על פי הנתונים היבשים, לסיפור הזה לא נועד להיות סוף טוב: ר', שהוצא מבית הוריו הביולוגיים כשהיה בן ארבע, עבר בין שלושה בתי אומנה שונים לפני שנקלט אצל מירי (שם בדוי).
בכל אחד מבתי האומנה הקודמים שקלט אותו, הוא החזיק מעמד זמן קצר בלבד: בתחילה באומנת החירום שקלטה אותו לזמן קצר, ולאחר מכן בשני הבתים שאמורים היו לקלוט אותו לתקופה ממושכת - אך הקשר לא צלח.
ר' היה בן 7.5 כשהגיע לביתה של מירי. היא הייתה כבר בת 56. אילו הייתה מבוגרת אפילו בכמה חודשים - כבר לא הייתה יכולה, על פי החוק, לקלוט את ר' כמשפחת אומנה. ובכל זאת, כנגד כל הסיכויים, ר' נקלט אצלה היטב.
"על פי כל הקריטריונים היבשים, הקשר עם משפחות האומנה הקודמות היה אמור להצליח יותר. משפחות צעירות, טובות, עם ילדים בני גילו", אומרת מירי. אך כנגד כל הסיכויים, דווקא הקשר עם מירי, שהייתה אז אם חד-הורית לבן בשנות ה-20 לחייו - היה זה ששרד לבסוף.
"היה בו כעס"
"קיבלתי ילד שבור ומרוסק", היא אומרת. "היה בו הרבה כעס על האופן שבו הוציאו אותו מהבית, על המשפחות הקודמות, על הממסד".
בשנים הראשונות, משחזרת מירי, היה ר' סופר את מניין החודשים אצלה בבית - כמו מחכה ליום שבו יודיעו לו שגם כאן הוא אינו רצוי יותר. רק כעבור שנתיים הפסיק לספור. "הוא התחיל להרגיש שהוא חלק".
מירי: "לאדם בגיל יותר מבוגר יש פרספקטיבה אחרת על החיים, יותר סבלנות, יותר פניות במהלך היום. ר' הוא ילד מאוד מתעניין, וכל יום הייתה בינינו שיחה - לפעמים של שעה, לפעמים של שעתיים. זה דבר שבחיים הטרופים של כולנו, למשפחה צעירה לא תמיד יש אפשרות להקדיש לו זמן"
בהדרגה פחת הכעס ור' החל לפרוח: כיום הוא תלמיד מצטיין, שמשתתף במסגרות שונות לילדים מצטיינים. היציבות בחייו אפשרה לו גם לחזור, בהדרגה, לקשר עם אביו הביולוגי. לאחרונה, בהמלצת שירותי הרווחה ובהתאם לרצונו שלו, חזר ר' להתגורר עם אביו. עם מירי הוא שומר על קשר קרוב ומבקר אותה בחופשות.
מירי משוכנעת שלגילה המתקדם יש חלק בהצלחת האומנה היכן שניסיונות קודמים נכשלו. "לאדם בגיל יותר מבוגר יש פרספקטיבה אחרת על החיים, יותר סבלנות, יותר פניות במהלך היום. ר' הוא ילד מאוד מתעניין, וכל יום הייתה בינינו שיחה - לפעמים של שעה, לפעמים של שעתיים. זה דבר שבחיים הטרופים של כולנו, למשפחה צעירה לא תמיד יש אפשרות להקדיש לו זמן".
לדעת מירי, להצלחה תרמה גם העובדה שר' נקלט בבית לאחר שבנה היחיד כבר בגר ועזב את הבית. "במשפחות הקודמות היה אתגר בגלל הקנאה של האחים האחרים. אצלנו לא היה אלמנט כזה בכלל.
"יצאנו מנצחים", אומרת מירי על הסיפור של ר' ושלה, אך המחשבה על כך שבשל גילה הייתה כפסע מלהחמיץ את ההזדמנות הזאת - עדיין מנקרת בה. "הכול קרה בזכות תוכנית רדיו ששמעתי בנסיעה קצרה ליד הבית. התראיין בחור צעיר שהיה במשפחת אומנה, ורגע לפני שיצאתי מהאוטו הוא אומר: 'גם אם אתם חושבים שאתם לא מתאימים, פשוט תתקשרו'".
היא הייתה אז בת 54. עד שהאומנה יצאה אל הפועל, כבר הייתה בת קרוב ל-56. "זה עלול היה שלא לקרות", היא אומרת. יש לציין כי את הליך האומנה של מירי ליווה ארגון "אור שלום".
הורות מאוחרת
היום (ג'), ייערך דיון הכנה לקראת קריאה ראשונה בוועדת הרווחה של הכנסת בהצעת חוק להעלאת גיל האומנה מ-56 ל-60. "הסיבות לשינוי התפיסה הן גיל ההורות ההולך ומתאחר בישראל, עליית גיל הנישואין, ההנחה כי היציבות והביסוס הכלכלי של אנשים בגיל זה עולים ובכך הם פנויים יותר לאומנה", נכתב בהצעות החוק (שצפויות להתמזג להצעה אחת) שהגישו חברי הכנסת קארין אלהרר וינון אזולאי.
"בנוסף, בגיל זה נמצאים לרוב בזוגיות בשלה ואם יש ילדים, הם בדרך כלל עוזבים את הבית בשלב זה וההורים נשארים לבדם".
סקירה שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת לקראת הדיון, מעלה כי השינוי תואם את המגמה בעולם: רק במעט מדינות שנבחנו, צוינה מגבלה מפורשת באשר לגילם המרבי של הורי האומנה הפוטנציאליים.
מירי: "אומנה זה לא דבר פשוט. צריך הרבה מאוד כוחות, לפעמים יש התנגדויות מצד הילד וצריך לדעת לעמוד מולן. זה מורכב מאוד. ועם זאת, אני חושבת שניסיון החיים יכול לתרום"
מירי תומכת בהצעת החוק בכל ליבה, אך חשוב לה להדגיש שגיל - מבוגר או צעיר - אינו ערובה להצלחה. "אומנה זה לא דבר פשוט", היא אומרת, "צריך הרבה מאוד כוחות, לפעמים יש התנגדויות מצד הילד וצריך לדעת לעמוד מולן. זה מורכב מאוד". ואולם, היא אומרת, "אני חושבת שניסיון החיים יכול לתרום".
במשרד הרווחה תומכים בהצעת החוק, על רקע הקושי ההולך וגובר לאתר משפחות אומנה חדשות. מספר הילדים הזקוקים למשפחת אומנה נמצא בעלייה מתמדת, ועומד היום על כ-70 ילדים מהחברה היהודית וכ-20 מהחברה הערבית.
הילדים שלא נמצאת עבורם משפחת אומנה נותרים חודשים ארוכים במסגרות קלט זמניות, או שהם נותרים בביתם - על אף שנקבע כי הוא אינו מיטיב עמם. "כיום אנחנו פוסלים משפחות בגלל המגבלה בחוק, למרות שהן יכולות להתאים", אומרת עו"ס עדי מקל, מנהלת השירות לאומנה במשרד הרווחה.
לדבריה, בשנה האחרונה פנו לשירות האומנה משפחות אחדות שהביעו עניין באומנה, והיו עשויות להתאים אלמלא המגבלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.01.26
