה"ל. הנה משפחה דתית שמכירה את ההלכות, את החשיבות של 'תורתו אומנותו', אבל מוכיחה שאפשר גם וגם".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.11.25
