"שהם לימד אותי לאהוב ולהיות נאהבת"
אנבל, בת זוגו של סמ"ר שהם מנחם ז"ל
"הייתי בשנת שירות עם בן דוד רחוק שלו. כשביקרתי אצלו בבית, שהם היה שם והתחלנו לדבר", נזכרת אנבל בתחילת הקשר. היא התגוררה אז במצפה רמון והוא בירדנה, והאהבה גישרה על המרחק ביניהם.
"יום אחרי שהפכנו לזוג הוא נכנס לעזה. היה לנו קשה למצוא זמן לדבר או להתכתב, אבל זו הייתה זוגיות ממש טובה. הוא תמיד הקשיב לי, היה שם בשבילי", היא מספרת.
סמ"ר שהם מנחם ז"ל, לוחם שריון בגדוד 52 בחטיבה 401, נפל ב-14 ביולי 2025, בגיל 21. "אמא שלו התקשרה אליי בוכה וסיפרה לי שהוא נהרג", משחזרת אנבל בכאב.
את השיחה האחרונה שלהם היא זוכרת היטב. "הייתי לחוצה לקראת ניתוח, והוא הרגיע אותי. כשאמר לי לילה טוב שאלתי אותו איך יש לו קליטה, אחרי שבועיים בלי, אז הוא הסביר לי שהם עברו מגנן. שלחתי לו חמסה, אבל אותה הוא כבר לא ראה".
אנבל: "קבענו שכל יום בשעה 18:40 בדיוק נצא שנינו ונסתכל לשמש או לירח, ונרגיש שאנחנו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים דרכם. מאז שהוא נהרג אני מסתכלת על השמש או הירח כל יום באותה שעה, ומקווה שגם הוא מסתכל"
אנבל מספרת ששהם, האהבה הראשונה שלה, ממשיך להיות נוכח בחייה. "אני לוקחת ממנו את התחושה לאהוב באמת, ולהיות נאהבת. את פתיחות הלב, את הטוב שהיה לנו יחד. לדעת להכיל, להיות קשובה, לשמור על פרופורציה. מהאופי שלו אני לוקחת את הציונות, את האהבה למדינה. עם כמה שהיה לו קשה בשירות בעזה, הוא אהב את המדינה, ושמח לשרת בתפקיד משמעותי".
כיום אנבל משרתת בחטיבת הטנקים 460. "בהתחלה היה לי קשה לראות טנקים, מבחינתי זה מה שהרג אותו", היא אומרת. "בשירות יש סביבי הרבה טנקים וכולם שריונרים. רק אחרי ששהם נפל נכנסתי לטנק בפעם הראשונה. ביקשתי מאחד הקצינים שהכיר את הסיפור שלו שיסביר לי על הדברים.
"שמחתי להיכנס לטנק, לראות איך הוא נראה. איפה הוא היה חי ימים ולילות. הייתי עצובה שלא עשיתי את זה איתו כשהיה בחיים, שלא הוא הראה לי את הטנק".
מאז ששהם נפל, אנבל שומרת על מנהג קבוע. "בתקופה שהוא נכנס לרצועה בלי סים שיתפתי אותו שקשה לי עם זה, שאני עצובה שלא יהיה לנו איך לדבר. אמרנו שבשביל שנינו השמש היא אותה שמש והירח הוא אותו ירח. קבענו שכל יום בשעה 18:40 בדיוק נצא שנינו ונסתכל לשמש או לירח, ונרגיש שאנחנו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים דרכם. מאז שהוא נהרג אני מסתכלת על השמש או הירח כל יום באותה שעה, ומקווה שגם הוא מסתכל".
"דרך העיניים של עידן הכול היה ורוד"
יובל בן אליעזר, בת זוגו של סמ"ר עידן רז ז"ל
"ההתחלה הייתה קשוחה. שנינו היינו חיילים, הוא בגבול לבנון ואני בשיבטה. בקושי מצאנו זמן", מספרת יובל בן אליעזר על תחילת מערכת היחסים. "אבל למרות המרחק מצאנו זמן להגניב הודעות. אהבנו לנסוע יחד למצוא מקומות חדשים לאכול בהם. מהר מאוד הכרנו אחד לשנייה את המשפחות, נכנסתי לבית מדהים. תוך רגע קיבלו אותי, תמיד בחיבוק".
סמ"ר עידן רז ז"ל, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, היה בן 20 כשנפל ב-7 באוקטובר. "הייתי אצל אבא שלי במושב גאליה בדרום, התעוררנו גם אנחנו מהאזעקות. ישר הבנתי שיש משהו, אבל חשבתי שעידן יוקפץ ממוצב פגה לגדר. שזו עוד 'הפרת סדר רגילה', לא פעם ראשונה.
"אמרתי לו שאני בממ"ד ושהכול בסדר, ביקשתי שידאג לעצמו. ב-9:27 הוא אמר שהכול בסדר איתו, ושאל מה איתי. וזהו. הוא ראה את ההודעה שכתבתי שאני בסדר, אבל להודעה אחריה, שבה אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושישמור על עצמו, הוא כבר לא ענה. לא יודעת אם ראה אותה, אני מאוד מקווה".
