העוברים והשבים שנכנסים לאולם הדיונים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נתקלים במחזה לא שגרתי - בזמן שעורכת הדין לירון ארצי מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א אזרחי טוענת את טענותיה בפני השופטים, מלווה אותה כלבה גדולה ושחורה.
עבור עורכי הדין והשופטים בבית המשפט, מדובר באורחת קבועה. הם כבר מכירים היטב את עו"ד ארצי, עיוורת מלידה שמראה פעם אחר פעם שאין גבול לכוח הרצון, וגם את כלבת הנחייה טוני שנמצאת לצידה כבר שנים.
"הרוב כבר מכירים את טוני, כך שעבורם זה עניין שבשגרה", אומרת עו"ד ארצי, "אבל לפעמים יש אנשים שעדיין מרימים גבה".
"כשהגעתי לצבא העולם נפתח בפניי"
ארצי (41) עובדת בחטיבה האזרחית בפרקליטות המדינה, המופקדת על ייצוג המדינה בתיקים אזרחיים ומנהליים בכל ערכאות המשפט.
היא נולדה פגה, בשבוע ה-28 להיריון, ועודף חמצן שהוזרם לאינקובטור שלה גרם לקריעה של כלי הדם המקשרים בין העיניים למוח, והותיר אותה עם 10% ראייה רק בעין שמאל.
מהיום הראשון משפחתה התייחסה אליה כאל שווה בין שווים, וגם היא לא נתנה למגבלה לעצור אותה.
"בגיל שלוש נכנסתי למערכת החינוך הרגילה וזו הייתה התמודדות לא פשוטה", מספרת ארצי. "למערכת, בטח לזו של שנות ה-80 וה-90, מאוד קשה לעכל אדם שונה. סבלתי מכל העניין, גם חברתית. אפילו מהמורים הייתי צריכה לבקש במיוחד לא למחוק את מה שהם כתבו על הלוח כשנגמר השיעור, כדי שאוכל להתקרב ולהעתיק יותר טוב בהפסקה".
בגיל 12 קיבלה ארצי את כלב הנחייה הראשון שלה, שעזר לה מאוד גם מבחינה חברתית. היא לא נתנה לקשיים לעצור אותה, סיימה תיכון, התגייסה לצה"ל ושירתה בשלישות חיל הים. "כשהגעתי לצבא העולם נפתח בפניי", היא מספרת. "הרגשתי שלמרות הכול רואים אותי שם ומעריכים את העבודה שלי. הרגע המכונן היה כשזכיתי בתואר חיילת מצטיינת בזכות היכולות שלי ולא בחסד".
אחרי השירות החליטה ארצי ללמוד משפטים, ואחרי שעשתה התמחות בפרקליטות, היא הצטרפה אליה כפרקליטה מן המניין. "כבר בתור מתמחה הופעתי בבתי משפט", היא משחזרת. "אלו היו שנים שבהן לא היה לי כלב נחייה או כל סממן חיצוני אחר לעיוורון, אז למשל אם השופט היה מדבר אליי הייתי צריכה להסביר שאני לא רואה ושאשמח אם יפנו אליי בשם. ב-2010 כבר הייתה לי פטל, כלבת הנחייה הקודמת שלי, והלכתי איתה ללא מעט דיונים, ההתמודדות אז לא הייתה קלה כי זה לא היה מחזה רגיל.
"היום השופטים כבר מכירים אותי ומודעים לקושי שלי, אבל הם לא חסים עליי ואני שמחה שכך. באתי לעבוד בפרקליטות כדי שייראו את העבודה שלי. אז נכון, אני מקבלת הקלות כמו בקצב החקירה או העיסוק במסמכים שלוקח לי יותר זמן לקרוא, אבל אני עושה הכול בכדי שלא יתייחסו אליי כשונה".
"למערכת, בטח לזו של שנות ה-80 וה-90, מאוד קשה לעכל אדם שונה. סבלתי מכל העניין, גם חברתית. אפילו מהמורים הייתי צריכה לבקש במיוחד לא למחוק את מה שהם כתבו על הלוח כשנגמר השיעור, כדי שאוכל להתקרב ולהעתיק יותר טוב בהפסקה"
את עשרות המסמכים שהיא צריכה לקרוא, ארצי קוראת בעזרת טלוויזיה במעגל סגור ומקרן שמגדיל עבורה את האותיות. "בילדותי למדתי לקרוא ככה", היא מסבירה. "ההכנה שלי לדיון היא בקצב איטי יותר, ככה גם עברתי את בחינת ההסמכה. בפרקליטות יודעים זאת ומתייחסים אליי פה כמו לכל פרקליט אחר".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.11.25
