החוקים שנועדו לקדם את זכויותיהם של חברי קהילת הלהט"ב עלו שוב ושוב על סדר היום בכנסת הנוכחית, נדחו, מוסמסו או נפלו בהצבעות. לא בגלל חוסר מודעות, אלא משום שבשנים האחרונות, עצם הדרישה לעגן זכויות להט"ביות הפכה לסוגיה פוליטית נפיצה.
"מדיניות הומופובית לא תעלים את הלהט"בים מהחברה הישראלית", אמר ח"כ יוראי להב-הרצנו (יש עתיד), "היא רק תהפוך אותה להרבה פחות בטוחה עבורם".
לצד פסיקות בתי משפט והכרה חלקית בזכויות, שלושה חוקים מרכזיים שמבקשת הקהילה לקדם נחסמו על ידי הממשלה ועדיין אינם קיימים: חוק תגמולים לפשעי שנאה, חוק נישואים אזרחיים ואיסור מפורש על טיפולי המרה.
ח"כ יוראי להב הרצנו. "מדיניות הומופובית לא תעלים את הלהט"בים"צילום: ערוץ כנסתהחוקים הללו, שנכללים גם ביוזמה המכונה "חוקי שגיא", מיזם חקיקה לזכרו של שגיא גולן ז"ל, שנכתב ביוזמת אלמנו עומר אוחנה ובשיתוף האגודה למען הלהט"ב וח"כ להב-הרצנו, מבקשים לעגן בחוק את מה שעדיין תלוי בישראל בפרשנות, בפסיקות ובחסדי המציאות.
"ציון 50 שנה למאבק הגאה הוא רגע של גאווה וגם של קריאה ברורה למדינה: הגיע הזמן לעגן בחוק את הזכויות שמגיעות לקהילה הגאה, לחיים בביטחון, בכבוד ובאהבה", קבעה יעל סיני ביבלש, מנכ"לית האגודה למען הלהט"ב בישראל.
"עברתי סירוס רגשי" | ילי קלריך, 50 , עבר טיפולי המרה
קלריך היה בן 19 כשנכנס לחדר הטיפול בפעם הראשונה. צעיר, מבולבל, עם ניסיון אחד בלבד עם גבר, ובעיקר עם פחד עמוק ממה שזה אומר עליו.
"לא רציתי להיות הומו", סיפר בפשטות. "לא גדלתי בבית דתי או שמרני, אבל זו הייתה תקופה אחרת. לא ראיתי בזה אופציה לחיים".
הפסיכולוג שאליו פנה הבטיח לו שאפשר "לשנות". הוא הציג בפניו "שיטה". "הוא אמר לי שאני לא הומו", שיחזר קלריך. "שהטרוסקסואליות היא מיומנות נרכשת, כמו נגינה בפסנתר. שאם אתאמן מספיק, זה יעבור".
כדי "להתחיל את התהליך", נשלח קלריך לנערות ליווי. "הוא קרא לזה משהו מקצועי, מובנה. בפועל זו הייתה זנות". בפעם הראשונה שקבע פגישה, ישב קלריך באוטו זמן ארוך לפני שיצא. "פיזית הצלחתי לתפקד", הוא אומר, "אבל רגשית לא הייתי שם בכלל. זה היה סיוט. זה הרגיש כמו אלימות".
הטיפול לא עסק ברגש, בזהות או בקבלה, אלא בפרקטיקה. "הוא דרש ממני לדווח לו בדיוק מה עשיתי, איך עשיתי, כמה פעמים. הכול היה סביב מין". במקביל, עודד אותו לנהל קשר זוגי עם נשים. קלריך ניסה. "הייתה לי חברה. אהבתי אותה כמו ידידה, אבל לא רומנטית. הייתי מאלץ את עצמי לקיים איתה יחסים".
כך נמשכה הסאגה חמש-שש שנים. "חייתי בפיצול. מצד אחד ידעתי שאני הומו, מצד שני כל הזמן הטילו בזה ספק. זה דפק אותי רגשית בצורה עמוקה".
