לפני כשבוע, אחרי שקיבלו לידיהם את החלטת בג״ץ בעתירה שהם מנהלים זה שנים ארוכות בעניין דודתם שנעלמה לאחר לידתה ב-1952, התכנסו בני משפחת עינצ׳י המורחבת בביתה של אחת מבנות המשפחה. הרוחות בחדר היו סוערות. ״היה מרמור גדול״, מספר רפי זילוף, אחד מבני המשפחה, ״למה אנחנו, שלקחו לנו תינוקת, צריכים להתעסק בעוד הליכים משפטיים?״
בני המשפחה קיוו כי העתירה לבג״ץ תקדם אותם, בתום שנים של הליכים משפטיים מתישים, לעבר המטרה הנכספת: תשובה חד-משמעית בנוגע לגורלה של הדודה. בני המשפחה עצמם מאמינים שהם כבר יודעים את התשובה, וכי בניגוד למה שנאמר להם כל השנים, התינוקת לא נפטרה אלא נמסרה לאימוץ זמן קצר לאחר לידתה.
הם סבורים שהם יודעים עליה לא מעט לאור ההצלבות והבירורים שערכו: ״התינוקת״, היום אישה בת 73, חיה במרכז הארץ. היא עצמה כבר סבתא לנכדים. בשנים האחרונות, לאחר שגילו את זהותה של מי שהם מאמינים כי היא קרובת משפחתם, יצרו בני משפחת עינצ׳י קשר עימה - והיא נענתה, ואף פגשה אותם בבית קפה סמוך לביתה. הקשר עימה נמשך קרוב לשנה וכלל שיחות והחלפת תמונות משפחתיות. אך כעבור זמן מה, לבקשת בנה של ״התינוקת״, הקשר נותק.
בני המשפחה מכבדים את רצונה, ושמה של האישה חוסה תחת צו איסור פרסום. אך במקביל, לא הרפו בני המשפחה ממאבקם מול הרשויות: הם מבקשים לקבל מסמכים רשמיים שיוכיחו את טענתם כי התינוקת, אחות אמו של רפי, נמסרה לאימוץ. ״אנחנו מבקשים הכרה״, הוא אומר. אך זו עדיין לא הגיעה. ספק אם תגיע אי פעם.
החלטת בית המשפט מהשבוע שעבר הייתה קצרה ולקונית: ״דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי״, פסקו השופטים, זאת כיוון שלשיטתם, עדיין לא מוצו ההליכים בערכאות הנמוכות יותר. ״הלב שלי נפל״, מתאר זילוף את תחושתו לאחר קריאת ההחלטה, ״לקחתי את זה קשה״.
ואולם, הוא מצהיר, מאבק המשפחה לא תם. ״נמשיך בהליכים״, אומר זילוף, ״זה הליך יקר, שנופל על הכתפיים שלנו, אבל אין לנו ברירה. כל השנים גדלנו בידיעה שהייתה טרגדיה נוראה, שנלקחה מהמשפחה שלנו תינוקת, וזילזלו בנו. אנחנו צריכים להילחם על האמת״.
אלף ילדים נעלמו
החיפוש אחר האמת על גורלה של ״התינוקת״ נמשך כבר שנים רבות. זילוף בן ה-63 עוד זוכר את דמעותיהן של אמו ואחיותיה, בעת שהגיעו להעיד בפני ועדת כהן-קדמי, ועדת החקירה הממלכתית שהחלה לפעול ב-1995, ולספר על אחותן שנעלמה מבית החולים. הוועדה, השלישית במספר שהוקמה לבחינת פרשיית ילדי תימן, המזרח והבלקן והטענות לחטיפת ילדים ומסירתם לאימוץ, בחנה קרוב לאלף מקרים של ילדים שלגביהם עלו טענות על היעלמות זמן קצר לאחר הלידה. מרביתם ממוצא תימני, והשאר - בדומה למשפחת עינצ׳י העיראקית - ממדינות המזרח התיכון, לצד כמה ילדים ממוצא אירופי ואמריקני.
