הבוסית החדשה של טליה מגידיש קשוחה במיוחד. היא יושבת איתנו בקפיטריה של אוניברסיטת קריית-שמונה ובוחנת את הנוכחים במבט חשדני. קוראים לה הלל והיא רק בת חמישה חודשים, אבל יודעת לעמוד על שלה.
במהלך הריאיון מצטרף אלינו נשיא המוסד האקדמי, פרופ' אליעזר שלו. הוא לוקח לידיו את התינוקת ומערסל אותה במיומנות של אחות חדר לידה עם 30 שנות ותק. בכל זאת מדובר במומחה בעל שם עולמי במיילדות וברפואת נשים. אבל בארבע השנים האחרונות הוא מקדיש את עיקר זמנו למשימה אחת מרכזית: הפיכתה של מכללת תל-חי לאוניברסיטה.
11 צפייה בגלריה
מימין: שילת סעדון, שחר יפרח ויואב שלו בקמפוס. "לצפון מגיע שאנשים יגיעו אליו מתוך בחירה"
(צילום: אפי שריר)
לפני כשבועיים זכה המהלך לחותמת רשמית של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). כמה ימים אחר כך אישרה הממשלה תקציב של 570 מיליון שקל למשך חמש שנים כדי להוציאו לפועל. סכום דומה גויס באמצעות תרומות.
אבל הזרעים שהובילו להקמתה של האוניברסיטה נבטו הרבה קודם לכן, והמדינה הערימה לא מעט קשיים בדרך. דווקא המלחמה שהותירה את קריית-שמונה חבולה, סייעה בהסרת המכשולים.
כ-40 אחוז מתושבי העיר עדיין לא שבו, אבל בכביש הראשי המוביל אל קמפוס מזרח של תל-חי, בואכה קיבוץ כפר גלעדי, התנועה ערה. המדשאות המוריקות, המבנים שעליהם מתנוססים שמות התורמים והשבילים המרוצפים משווים למקום מראה של כל אוניברסיטה אחרת, רק בקטן.
ויש עוד משהו, שלא תמצאו כמעט באף מוסד אקדמי: גם ביום שאינו בהיר, רואים מכאן את החרמון המושלג במלוא הדרו.
לא קל, אבל שווה
את טליה בת ה-30, אמה של הלל, אנחנו פוגשים בבניין הראשי של הקמפוס. היא סיימה את התואר הראשון במדעי החי (כך קוראים בתל-חי לחוג לביולוגיה) רגע לפני שהמכללה קיבלה את הטייטל "אוניברסיטה".
כמו 70 אחוז מהסטודנטים, טליה הגיעה לכאן מרחוק: נולדה וגדלה בשוהם, התגוררה שנתיים בערבה ועברה לשכונת פלורנטין, שם הכירה את בעלה ירדן.
"כשפרצה הקורונה אמרתי לו: 'בוא נעבור לצפון'", מספרת טליה. "ניהלתי והדרכתי בחוות רכיבה טיפולית בקיבוץ יסעור, לא רחוק מבית הוריו בכרמיאל, ורציתי לעשות תואר לפני שיהיו לנו ילדים. כיוון שאני אוהבת את הצפון הצפנתי עוד יותר, למכללת תל-חי".
היא התחילה את לימודיה בספטמבר 2022, וחודשיים לפני המלחמה עברה יחד עם בעלה להתגורר במשמר הירדן. "אנשים אמרו לנו: 'מה אתם עושים שם? אין לכם עבודה, תחזרו למרכז'. אבל האמנו שהצפון יתאושש והחלטנו להישאר. התגייסתי לכיתת הכוננות כלוחמת עם נשק, ואני מתנדבת שם עד היום".
טליה נשארה בצפון, אבל מכללת תל-חי פונתה והלימודים התקיימו בזום - משימה מאתגרת במיוחד כשמדובר בתואר שכרוך בסיורי שטח, במעבדות ובעבודה עם בעלי חיים. "בארבעת החודשים האחרונים של התואר הייתי ראש מדור צפון באגודה הסטודנטיאלית. התפקיד שלי היה לסייע לסטודנטים שביקשו לחזור לצפון אחרי סיום המלחמה בלבנון".
איך משכנעים אנשים לחזור לצפון?
"אני לא חושבת שצריך לשכנע לבוא לכאן. לצפון מגיע שאנשים יגיעו אליו מתוך בחירה, בדיוק כמוני. וזה לא קל. הלל יושבת איתי כאן כי אין לי סידור בשבילה. בספטמבר היא תהיה בת שנה ועדיין לא מצאתי לה פעוטון. אין פה תשתיות בריאות כמו במרכז - בהיריון הייתה לי בדיקה חריגה, והייתי צריכה לנסוע לבילינסון. גם שכר הדירה לא ממש זול.
"ועדיין, זה שווה את המאמץ. לכן, לא ניסיתי לשכנע אף אחד לחזור לאצבע הגליל. אבל אם מישהו התלבט, ניסיתי לתת לו את הביטחון".
