מע"מ זה לא רק ס ערך מוסף. זה גם ראשי תיבות של מחלקת עבירות מין. לא באופן רשמי, כמובן.
עו"ד טוני גולדנברג, שעומדת בראש מחלקת עבירות מין בפרקליטות תל-אביב, מגחכת כאילו חשפה סוד מדינה: "ככה קראנו לקבוצת הווטסאפ שלנו, כל הזכויות שמורות למתמחה שלי".
זו הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי אותה מחייכת. היא בוררת את המילים בפינצטה ובודקת כל משפט שלה בזכוכית מגדלת. והיא מכבה את האור במשרד שלה הרבה אחרי רדת החושך. זה כל מה שהיא מוכנה לספר על עצמה. אף מילה על הרקע, מצב משפחתי, ילדים.
"אני משרתת ציבור. אין לי יום אחד ללא רוע. אנחנו מטפלים בתיקים הכי מדממים באינטנסיביות וללא הפסקה. בפרקליטות, כמו בחדר מיון, אין ימים שבהם לא קורה דבר".
מחלקת עבירות מין היא מחלקה חדשה שהוקמה בספטמבר האחרון, ביוזמת פרקליט המדינה עמית איסמן, בכל ששת המחוזות של הפרקליטות בישראל, מפני שהמספרים דיברו בעד עצמם.
"מגיעה מתלוננת ומספרת שהיא הסכימה לפגוש אותו ל'דייט רייפ', מה שנקרא. הם התחילו עד שבאיזשהו שלב היא כבר לא רצתה, אבל היא לא ידעה איך להגיב, היא קפאה, ומבחינתו היא לא שידרה לו חוסר הסכמה. איך אני אוכיח שהוא ידע שהיא לא רצתה?"
ב-2024 הוגשו 667 כתבי אישום בעבירות מין, 10 אחוזים מהם נגד נאשמים שהם קטינים, וב-78 אחוז מההליכים שהסתיימו בשנה זו הנאשמים הורשעו באופן מלא או חלקי. הטיפול בעבירות המין, שמהוות 17 אחוז מכלל התיקים שנפתחים בפרקליטות, הוגדר כיעד-על בפרקליטות המדינה.
"אני עדיין נדהמת מהעובדה שאונס הוא עבירה כל כך נפוצה", היא אומרת. "הרי מה זה סדר חברתי? זה אומר 'יש לי דירה, היא שלי בטאבו, אף אחד לא יכול להיכנס אליה בלי לדפוק ולבקש את הרשות שלי', נכון? אז באיזו רשות אתה נכנס לתוך הגוף?
"אונס זה חורבן הנפש. איך זה ממשיך לקרות? זה מדהים אותי ברמה הפילוסופית, חברתית, אבולוציונית. עברנו דרך, אנחנו אמורים להיות חברה מתוקנת, ועדיין - עבירות מין מגיעות לכל דת ועדה ומצב סוציואקונומי והשכלה. זה לא פוסח על אף אחד".
למה עבירות מין דורשות מחלקה ייעודית?
"את מקבלת תיק, קוראת את הראיות וצריכה להחליט אם להעמיד לדין או לסגור את התיק. שתי החלטות כבדות, שבכל אחת מהן יש גורם אחד שייפגע. או החשוד או הנפגעת. ההחלטות האלה מחייבות מיומנות מקצועית שונה ורגישות אנושית גבוהה במטרה לטייב את הטיפול, לחלץ מהן נרטיב ולהתקרב לאמת".
להתקרב לאמת? לא להגיע אליה?
"האמת האבסולוטית ידועה רק לשני הצדדים. היה אצלנו תיק של מה שנקרא 'דייט רייפ', זה מפגש בהסכמה. שני סטודנטים, שניהם היו שתויים, היא תפסה את האירוע ככה והוא תפס את האירוע אחרת. התיק נסגר והמתלוננת הגישה ערר שלא התקבל. היא פנתה לחברי כנסת, ואחרי ארבע שנים של מלחמות, על דעת פרקליט המדינה, הוחלט להעביר את התיק לקריאה נוספת.
"נציב התלונות אמר לי, 'תקראי את התיק ותגידי אם נכון היה לסגור'. קראתי וחשבתי שנכון היה לסגור, אבל מסיבות אחרות. הזמנתי את הנפגעת ועורך הדין שלה לחדרי, ובתום השיחה המשולשת המתלוננת חיבקה אותי ואמרה לי, 'את עזרת לי לסגור את הפרק הזה ולחזור לחיים'. השיחה נתנה לה סגירת מעגל".