גם כשאמר למטפל שזה לא עובד, לא הצליח לעזוב. "פחדתי ממנו. הוא היה דמות סמכותית. בדיעבד אני מבין שזו הייתה כפייה מוחלטת". הנזק, לדבריו, לא חלף עם השנים. "עד היום לא הצלחתי לייצר קשר זוגי ארוך עם גבר. משהו בי נסגר. סוג של סירוס רגשי".
קלריך בן 50 היום. עברו יותר משלושה עשורים. "זה לא משהו שמתאוששים ממנו. זה הולך איתך".
רק שנים אחר כך הבין שהאדם שטיפל בו כלל לא היה פסיכולוג קליני, ושפעל ללא פיקוח משמעותי. "שילמתי לו עשרות אלפי שקלים, במזומן. לא קיבלתי קבלות", תיאר. "משרד הבריאות עלה עליו רק בגיל מבוגר מאוד, אחרי שנשים התלוננו שבעליהן לא מתפקדים והוא עודד אותן לבגוד בהם".
אבל קלריך מדגיש: המקרה שלו אינו חריג. "לפני חצי שנה הכרתי בחור צעיר שעובר טיפולי המרה בזום. זה לא משהו שנעלם. זה מתקיים במחשכים, דרך מטפלים, דרך רבנים, דרך אנשים שמבטיחים פתרון".
כדי "להתחיל את התהליך", נשלח קלריך לנערות ליווי. "הוא קרא לזה משהו מקצועי, מובנה. בפועל זו הייתה זנות. פיזית הצלחתי לתפקד, אבל רגשית לא הייתי שם בכלל. זה היה סיוט והרגיש כמו אלימות"
והחוק? פרוץ לחלוטין. "יש אזהרות, יש חוזרי מנכ"ל, אבל אין איסור. וכשאין איסור זה ממשיך. האנשים שנשלחים לשם הם הכי פגיעים: צעירים, דתיים, ערבים, כאלה שלא מסוגלים להגיד בבית מי הם".
עבור קלריך, אין כאן שאלה של עמדה אידיאולוגית. "זה לא עניין של דעה. אין מחקר אחד שתומך בזה. זה הופרך שוב ושוב. זה פשע. זה לרצוח נשמות של אנשים". הוא עוצר לרגע, ואז מוסיף בשקט: "אם מישהו היה אומר לי אז, בגיל 19, 'אתה הומו וזה בסדר' - כל החיים שלי היו נראים אחרת".
"אני בפוסט-טראומה קשה" | יוסי קווטינסקי, 62 , נפגע פשע שנאה על רקע נטייתו המינית
קווטינסקי יצא לפגישה שקבע בצ'אט היכרויות לגברים. שיחה שנראתה שגרתית לחלוטין. כשהגיע לרחוב צדדי בשכונת גילה בירושלים, ראה את הצעיר שקבע איתו, ואז, בתוך שניות, הבין שמדובר במלכודת.
"פתאום התרוממו מאחוריי עשרה אנשים, כולם עם קפוצ'ונים. חטפתי בעיטה חזקה לחזה, התחילו בעיטות מכל הכיוונים. ניסו להפיל אותי לרצפה. אם הייתי נופל, זה היה מוות ודאי", נזכר.
קווטינסקי דימם, נפצע בראשו ונאבק להישאר עומד. "משהו שאין לי הסבר אליו נתן לי כוח להשתחרר ולברוח. צרחתי 'משטרה' כל הזמן. מישהו שעצר עם רכב הזעיק עזרה".
הפצעים הפיזיים, לדבריו, מחלימים לאט. הנפש, הרבה פחות. "אני בפוסט-טראומה קשה. אין שינה, אין בילויים. אני מפחד מקבוצות צעירים. החיים שלי הצטמצמו לנסיעה לתחנת דלק, כי זה מקום מוגן". לצד זאת, הוא הדגיש: "הטיפול של המשטרה בי היה מעל ומעבר. ההתייחסות אליי כהומו הייתה מכבדת ומקצועית".
ועדיין, מבחינתו, יש כשל עמוק: "לא מתייחסים למה שעברתי כפשע שנאה. וזה חמור מאוד. זו לא תקיפה 'רגילה', זו שנאה נטו כלפי מי שאני. מדינת ישראל לא רואה אותנו ממטר. פגיעה בגייז לא נספרת".