שש שנים מאוחר יותר, ב-2001, פורסמו המסקנות: בדומה לוועדות שהוקמו לפניה, גם ועדת כהן-קדמי הגיעה למסקנה כי רוב הילדים שבני משפחתם טענו כי נעלמו, למעשה נפטרו בבית החולים. מותם של הילדים לא דווח להורים בזמן אמת והבאתם לקבורה נעשתה שלא בהשתתפות ההורים. עם זאת, קבעה הוועדה, בנוגע למספר מועט של ילדים ״קיימת ועומדת האפשרות של מסירה מזדמנת למשפחות אחרות או למוסדות״.
התינוקת לבית משפחת עינצ׳י לא נכנסה לסטטיסטיקה של המקרים הבודדים של ״מסירה מזדמנת״ הנזכרים בדוח. במכתב סיכום קצר, שנמסר למשפחה באופן אישי כחלק ממסקנות הוועדה, נכתב כי התינוקת שנולדה בקיץ 1952 בבית החולים בילינסון בפתח-תקווה נפטרה בבית החולים, בגיל שבועיים, כתוצאה מדימום בריאות. רחל, אם התינוקת, נפטרה גם היא בבית החולים סמוך לאותו מועד. ״המשפחה לא ראתה גופה או חלקת קבר״, נכתב. הפרוטוקולים והתיקים המלאים נותרו חסויים ל-70 שנה, כך שהמשפחה, כמו רבות אחרות, נאלצה להסתפק במידע שפורסם. ״היינו מאוכזבים״, מתאר זילוף, ״היו בני משפחה שקיבלו את המסקנות, והרוב לא האמינו למסקנות הוועדה. זה נשאר נושא שיחה - האם יש סיכוי שנמצא אותה אי פעם?״
התפנית הגיעה ב-2016: הממשלה החליטה להסיר את החיסיון על התיקים - ו-200 אלף דפי פרוטוקול ועדויות עלו לאתר ארכיון המדינה. "קשה להעלות על הדעת שקרוב ל-60 שנה משפחות לא יודעות מה עלה בגורל הילדים שלהן. איננו מוכנים שהדבר יימשך״, הסביר ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס חשיפת הארכיון.
רפי, שידע עד כמה הנושא ממשיך להעסיק את אמו - אחותה של התינוקת האבודה - החל לעיין בתיקים. כך נגלה לעיניו פרט מידע מפתיע ומטריד: בתיק שהוקדש לדודתו, על גבי בלוק כתיבה צהוב, בכתב יד, הופיע מספר זהות אחר מזה שייחסו לה הרשויות לאורך כל השנים. ״נדהמתי מהממצא הזה״, אומר זילוף.
לדברי תום מהגר, מנכ״ל עמותת עמרם הפועלת ללקיחת אחריות מצד המדינה על פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן, זהו לא מקרה בודד: לאחר פרסום הפרוטוקולים החסויים ב-2016 התברר כי ישנם כמה מקרים נוספים של מספרי זהות שלא תאמו את המידע שקיבלו המשפחות קודם לכן.
״מבין המקרים הללו, החקירה העיקשת של משפחת זילוף מתייחדת בכך שגורמים רשמיים הודו בפניהם שהמספר שנמסר אינו נכון״, אומר מהגר. ״המקרה הזה משקף באופן חד מאוד את הספקות, שקיימים אצל משפחות נוספות, בנוגע לעבודת ועדות החקירה. הפצע נפתח שוב״.
זילוף מיהר לשלוח מכתבים לגנזך ראש רשות האוכלוסין, מאיר אמסלם, בבקשה לקבל פרטים נוספים על האדם שמאחורי מספר תעודת הזהות שנגלה לעיניו. ״הוא לא ענה לי״, מעיד זילוף, ״הבנתי שהוא לא רוצה להתעמת עם המידע הזה״.
משלא קיבלו מענה הלכו זילוף ודודתו, אחת מאחיות אמו, למשרד הפנים בתל-אביב. ״בהתחלה הקשו עלינו, אחר כך הסכימו לדבר איתנו״, אומר זילוף. בשיחה פנים אל פנים, הוא אומר, מסרה להם הפקידה כי מספר הזהות שקיבלו מהוועדה בכלל משויך לתינוק זכר, שאמנם נפטר.
