לרגל יום השוויון הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות שמצוין היום, דוח חדש של "לינק 20" מבית שותפויות אדמונד דה רוטשילד ו-"15 דקות", ארגון צרכני תחבורה ציבורית, מצביע על אבסורד: הרפורמה שקידם משרד התחבורה מעניקה הנחות משמעותיות לנוסעים עם מוגבלות, אך בפועל, רבים מהם כלל אינם יכולים להשתמש בתחבורה הציבורית בשל היעדר נגישות חמור.
לפי ממצאי הסקר, שנערך בקרב 705 משתמשים בתחבורה הציבורית בישראל, כמעט מחצית (48%) מהאנשים עם מוגבלויות נאלצו לוותר על נסיעה. לצד זאת, 14% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו על שימוש נמוך מאוד או הימנעות כמעט מוחלטת מתחבורה ציבורית - לעומת 4% בלבד בציבור הרחב.
בנוסף, לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2024, רק 4.3% מקווי האוטובוס הבין-עירוניים היו מונגשים לבעלי מוגבלויות, מה שמוביל לכך שהשימוש במוניות בקרב אנשים עם מוגבלות גבוה פי 5.8 בהשוואה לציבור הכללי - וכל זה כאשר בישראל יש רק 900 מוניות נגישות.
כשל מערכתי
כזכור, רפורמת "צדק תחבורתי" מיושמת כבר למעלה משנה וחצי ומציעה תעריפים מוזלים לצעירים, תושבי פריפריה, חיילים משוחררים ואנשים עם מוגבלות, אך הממצאים מוכיחים כי למעשה, אינה מממשת את ייעודה. מנתוני משרד התחבורה עולה כי רק 4% מהתיקופים בתחבורה הציבורית נעשים בפרופיל נכה, שהם פחות מרבע מהשיעור באוכלוסייה (17%).
במקום להקל על אנשים עם מוגבלות, הפערים הפיזיים מונעים מרבים מהם להשתמש בה מלכתחילה. גם כאשר כלי התחבורה עצמו עומד בתקן, הדרך אליו, השהות בתחנה והמעברים בין הקווים - אינם נגישים, כך שהכשל מערכתי ומשתרע לאורך כל רצף הנסיעה.
שון יורמן, תושבת הרצליה המתמודדת עם שיתוק מוחין ומתניידת בכיסא ממונע, מספרת על הקושי היומיומי בשימוש בתחבורה ציבורית: "ברכבת תמיד עוזרים והיא יותר נגישה, אבל רוב המסע שלי מתרחש באוטובוסים ושם גם רוב הבעיות. אתמול למשל, האוטובוס פשוט לא עצר. הנהג כנראה לא ראה אותי, כי אני על כיסא ממונע. וכשאוטובוס כן עוצר, לא פעם הנהג נשאר לשבת ולא יוצא לפתוח את הרמפה, למרות שהוא אמור".
יורמן תלויה בטוב ליבם של אחרים שיגישו עזרה, ולעיתים גם חשה סכנה בעלייה וירידה מהאוטובוס בשל רמפה תקולה או בזווית חדה מדי.
הפתרון שנאלצים לפנות אליו בעלי מוגבלויות רבים הוא שימוש במוניות, שזמינותן נמוכה ואין בהן פיקוח ממשלתי על איכות השירות, זמני ההמתנה או התעריפים.
לפי שון, מה שקורה במוניות עוד יותר קשה: "בגלל שמוניות נגישות יקרות בטירוף, קניתי במיוחד כיסא ממונע מתקפל, רק כדי שאוכל להיכנס למונית רגילה. ועדיין, כשאני מזמינה מונית אני כבר יודעת שיהיו לי ביטולים. הרבה נהגים רואים 'כיסא ממונע' ופשוט מבטלים. אני יכולה להמתין שעה למונית".
שון יורמן: "בגלל שמוניות נגישות יקרות בטירוף, קניתי במיוחד כיסא ממונע מתקפל, רק כדי שאוכל להיכנס למונית רגילה. ועדיין, כשאני מזמינה מונית אני כבר יודעת שיהיו לי ביטולים. הרבה נהגים רואים 'כיסא ממונע' ופשוט מבטלים. אני יכולה להמתין שעה למונית"
היא גם משתפת שחוותה אירוע משפיל בו נהג מונית ראה שהיא ללא המטפלת שלה ואמר לה שהוא "לא מטפל, אני לא עוזר לך. אני רק מוריד אותך ונוסע".