עבירה ממניע פשע שנאה עשויה להכפיל את העונש לגזר הדין, ולהוסיף להרתעה לצד תגמולים משמעותיים מצד המדינה.
יוסי קווטינסקי: "פתאום התרוממו מאחוריי עשרה אנשים, כולם עם קפוצ'ונים. חטפתי בעיטה חזקה לחזה, התחילו בעיטות מכל הכיוונים. ניסו להפיל אותי לרצפה. אם הייתי נופל, זה היה מוות ודאי"
עבור קווטינסקי, החוויה הזו מחדדת את תחושת הנטישה. "הבעיה היא לא רק האנשים עצמם, אלא המערכת שמאפשרת את זה. חקיקה, פרקליטות, סעיפי אישום, שלא סופרים אותנו. כשלא מגדירים פשעי שנאה כפשעי שנאה, המסר שעובר הוא שמותר לפגוע בנו".
הסיפור של קוונטנסקי הוא חלק מתופעה רחבה של ניסיונות לינצ'ים בלהט"ב דרך ה"גריינדר" (אפליקציה להיכרויות של גייז). מסוף השנה החולפת הגיעו למרכז הדיווח על להט"בופוביה באגודה למען הלהט"ב, דיווחים על 23 מקרים כאלו ברחבי הארץ. במקרה של קווטנסקי הוגשו כתבי אישום נגד התוקפים, ללא מרכיב פשע שנאה, אך במרבית המקרים האחרים התיקים נסגרו.
"חששנו מבעלי דירה שלא ירצו אותנו" | עדי אברס, 23 , ואלה לילי תדמור, 20 , לא יכולות להינשא בישראל
אברס ותדמור יחד כבר שנתיים. הן התארסו במרץ האחרון בבודפשט, גרות ברמת-גן, אלה לומדת סיעוד ועדי עתידה ללמוד עבודה סוציאלית.
"רצינו חתונה בארץ", סיפרה עדי. "אנחנו חילוניות, אבל המסורת היהודית חשובה לנו".
5 צפייה בגלריה
עדי אברס ואלה לילי תדמור. "למה הנישואים שלנו כל כך מאיימים על מישהו?"
(צילום: מוטי קמחי)
אלא שבישראל אין להן מסלול כזה. "התלבטנו אם להתחתן בחו"ל או להיות ידועות בציבור", שיתפו. "הבנו שהבירוקרטיה מזעזעת, ושגם אם נתחתן בחו"ל, לא נקבל את אותן זכויות של זוג סטרייטי".
העמימות הזו, הן מסבירות, מחלחלת לכל תחום: מגורים, שירותים, עתיד משפחתי. "עברנו דירה, וחששנו מבעלי דירה שלא ירצו אותנו. היו כאלה שברגע שאמרתי 'אני ובת הזוג שלי' הפסיקו לענות", סיפרה תדמור. "אנחנו מכירות זוגות שסירבו לתת להם שירות לחתונה. קייטרינג, אולמות, צלמים, די-ג'יי ועוד".
אלה לילי תדמור: "עברנו דירה, וחששנו מבעלי דירה שלא ירצו אותנו. היו כאלה שברגע שאמרתי 'אני ובת הזוג שלי', הפסיקו לענות. אנחנו מכירות זוגות שסירבו לתת להם שירות לחתונה. קייטרינג, אולמות, צלמים, די-ג'יי ועוד"
כשהממשלה פועלת בקו ברור שמתנגד לקידום להט"בים, גם השיח הציבורי מרתיע. "את רואה סרטונים של 'חתונות' לסביות, נכנסת לתגובות, וזה מזעזע: 'החלמה מהירה', 'תלכו לגיהינום'. זה מפחיד. אנחנו לא מבקשות שכולם יקבלו אותנו. רק כבוד בסיסי. למה הנישואים שלנו כל כך מאיימים על מישהו? אהבה לא פוגעת באף אחד".
בשבוע שעבר, הצעת החוק על נישואים אזרחיים עלתה לקריאה טרומית ונפלה. "אני לא מופתעת שהחוק נפל בכנסת, הייתי מופתעת אם היו מקבלים את החוק הזה", אומרת עדי.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.26