״היינו בשוק״, משחזר זילוף, ״הייתה המולה, דודה שלי התפרצה בצעקות. גם הוועדה שיקרה לנו?״ מנהלת הלשכה קיבלה אותם לחדרה, ובחנה את מספרי הזהות. שם, בשיחה בעל פה בחדר, נמסר להם מה שעתיד להפוך לראיית הזהב מבחינת המשפחה: ״היא אמרה לנו שמספר הזהות השני שייך לתינוקת מאומצת״, אומר זילוף. ״היא הטילה פצצה: התינוקת לא מתה כפי שקבעה ועדת קדמי״. בקשת המשפחה לפרטים נוספים נענתה בשלילה.
"המקרה הזה משקף באופן חד מאוד את הספקות, שקיימים אצל משפחות נוספות, בנוגע לעבודת ועדות החקירה. הפצע נפתח שוב"
בעתירה שהגישו מגוללים בני המשפחה כיצד בירור נוסף העלה כי מספר הזהות שמופיע על הדף נגרע ממרשם האוכלוסין - עוד אינדיקציה לכך שהפעוטה לא נפטרה, אלא אומצה. בירורים נוספים מול משרד הפנים — במעין פליטת פה של פקידה שעימה ניסתה לשוחח אחת מבנות המשפחה — העלו כי אמנם במערכות הפנימיות של משרד הפנים קיים מספר זהות אחר, המקושר אל המספר המופיע בתיק החקירה. חקירה נוספת הובילה אל אותה אישה, שעימה הצליחה המשפחה ליצור קשר וניאותה להיפגש עימם. תמונה מאותה מפגש אף מופיעה בנספחי העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון, ונדחתה כאמור בשבוע שעבר.
למי שייך מספר הזהות?
הצורך לעתור, אומרים בני המשפחה, עלה לאחר שנים של ניסיונות לקבל תשובות, בעיקר ממשרד הבריאות, בנוגע לרישומי הלידות, ממשרד הרווחה, המחזיק במידע על תיקי האימוץ, וממשרד הפנים, המחזיק בנתוני מרשם האוכלוסין.
ב-2022, בעקבות עתירה קודמת של המשפחה, קבע ביהמ”ש לענייני משפחה בתל אביב כי מרשם האוכלוסין נדרש לנפק לבני המשפחה תעודת לידה ״על יסוד הפרטים הרשומים בספר הלידות״ - כלומר לחזור למידע המקורי המופיע ברישומי הלידה של בית החולים, ולהתבסס עליו.
כעבור יותר משנה, בקשת המשפחה מולאה ונשלחה לה תעודת לידה. אך לאכזבת בני המשפחה, הפרט החשוב ביותר, מספר הזהות, לא הופיע בה. למעשה, בתעודת הלידה אין מספר זהות כלל. מכתבים ששלחו בני המשפחה לא נענו.
בשלב הזה, אומר זילוף, כל מה שהמשפחה מבקשת הוא מעט ודאות מצד המדינה: לשמוע אם אכן מספר הזהות שהתגלה בתיק משויך למספר זהות של תינוקת מאומצת. הם אפילו לא מבקשים שייאמר להם באופן מפורש מהו שמה של אותה תינוקת. את התשובה הזאת, כאמור, הם חושבים שהם כבר יודעים בעצמם.
מאז נפתח תיק החקירה נפטרו בזה אחר זה ארבעת האחים לבית משפחת עינצ׳י - הבן יחזקאל והבנות סימה, סביחה (אמו של רפי) וזמירה, כשסימני השאלה מעל גורלה של אחותם הצעירה עוד מרחפים באוויר. זילוף מקווה להשיג מעט ודאות, לפחות עבור הדור הבא. ״אנחנו רק רוצים לדעת אם דודה שלנו אומצה. זה כל מה שאנחנו רוצים״, הוא אומר.
ברשות האוכלוסין לא הגיבו לגופו של עניין ומסרו את הדברים הבאים: "הנושא טופל בערוצים המשפטיים והמקצועיים. בא כוח שמבקש לבחון או לברר סוגיה מכל סוג, מוזמן לפנות בערוצים המקובלים לגורמי המקצוע ולא באמצעות כלי תקשורת. הפנייה תיענה באופן ישיר".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.12.25
