בבוקר 7 באוקטובר, התעוררה משפחת חליפה עם הישמע האזעקות. רק שעות בודדות קודם לכן, יצאה גאיה חליפה לפסטיבל הנובה, יחד עם חברתה הטובה רומי גונן. "אמרנו אחת לשנייה לילה טוב ונתראה מחר, וכל אחת נכנסה לחדר שלה", נזכרה נ' ברגע האחרון בו ראתה את אחותה.
כשבני המשפחה נכנסו למקלט, הם מיד יצרו קשר עם גאיה. "היא אמרה שיש אצלם אזעקות, אבל שמרה על קור רוח", סיפרה נ'. "ביקשתי ממנה שתשלח לי מיקום, שאחפש לה מיגונית קרובה. פחדתי מטילים, מי בכלל חשב על מחבלים? כשראינו בטלוויזיה את התיעוד של הטנדרים עם המחבלים שדרות, הבנו שזה אירוע אחר מכל מה שדמיינו", שיחזרה נ' את הרגעים המבעיתים.
5 צפייה בגלריה
גאיה חליפה ז"ל ורומי גונן, זמן קצר לפני הטבח.
(צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של רומי גונן)
במשך שעות בני המשפחה שמרו על קשר עם גאיה, בתקווה שתצליח להימלט או תמצא מקום מסתור עד שתחולץ. בשלב מסוים, הם קיבלו ממנה הודעה מעודדת: "בן מגיע לאסוף אותי, אני חייבת לו את החיים שלי".
בן שמעוני ז"ל, שעבד עם גאיה והיה גם הוא במסיבה, גילה שהיא זקוקה לסיוע והתעקש להגיע לחלץ אותה ואת רומי מהתופת, על אף שגאיה ביקשה ממנו שלא יבוא, בגלל היריות שנשמעו מכל עבר.
"בן גיבור, הוא הציל חיים של אנשים", אמרה נ'. "הם עלו על כביש 232, יחד עם אופיר צרפתי ז"ל. אמא ואני שחררנו אנחת רווחה שהיא יצאה משם, אבא כבר יצא דרומה לאסוף אותה. אבל הייתה חוליית מחבלים שחיכתה להם על הכביש. גאיה הספיקה לחייג לאבא, הוא שמע אותה צורחת, שתי נשימות כבדות, ואחריהן היא כבר לא ענתה לו".
עד יום רביעי המשפחה עשתה כל שביכולתה לאתר את גאיה, החזיקה בתקווה שהיא עוד בחיים. אלא שאז, הגיעה הבשורה הקשה מכל על הירצחה. "זה מחדל שעלה בחיים של אחותי", קבעה נ'. "התחושות של התסכול והזעם, הן כי זה יכול היה להימנע".
"גאיה הייתה המודל שלי בחיים"
נ' נשאה עיניה לאחותה הגדולה כל חייה. "מבחינתי היא הייתה הדבר הכי יפה בעולם", סיפרה בגעגוע. "גאיה היא 'מים שקטים חודרים עמוק', תמיד צנועה וענווה. לא תראי אותה במרכז, אני ואני, אבל איכשהו כל העיניים תמיד מביטות אליה. הערכיות שלה, המשפחה עבורה הייתה הכול".
את הקשר שהיה ביניהן, מדגישה נ', בלתי אפשרי לתאר במילים: "תמיד היה לי חשוב מה דעתה, הייתי מסתכלת עליה בהערצה. כל אחד שעבר אובדן אומר ששלו היה הכי, אבל שלי באמת הייתה הכי הכי".
ההשראה שהיוותה גאיה לנ' עיצבה את בחירת המסלול שלה עם גיוסה לצה"ל כפרמדיקית. "מבחינתי גאיה הייתה מודל להרבה דברים בחיים - בת משפחה, חברה, וגם לשירות הצבאי שלי. היא שירתה כחובשת בדובדבן, והייתה מאוד משמעותית ביחידה שלה. מבחינתה לא היה דבר כזה שחייל לא מקבל מענה רפואי".
הבחירה של נ' במסלול המאתגר הושפעה גם מההתמודדות שלה עם האובדן הכואב של אחותה הגדולה. "הלכתי לחיל הרפואה כדי לוודא שלאחרים זה לא יקרה ושאנשים יקבלו את המענה הרפואי שהם צריכים", הסבירה, "שחייל ירגיש בטוח ואמא שלו תוכל לישון יותר טוב, כי יש איתו פרמדיקית. לדאוג שאם יש פצועה בשטח - זה לא יסתיים ב'הותר לפרסום'".
