יום אחרי יום ההולדת של ברק בן דוד ז"ל, שנפל בקרב ב-7 באוקטובר, התייצבה משפחתו בלשכת הגיוס בבאר-שבע. אחרי שהוא הגשים את החלום והתגייס לגולני, אחיו הקטן עומרי הלך אתמול (שני) בעקבותיו.
3 צפייה בגלריה
"אחרי הרבה שכנועים ההורים הבינו שזה מה שאני רוצה לעשות". משפחת בן דוד בלשכת הגיוס, מלווה את עומרי (שני מימין)
(צילום: הרצל יוסף)
"תמיד חלמתי להיות לוחם", אומר עומרי (18) מדימונה, "כל המשפחה שלי לוחמים וזה מה שהורישו לי. כשברק התגייס כולנו ליווינו אותו, באנו למסע הכומתה שלו ולכל אחד היה חלק מיוחד בשירות שלו.
"אח שלי קרוי על שם גדוד 12 של גולני, גדוד 'ברק', שאבא שלי שירת בו. כשאבא קיבל את השיבוץ ל'ברק' הוא אמר שהוא יקרא ככה לבן שלו. ברק רצה ללכת גם לגדוד 12, אבל במסדר דמעות (מסדר שיבוצים לגדודים - א"ק) נתנו לו 13. זה גדוד 'גדעון', ואמרו שיקראו לבן שלו גדעון".
עומרי: "בהתחלה ההורים לא רצו, אמא שלי פחדה. בסוף, אחרי הרבה שכנועים, הם הבינו שזה החלום שלי ושזה מה שאני רוצה לעשות. אני הכי גאה בהם בעולם על ההחלטה שלהם לאפשר לי"
עומרי העריץ את ברק, בן 19 בנופלו, והוא מספר כי "הוא היה הכי מאושר בעולם, והחיוך לא ירד לו מהפנים. אח שלי רצה מאוד גולני, זה היה חלום שהוא הגשים".
"גולנצ'יק שלא רואה בעיניים"
ברק הוצב בנחל עוז, ובבוקר 7 באוקטובר הוא וחבריו קמו למלחמה. עשרות מחבלים תקפו את הבסיס, במקביל לשיגור של מאות פצמ"רים והפעלת רחפנים לנטרול מערכות התצפית. הלוחמים ניהלו קרבות פנים אל פנים מול המחבלים, שבמהלכם נפצע ברק מירי ברגליו ובידו ופונה על ידי שניים מחבריו למיגונית הקרובה, תחת אש כבדה ורימונים שנזרקו ללא הרף לכיוונם.
חבריו מספרים כי "במקביל לניסיון לטפל בו התנהלה לחימה של ממש בכניסה למיגונית עם ירי בלתי פוסק, זריקת רימונים ומחבלים רבים. ברק בינתיים היה חצי בהכרה, לרגע נרדם ולרגע מתעורר. באיזשהו שלב הוא קם, ובשארית כוחותיו ביקש את הנשק שלו כדי לצאת ולהילחם. גולנצ'יק שלא רואה בעיניים. הסתכלנו עליו ותהינו מאיפה הכוחות שלו".
3 צפייה בגלריה
"רציתי עוד יותר להתגייס בעקבותיו". ברק ז"ל (משמאל) ואחיו הקטן עומרי בסיום מסע הכומתה של ברק
(צילום: באדיבות המשפחה)
עומרי משחזר את אותו היום מהזווית של המשפחה: "אנחנו שומרי שבת, וקמנו בבוקר לסטרס. ראינו מה המצב, אבל לא עיכלנו את הסיטואציה כמו שצריך. עד שאתה מתחיל להבין... ניסינו להתקשר לברק וראינו שאף אחד לא עונה".
בפעם האחרונה הם ראו את ברק כשליוו אותו למוצב במוצאי השבת שלפני 7 באוקטובר, והשיחה האחרונה הייתה יום לפני שנפל: "דיברנו לפני שישי, כמו כל סופ"ש, ואמרנו שבת שלום".
על ההחלטה להתגייס לגולני הוא מספר כי "חשבתי ללכת לסיירות אבל בסוף החלטתי רק גולני, להמשיך את הדרך של ברק. רציתי עוד יותר להתגייס בעקבותיו. בהתחלה ההורים לא רצו, אמא שלי פחדה. בסוף, אחרי הרבה שכנועים, הם הבינו שזה החלום שלי ושזה מה שאני רוצה לעשות.
"אני הכי גאה בהם בעולם על ההחלטה שלהם לאפשר לי", הוא אומר ומוסיף: "מי שיכול שילך להיות לוחם. צריך לשמור על המדינה, ואין משמעותי כמו שירות קרבי".
3 צפייה בגלריה
"החלטה שיש לה משמעות אישית ומשפחתית גדולה". האב אבינועם עם ברק ז"ל במסע הכומתה
(צילום: באדיבות המשפחה)
מי שעוד הייתה אתמול בלשכת הגיוס ללוות את עומרי היא קצינת הנפגעים של גדוד 14, שמלווה את המשפחה מאז נפילתו של ברק - סרן נטע עמית (23). "זאת זכות ללוות את המשפחה ולהיות שם בשבילם", היא אומרת, "הרגע שבו עומרי נדרש לחתום על טופס הוויתור היה רגע לא פשוט עבור כולם. מדובר בהחלטה לוותר על זכויות שמגיעות לו כאח שכול, כדי לאפשר לעצמו להתגייס לתפקיד קרבי.
"זה לא מובן מאליו שהאח רוצה ללכת בדרך של אח שלו. המשפחה כבר נתנה הכול פעם אחת, ובסוף הוא יהיה שרוי בסכנת חיים", היא מוסיפה, "זו לא חתימה טכנית, אלא החלטה שיש לה משמעות אישית ומשפחתית גדולה. בסוף ההורים הסתכלו לו בעיניים ואמרו שהם איתו בכל החלטה, זה מאוד מוערך ומעיד על המשפחה המיוחדת הזאת".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.12.25
