עוד מתחילת הקשר עם מי שעתיד להפוך לבעלה, הציבה דניאלה (שם בדוי) יעד שאפתני: היא מעוניינת לאמץ ילד, או לשמש כמשפחת אומנה. אחרי שהשניים נישאו ונולדו להם שני ילדים משל עצמם, התפנו בני הזוג להגשים את החלום הנושן ההוא.
בתום דרך ארוכה, שכללה בתחילה ניסיון לאמץ ילד, פנו בני הזוג למסלול האומנה. במהרה נמצא שידוך מתאים: שני אחים, כבני שנתיים וחמש שהוצאו מביתם לאחר הזנחה. "כמו בלידת הילד הראשון, באומנה החיים מתחלקים ל'לפני' ו'אחרי'", סיפרה דניאלה. "קיבלנו שני ילדים מקסימים, אבל מאוד פגועים. הורות לילדים כאלה היא הורות אחרת, כזו שבה צריך לשקם ילדים".
2 צפייה בגלריה
"חוסר היציבות גובה מהילדים מחיר בלתי רגיל". שלושה דורות של משפחת דביר
(צילום: מיכל דביר)
מזה חמש שנים שהם אצלם: גדלים בבית כילדי המשפחה לכל דבר ועניין, מבחינה רגשית וחומרית. אך מבחינות אחרות, העניינים סבוכים יותר. "יש חוסר ודאות תמידי", אמרה דניאלה. זאת, כיוון שגם אחרי שנים ארוכות באומנה - האפשרות שההורים הביולוגיים "ידרשו" בחזרה את הילדים תמיד קיימת. אז, בית המשפט עשוי להכריע לטובת חזרתם הביתה. התרחיש הזה אינו פרי חששותיה של דניאלה - הוא כמעט אירע במציאות. לפני שנים אחדות, לאחר שגורם ברווחה שאל את ההורים המולידים האם ברצונם למסור את הילדים לאימוץ, הם חששו "לאבד" אותם ודרשו לקבל אותם בחזרה. הבשורה נחתה על דניאלה ובן זוגה כרעם ביום בהיר.
"אם לא היה לנו עם מי להתייעץ, הילדים פשוט היו חוזרים, וזה לא שקרה אצל ההורים הביולוגיים שינוי שהצדיק את החזרה", סיפרה דניאלה. רק לאחר בירורים והתייעצויות עם משפחות אחרות, הותר הסבך והאפשרות שהילדים יוצאו מביתה של דניאלה ירדה מהפרק. הסחרור הזה נוצר, שיתפה דניאלה, כתוצאה מחוסר תקשורת בין גורמי הרווחה השונים האמונים על שלומם של ילדי אומנה. "יש גורמים רבים, שלא תמיד מסונכרנים זה עם זה", חרצה.
ה"שידוך" בין משפחות האומנה, וליווי המשפחות לאורך הדרך, מתבצע באמצעות חמישה גופים שזכו במכרז מטעם משרד הרווחה. העמותות השונות הן שאמורות לגייס משפחות מתאימות למאגר - אלא שבשנים האחרונות המשימה הזאת נהיית קשה יותר. פחות ופחות משפחות בוחרות במסלול התובעני של אומנה. בהתאם, רשימת הילדים שהוצאו מביתם וזקוקים בדחיפות למשפחה שתפרוס עליהם את חסותה הולכת ומתארכת.
מדיניות שכמעט אינה מיושמת
"לא יכול להיות שמי שהופך למשפחת אומנה ישלם בכך שהחיים שלו הופכים להיות כמעט בלתי נסבלים", אמרה מיכל דביר, שהכניסה לביתה שני ילדי אומנה - כיום כבר צעירים בשנות ה-20 לחייהם. הביורוקרטיה שבה נתקלה, ומאבקים שונים על זכויותיהם של הורי אומנה - כמו למשל קבלת המענקים שקיבלו הורים לילדים בתקופת הקורונה - דחפו אותה להקים, יחד עם משפחות אומנה נוספות, את עמותת "עוגן למשפחות האומנה".
