בחמש שנותיה הסקה שלומית (שם בדוי) לנדוד בין בתים רבים. ב-7 באוקטובר עזבה יחד עם משפחתה את הבית שבו גדלה ועברה למלון המפונים, כמו עשרות אלפי ילדים אחרים מהצפון ומהנגב המערבי.
אך בכך לא תמו הטלטלות: בעקבות הפינוי והמלחמה התרבו הקשיים ומצבם של ההורים, שעוד לפני המלחמה התמודדו עם קשיים רבים בגידול ילדי המשפחה, התדרדר עד שלא יכלו עוד לגדל את שלומית ואחיה הגדולים ממנה בשנים אחדות.
לאחר שהות קצרה במסגרת זמנית, אחיה הגדולים של שלומית השתלבו בפנימייה באזור הצפון. שלומית, שבשל גילה הצעיר קיימת העדפה לגדלה במסגרת ביתית ולא במוסד כמו פנימייה, נותרה במסגרת הזמנית.
כבר קרוב לשנה וחצי שהיא שם. ניסיונות לאתר עבורה משפחת אומנה, שתעניק לה בית, לא צלחו בינתיים. בשירות האומנה של משרד הרווחה מחפשים עבורה משפחה מאזור הצפון, על מנת שתוכל לשמור על קשר עם אחיה הבוגרים.
גם היום, כשהיא שוהה במסגרת הזמנית, משתדל הצוות הטיפולי להסיע אותה מדי שבועיים או שלושה למפגש עם האחים - על אף שזוהי נסיעה ארוכה ולא פשוטה עבורה.
אומנה מעניקה יציבות והמשכיות
במסגרת הזמנית שבה שוהה שלומית מתארים אותה כילדה שובת לב, חברותית ומצחיקה. "שלומית היא ילדה מתקשרת, עם כישורי חיים טובים. היא נהנית מפאזלים, אפילו מסובכים, אוהבת יצירה ובנייה וקושרת קשרים עם ילדים בגילה וגם בוגרים יותר", אמר ניסים, מנהל המסגרת שבה נמצאת שלומית.
על פי נתוני משרד הרווחה, כיום ישנם כ-60 ילדים מהחברה היהודית ועוד קרוב ל-20 ילדים מהחברה הערבית הממתינים למשפחת אומנה. במשרד מתארים קושי הולך וגובר לאתר משפחות אומנה שיפתחו את ליבן וביתן לילדים, בשל הקשיים שהערימה המלחמה.
עו"ס עדי מקל: "בעת הזאת אנחנו פוגשים יותר ויותר ילדים שנקלעו לשינוי נסיבות בעקבות התקופה המאתגרת. מסגרות האומנה מעניקות להם יציבות והמשכיות, בליווי מקצועי של שירותי הרווחה"
סיפורה של שלומית ממחיש את המחירים הכבדים ששילמו ילדים בעקבות הנסיבות הקשות של המלחמה. "בעת הזאת אנחנו פוגשים יותר ויותר ילדים שנקלעו לשינוי נסיבות בעקבות התקופה המאתגרת", מסרה עו"ס עדי מקל, מנהלת שירות האומנה במשרד הרווחה. "מסגרות האומנה מעניקות להם יציבות והמשכיות, בליווי מקצועי של שירותי הרווחה".
כל משפחה שחושבת שיש ביכולתה לפתוח את ביתה לאומנה, מוזמנת לפנות למוקד 118 של משרד הרווחה לקבלת מידע וליווי.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.01.26