איך אתם כפרקליטים מתמודדים עם הסיפורים הקשים?
"יש לנו סדרת חוסן, שזה גם חלק מהייחוד של המחלקה הזאת".
ייחודה הנוסף של המחלקה הוא מהירות הטיפול בתיקים הדחופים, על מנת שתתקבלנה החלטות בזמן הקצר ביותר האפשרי. "יש כמה פרקליטים שהתפקיד שלהם הוא רק להכין תיקים. הם לא הולכים לבית משפט, לא מגיעים למעצרים, רק עושים הכנה. וזה כדי לטפל במהירות ולמנוע עינוי דין".
המחלקה הייעודית גם מאפשרת את רציפות הטיפול. "לנפגע העבירה יש כתובת אחת. הרבה פעמים אנחנו פוגשים את הנפגעת לפני ההעמדה לדין גם כדי להעריך את המסוגלות שלה להחזיק דוכן, ולראות כמה היא עומדת מאחורי התלונה. מהרגע שהחלטתי להעמיד לדין ועד להכרעת הדין, הנפגע פוגש את הפרקליט ולא יראה פרצוף אחר. היא יודעת שהפרקליט יתנגד באסרטיביות לשאלות קשות של ההגנה - יש כללים, אסור למשל לשאול על עבר מיני.
"כל נפגעת ש'מנצחת' היא עוד לבנה בבניית אמון הציבור. אני ממשיכה ללוות את הנפגעות שלי עד ועדת השחרורים ועד צו הפיקוח שאחרי השחרור".
להגיש תלונה, למרות הכול
לדברי עו"ד גולדנברג יש עשרות וריאנטים של תקיפות מיניות. "זה לא רצח, שבו יש גופה וצריך למצוא את הרוצח. זאת קשת רחבה. בקצה האחד אונס ובקצה השני יחסי מין בהסכמה. מגיעה מתלוננת ומספרת שהיא הסכימה לפגוש אותו ל'דייט רייפ', מה שנקרא. הם התחילו עד שבאיזשהו שלב היא כבר לא רצתה, אבל היא לא ידעה איך להגיב, היא קפאה, ומבחינתו היא לא שידרה לו חוסר הסכמה. איך אני אוכיח שהוא ידע שהיא לא רצתה?
"ויש את הפגיעות בתוך המשפחה. אנשים עדיין חושבים שאונס זה בסמטה חשוכה על ידי עובר אורח. אז לא. חלק ניכר מהעבירות מתבצעות בבית, במקום הכי מוגן, אבא, דוד, סבא, אח, אחיין".
"יכול להיות שהחוויה במשטרה תהיה קשה, ובעימות החשוד יטיח בה שהיא משקרת, אבל עצם גיוס הכוח וההתייצבות במשטרה וההתמודדות והעמידה מולו - מחזקים את הנפגעת"
את תמיד דורשת את העונש המרבי?
"בעבירת אונס העונש המרבי בנסיבות מסוימות הוא 16 שנה, ובנסיבות אחרות הוא 20 שנה על מקרה אחד. ואם יש אבא סדרתי שפעמיים בשבוע נכנס למיטה של הבת שלו? יש לנו כאלה. אם אעשה מכפלה של האירועים אגיע ל-500 שנה בכלא. בארה"ב שולחים גם ל-200 שנה. בישראל לא.
"אדם שנפגע בכל עבירה, לא רק בעבירות מין, מצפה לנקמה. שיקולי הענישה שלנו כוללים צדדים נוספים כמו הרתעה, שיקום, מניעה, הגנה על הציבור והכי חשוב - שיקול ההלימה. כחברה נאורה אנחנו לא רוצים לדבר במושגים של נקמה. העונש צריך להלום את מידת האשם במעשה שלך, לא רק את חומרת העבירה במובן הקונקרטי שלה".
יותר מדי תלונות על עבירות מין מסתיימות בקול ענות חלושה. האם תמליצי לאישה שנפגעה להתלונן?
"כן. יכול להיות שהחוויה במשטרה תהיה קשה, ובעימות החשוד יטיח בה שהיא משקרת, אבל עצם גיוס הכוח וההתייצבות במשטרה וההתמודדות והעמידה מולו - מחזקים את הנפגעת".
אילו היית קורבן עבירת מין היית מתלוננת?
"ידעתי שתשאלי. והתשובה היא כן".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.01.26