לצד עניינים פיננסיים שונים, כמו דרישת העמותה לשקיפות ואחידות בגובה ההחזרים שמעבירים ארגוני האומנה למשפחות באמצעות משרד הרווחה, הנושא המשמעותי ביותר בעיניה הוא סוגיית היציבות בחיי הילדים. "העובדה שבכל שנה - ובגילאים הצעירים יותר בכל חצי שנה - יש ועדה שמתכנסת ומחליטה אם הילד יישאר אצל משפחת האומנה היא בלתי נתפסת", אמרה דביר. "משפחות אומנה לא ישנות טוב בלילה לפני הוועדות". חוסר היציבות הזה משפיע בראש ובראשונה על הילדים, הסבירה דביר. "הבן הקטן שלי היה אומר לי: 'למה שאלמד בבית הספר? ומה אם לא אהיה כאן בשנה הבאה?' חוסר היציבות גובה מהם מחיר בלתי רגיל".
במשרד הרווחה מכירים כבר שנים בצורך להטמיע מדיניות שתעניק משקל רב יותר ליציבות בחיי הילדים. "מדיניות הבית הקבוע" קוראים לזה, ומשמעותה היא שאומנה היא פתרון ביניים בלבד, שאחריו יש לראות האם הילד יכול לחזור לבית הוריו ואם הדבר לא אפשרי - יש לקדם אימוץ בידי המשפחה האומנת. כבר ב-2023 הצביע דוח מבקר המדינה על כך שהמדיניות כמעט אינה מיושמת.
"המדינה ממשיכה לבחור בפתרונות מוסדיים יקרים, להשקיע פחות במשפחות אומנה, ולהתעלם ממדיניות שמוכיחה את עצמה כחברתית, כלכלית ואנושית יותר", אמרה ח"כ יסמין סאקס פרידמן (יש עתיד) בתום דיון בתחילת השבוע בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת. גם יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), אמרה בפתח דיון בוועדתה: "משפחות האומנה הן נכס וברכה ותפקיד המדינה הוא להקל עליהן ככל שניתן מבחינה כלכלית וביורוקטית בפועלן החשוב".
לבקש טובות מההורים הביולוגיים
כיוון שהאומנה מוגדרת כמצב זמני בלבד, ברוב המקרים האפוטרופסות על הילדים נותרת בידי ההורים המולידים. בשל כך, הורי האומנה שנושאים באחריות המלאה לגידול ילד מגלים כי ידיהם כבולות ללא סמכות בנושאים רבים. "צריך לבקש טובות מההורים הביולוגיים בכל פעם שצריך משהו", תיארה דניאלה. זאת, כיוון שהם אינם רשומים בספח תעודת הזהות שלה. "את לא יכולה להוציא רב קו לילדים, וצריכה להתחנן לאחות בית הספר בכל פעם מחדש כשיש חיסונים". קושי נוסף עולה בכל פעם שצריך לרשום למסגרת חינוך חדשה. באופן רשמי, חוק האומנה אמור להסדיר חלק מהסוגיות הללו, אך בפועל המודעות ליישומו נמוכה.
החוק אמנם קובע כי במקרים של מחלוקת בין המשפחה הביולוגית למשפחת האומנה בנוגע להחלטות הקשורות בילד, יש לפנות למנגנון של יישוב סכסוכים שנקבע בחוק - אך מדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם השבוע, עולה כי המנגנון אינו מיושם ובעת מחלוקת המשפחות נאלצות לפנות לבית המשפט - מה שמסרבל את ההליך וגוזל זמן יקר. בדוח מצוין גם כי במקרים מסוימים התנגדות ההורים המולידים יכולה להביא אף לפירוק האומנה, אם מנחה האומנה והגוף המפעיל לא מצליחים לגשר על הפערים. "יש המון מה לתקן ולשנות", סיכמה דביר.
ממשרד הרווחה נמסר: “הצגנו בפני ‘ידיעות אחרונות’ שורת חסמים שטופלו בשנים האחרונות, במסגרת תוכנית רחבה שחלקה עודנה ביישום. בין החסמים שטופלו: אפשרות להורים האומנים להזדהות דיגיטלית באתרי הממשלה השונים, הקלת חסמים בקבלת אישור לטוס לחו”ל עם ילדי האומנה והקלה בקריטריונים הנוגעים לקבלת החזר על הוצאות שונות וכן הרחבת סמכויות האומנים במגע עם מערכת הבריאות”.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.02.26