"רומי היא אחות לכל דבר"
בנובמבר 2024 נ' החלה את קורס הפרמדיקים, שאורך שנה וחודשיים וכולל חמישה חודשי לימודים עיוניים, טירונות רובאי 03, התמחות בבית חולים, טיפול נמרץ במד"א והשלמה צבאית.
"זה קורס תובעני וקשה מאוד", היא מתארת את המסלול שאותו סיימה בהצלחה, ובמקביל נזכרת ברגע אישי מטלטל במיוחד - הבשורה על השבתה הביתה של רומי גונן, חברתה הטובה של גאיה, אחרי 471 ימים בהם הוחזקה בשבי חמאס.
5 צפייה בגלריה
רומי עם אמא מירב במחנה רעים, לאחר שחרורה מהשבי. "זו הייתה אנחת רווחה מאוד גדולה"
(צילום : דו"צ)
"זו הייתה אנחת רווחה מאוד גדולה, גם 'קלואז'ר' לשלוש משפחות שמחכות לשמוע מה קרה שם", תיארה נ'. "חשבנו שייקח לרומי זמן, אבל כבר יום אחרי דיברנו ואמרנו לה שאנחנו אוהבים אותה. ברור לי שאף אחד לא יצליח למלא את החור שהשאירה גאיה, אבל רומי היא גם אחות לכל דבר".
בטקס הסיום המרגש עטו בוגרי ובוגרות הקורס כותפות ורודות, לזכרה ולאורה של אגם נעים ז"ל, פרמדיקית בגדוד 52, הלוחמת הראשונה שנפלה בתמרון ברצועת עזה.
"אגם הייתה אמורה להיות הסמלת שלי בקורס", אמרה נ'. "המשפחה שלה הגיעה לדבר איתנו, סיפרה לנו על הערכים שלה. היא הייתה חלק בלתי נפרד מהקורס עצמו".
כשהיא על רחבת הבוגרים, נ' גם חשה געגוע:"רציתי גם את החיבוק של גאיה, לראות את המבט שלה. אבל היא מלווה אותי בתחושה כל הזמן, שולחת סימנים, לא משאירה אותי לבד".
נ' שובצה בגדוד 607 ("כסופי הסגולה" - ג"ג), כוח הנדסה שהוקם כחלק מלקחי 7 באוקטובר ומשויך לחטיבת גבעתי. "זו סגירת מעגל עבורי", ציינה. "הגדוד הוקם אחרי 7 באוקטובר, ואני הגעתי לתפקיד בעקבות 7 באוקטובר".
הפרמדיקית הטרייה גאה להיות חלק מצוות ההקמה, כשלצידה בכוח פרמדיקית נוספת. "זו זכות מבחינתי. זה מספק וממלא, אני משפיעה על הלוחמים שיתנו את המענה הראשוני בשטח, להכשיר את החובשים בכוח, לשמור על הכשירות הגבוהה שלי", תיארה.
"יש לי המון השפעה, זה מדהים לבנות את זה מההתחלה. מודה על האנשים שאיתי, על גאוות היחידה שלי", הוסיפה. "השירות הצבאי הציל אותי בהרבה מובנים - התחלה חדשה, חברים חדשים, להראות לעצמי שאני יכולה ומסוגלת".
"מבחינתי היא הייתה הדבר הכי יפה בעולם", סיפרה בגעגוע. "גאיה היא 'מים שקטים חודרים עמוק', תמיד צנועה וענווה. לא תראי אותה במרכז, אני ואני, אבל איכשהו כל העיניים תמיד מביטות אליה. הערכיות שלה, המשפחה עבורה הייתה הכול"
לדבריה, גאיה לא עזבה אותה לרגע: "בתחושה שלי זה חיזק אצלי את הקשר איתה. אני לא לבד בתפקיד שלי, יש לי צבא שלם מאחורי - המשפחה שלי, רומי, חברים וחברות של גאיה".
מאז הירצחה, משפחתה של גאיה דואגת להמשיך להפיץ את אורה בדרכים שונות. לא מזמן למשל השלים אחיה הבכור עידו, מרוץ "איירון מן" לזכרה. ומדי חג שבועות, שהיה אהוב עליה במיוחד, בני המשפחה מקיימים את פסטיבל "האביב של גאיה" הכולל פינת אימוץ כלבים, תרומות דם ויריד התומך בעסקים כחול-לבן.
"הכי הרבה הערכה מגיעה להורים שלי - שלא היה פשוט עבורם לשלוח בת לשירות כזה אחרי האובדן", אומרת נ'. "בסוף, הבחירה בשירות משמעותי - גם של גאיה וגם שלי - התקבלה על בסיס הערכים עליהם חונכנו בבית".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.02.26