יובל: "אבא של עידן התקשר, חשבתי שהוא אומר לי להתארגן ולבוא איתם. אני הייתי אופטימית, חשבתי שנוסעים לזהות את עידן שנפצע. אבל אבא של עידן ענה לי 'זה לא בוקר טוב. עידן הלך'"
את הבשורה הקשה קיבלה יובל יחד עם משפחתו של עידן רק ביום שני. "באותו יום הודיעו שפצועים אלמונים פונו לסורוקה, והמשפחות מתבקשות להגיע לזהות את היקירים שלהן. אבא של עידן התקשר, חשבתי שהוא אומר לי להתארגן ולבוא איתם. אני הייתי אופטימית, חשבתי שנוסעים לזהות את עידן שנפצע. אבל אבא של עידן ענה לי 'זה לא בוקר טוב. עידן הלך'", היא משחזרת בכאב.
במבט לאחור על האהבה הגדולה שהייתה ביניהם ושלנצח תמיד תהיה חלק מחייה, יובל מספרת: "הייתי רוצה להסתכל על הטוב כמו שעידן הסתכל. מהעיניים שלו העולם היה ורוד. הוא האמין בטוב של החיים והאנשים.
"אני רוצה שלא ישכחו אותו, שהדרך שלו תמשיך, שלא יישכח בלבבות של אנשים. שימשיך להאיר את הדרך של כולנו, כמו שהוא מאיר את הדרך שלי".
"בכל צעד שלי, אני חושבת מה נווה היה אומר"
שלו ויקטוריה זיקרי, בת זוגו של סמ"ר נווה לשם ז"ל
"אחרי הדייט הראשון השאר כבר היה היסטוריה", מספרת שלו ויקטוריה זיקרי על האהבה הגדולה שהתפתחה במהירות. "מאותו רגע, בדייט הראשון, כבר היינו יחד. הוא היה החבר הכי טוב שלי, לפני בן זוג. חבר אמיתי, בלב ובנפש. אף פעם לא מתלונן, הראשון לקום ולפעול. אדם עם לב ענק, לב זהב. החיים שלי, הגאווה שלי".
סמ"ר נווה לשם, לוחם בגדוד 12 בחטיבת גולני, נפל ב-16 ביוני 2025. בן 20 היה במותו. "הרבה אנשים מעגלים פינות, אבל נווה היה גולנצ'יק בנשמה שלו. הוא הבין את גודל האחריות שמוטלת עליו. בן אדם של ערכים, לא כסיסמה", אומרת שלו.
"כל הבלגן התחיל בלילה של התקיפה האיראנית. בימים האלה נווה לא היה זמין לי בכלל, למרות שהוא תמיד היה מארגן טלפון כדי לעדכן אותי שהכול בסדר".
שלו: "קציני נפגעים לא מגיעים לבתים של בנות הזוג. אף אחד לא מעדכן אותן. בזמן הזה כבר הופצו ברשת שמות הנופלים בתקרית. עניין של דקות והייתי מגלה את זה ככה"
שלו הייתה עסוקה בתכנון יום ההולדת המשותף שלהם - "נולדנו באותו תאריך עברי, באותה שנה" - כשהגיעה הבשורה שקיוותה לא לקבל לעולם. "קציני נפגעים לא מגיעים לבתים של בנות הזוג. אף אחד לא מעדכן אותן", היא אומרת בעצב. "בזמן הזה כבר הופצו ברשת שמות הנופלים בתקרית. עניין של דקות והייתי מגלה את זה ככה".
נווה נפל שבועיים בלבד לפני שהיה אמור להשתחרר, והשניים חלמו על עתיד משותף. "תכננו את כל החיים שאחרי. מה נעשה, איזה טיול, עם כמה שהוא היה חייב לנוח. הייתה להם תקופה קשה, שלושה חודשים מעזה ללבנון", היא מספרת, ומוסיפה שגם אחרי שנפל, נווה לא מפסיק ללוות אותה.
"הוא איתי בכל רגע ובכל שנייה. אני מרגישה את זה. תמיד איתי. בתפילות, בשירים, בכל צעד שאני לוקחת אני חושבת מה נווה היה אומר, מה הוא היה חושב".
יובל, שלו ואנבל מלוות על ידי עמותת "הותיר אחריו חבר.ה", שהוקמה עבור בנות ובני הזוג של חללי צה"ל וכוחות הביטחון ומעניקה להם מעטפת תמיכה וטיפולים. העמותה נתמכת באופן חלקי על ידי משרד הביטחון ופועלת בשיתוף ענף נפגעים ומשפחות בצה"ל. מאז הקמתה ועד 7 באוקטובר טופלו בעמותה כ-500 בנות ובני זוג שכולים, ואליהם הצטרפו מתחילת המלחמה עוד 379 בנות ובני זוג.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.02.26