שון מסבירה ששימוש בתחבורה הציבורית הוא לא פריבילגיה. "כך אנחנו מתנהלים, עובדים, לומדים וחיים. זו מערכת שאמורה להיות העורק הראשי של המדינה, אבל בפועל מי שצריך אותה הכי הרבה, לא באמת יכול להשתמש בה. מה אני מבקשת? מודעות. יחס בסיסי. זה לא חלום, זו תשתית חיים. מגיע לנו לנוע כמו כולם".
"עצירה של אוטובוס הופכת למשחק ניחושים"
מחמוד חמודה, בעל לקות ראייה מחיפה, משתמש בתחבורה ציבורית בכל יום כדי להגיע לעבודה, לאימוני ספורט, ועוד, ברכבת ובאוטובוס, בתוך העיר ומחוצה לה.
"בתור אדם עיוור, אני תלוי באפליקציית ניווט וכריזה קולית. אלה העיניים שלי. ואם הכריזה לא נשמעת, או כבויה, או בווליום נמוך - אני אבוד. ברגע אני מאבד את העצמאות שלי, ומוכרח לפנות לאנשים או לנהג כדי לקבל עזרה. זה רגע שאני שונא. אתה מרגיש שאתה חוזר שנים אחורה", הוא מספר.
האתגר של מחמוד הוא יומיומי, "פעם במטרונית לא הייתה כריזה, יצאתי בתחנה הלא נכונה, נאלצתי ללכת ברגל מרחקים משמעותיים, או לעלות מהר על אוטובוס ולאחר. זה מתסכל. גם עצירה של אוטובוס הופכת למשחק ניחושים. האוטובוס מגיע, אבל אני לא יודע אם הוא עצר מול התחנה, כך שהדלת הראשונה ממש מולי, או חמישה מטרים קדימה. אבל אם הנהג היה פשוט עוצר בדיוק מול מי שמחכה, זה היה משנה לי את כל החוויה. כל סטייה קטנה שלו, היא מכשול משמעותי עבורי".
כמו שון, מחמוד מבקש שהתחבורה הציבורית תהיה יותר מונגשת עבורו "אם נעשה אחד עבור השני את הדברים הפשוטים האלה, כולנו נוכל לחיות בעולם קצת יותר נגיש, קצת יותר הוגן, הרבה יותר אפשרי".
טל מעיין בן-ארי, מובילת תחום תחבורה ציבורית ב"לינק 20", מסבירה: "כשאין מדרכה, כשהמעלית בתחנה מקולקלת, כשהרמפה לא נפתחת או כשהנהג לא יודע לעגן כיסא גלגלים, הנסיעה פשוט לא מתאפשרת.
"הדרישה שלנו לא מורכבת: להנגיש את התחנות ולא רק את האוטובוסים, להכשיר נהגים ועובדי תחנה לסייע בפועל, ולפרסם מידע אמיתי על תקלות ונגישות בזמן אמת. זה תנאי בסיסי שהמדינה והחברה צריכות להבטיח לכולם".
סיון שמואלוביץ', מנכ"לית "15 דקות", ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל, הוסיפה כי "נגישות בתחבורה הציבורית צריכה להיות זכות בסיסית ולא מלחמה יום יומית. סטנדרט התכנון חייב להישען על אמות מידה של נגישות מלאה, וכל עוד אין מספיק אוטובוסים נגישים, תחנות לא עומדות בתקנים וכמחצית מהאנשים עם מוגבלות מעדיפים לוותר על הנסיעה - התחבורה הציבורית לא ממלאת את יעודה.
"חשוב לנו להזכיר למקבלי ההחלטות, עבור 1.7 מיליון אנשים עם מוגבלות בישראל השאלה כרגע היא לא כמה עולה הכרטיס, אלא האם בכלל אפשר לעלות לאוטובוס".
4 צפייה בגלריה
"נגישות בתחבורה הציבורית צריכה להיות זכות בסיסית, ולא מלחמה יום יומית". סיון שמואלוביץ', מנכ"לית "15 דקות"
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "נושא הנגישות לאנשים עם מוגבלויות הוא יעד חשוב ומרכזי של משרד התחבורה והרשות הארצית לתחבורה ציבורית, שפועלים באופן שוטף לקידום שוויון הזדמנויות ויכולת התניידות מלאה ובטוחה לכלל הציבור. אנו רואים חשיבות רבה בדוחות המוצגים על ידי הארגונים השונים, המהווים עבורנו כלי נוסף לשיפור השירות ולזיהוי חסמים מהשטח. נמשיך לפעול להרחבת הנגישות".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.12.25