טליה: "לצפון מגיע שאנשים יגיעו אליו מתוך בחירה, בדיוק כמוני. וזה לא קל. הלל יושבת איתי כאן כי אין לי סידור בשבילה. בספטמבר היא תהיה בת שנה, ועדיין לא מצאתי לה פעוטון. אין פה תשתיות בריאות כמו במרכז - בהיריון הייתה לי בדיקה חריגה, והייתי צריכה לנסוע לבילינסון. גם שכר הדירה לא ממש זול"
ואמנם, טליה נשארה בצפון גם אחרי שהשלימה את לימודיה. "באתי בשביל הנוף ונשארתי בשביל ההתיישבות", היא אומרת. "עכשיו אני בחופשת לידה, אבל אני מוטרדת בשאלה איפה אעבוד. כרגע אין יותר מדי הזדמנויות".
דווקא נראה שבתחום שלמדת יש לא מעט עבודה בצפון.
"אולי זה נראה ככה, אבל כרגע אין. וגם אם ארצה להיות עצמאית ולפתוח חווה טיפולית, זה לא פשוט".
יש רגעים שאתם אומרים: זה לא עובד, נחזור למרכז?
"פעם בשבוע בממוצע. אני אומרת לבעלי, 'בוא נגור ליד אמא שלי, יש שם יותר הצעות עבודה, יותר חברים'. אבל עם כל הקשיים, יש לנו פה את החיים שחלמנו עליהם".
אחת האופציות שעומדות בפניה היא קריירה אקדמית. "אם אמשיך לתואר שני במחקר, זה יפתח בפניי עוד הזדמנויות", אומרת טליה. חבריה לחוג, שירצו להמשיך בלימודי רפואה וטרינרית, יוכלו לעשות זאת בבית הספר לווטרינריה שיוקם בקמפוס קצרין.
אחד ההבדלים בין מכללה לאוניברסיטה הוא המחקר: כמכללה, תל-חי התמקדה בהוראת סטודנטים לתואר ראשון ושני. אנשי הסגל שלה נמדדו בעיקר בכישורי ההוראה שלהם. כאוניברסיטה היא תשלב בין הוראה למחקר, וגם תפתח מסלולים לדוקטורט.
"באוניברסיטה המחקר הוא נחלת כולם", מסביר פרופ' שלו, שבעצמו מקדיש יום בשבוע למחקר בבית החולים העמק בעפולה. "למי שלא עושה מחקר, אין זכות קיום אקדמית. לכן, אחת המשימות החשובות שלנו הייתה להפוך את הסגל שבא לפה ללמד, לאנשים שהמחקר הוא עבורם אורח חיים".
התשתית כבר קיימת: מאז 1979 פועל בקריית-שמונה גוף בשם "מיגל" (מכון למחקר מדעי יישומי בגליל - י"ק), שהוקם על ידי 32 קיבוצים ומושבים. מועסקים בו כ-300 עובדים, מהם כ-80 חוקרים בעלי תואר דוקטור ששימשו במקביל כחברי סגל בתל-חי.
למרות זאת, "מיגל" לא היה גוף אקדמי בהגדרתו, ותוצרי המחקר שלו שימשו כדי לפתח את האזור בתחומים כמו טכנולוגיה חקלאית, מדעי הסביבה, תזונה וביו-טכנולוגיה. במסגרת הקמתה קיבלה תל-חי מהמדינה תקציב לרכוש את "מיגל", וכעת עוסקים אנשיו גם במחקר אקדמי.
אחד ממקימי "מיגל" הוא פרופ' אורי מר חיים מכפר גלעדי. בגיל 87 הוא עדיין מחלק את זמנו בין המעבדה לשדה. בתו, פרופ' אילת שביט, דור שלישי בקיבוץ, היא חוקרת ומרצה בכירה בתל-חי, שמתמחה בפילוסופיה של הביולוגיה.
11 צפייה בגלריה
פרופ' שביט. "הפעילות האקדמית שלי מתכתבת עם מה שהיה חשוב לילד שלי -להיות רלוונטי ואכפתי"
(צילום: אפי שריר)
במסגרת עבודתה האקדמית הגיעה לכמה מהמקומות היפים בתבל - מפארק יוסמיטי שבקליפורניה ועד גלפגוס. כמה ימים אחרי הריאיון הצטרפה באופן פרטי למשלחת מחקר לאנטרקטיקה, בתקווה שהדבר יוביל לשיתוף פעולה אקדמי. אבל הלב שלה כאן, באצבע הגליל, והיא רואה בקריירה האקדמית מנוף לפיתוח האזור.
בכך מגשימה שביט לא רק את חזונו של אביה, אלא גם את משאלת ליבו של בנה, סמ"ר טל שביט ז"ל, לוחם הנח"ל שנפל במלחמת "חרבות ברזל".
בצהרי 5 במאי 2024, יום לפני שאמור היה להיכנס לרפיח, נהרג טל מפגיעת פצמ"ר באוהל שבו שהה עם חבריו במעבר כרם שלום. עוד שלושה לוחמים נהרגו ועשרה נפצעו. "הילד שלי נהרג בחיקוי זוועתי של אסון כפר גלעדי במלחמת לבנון השנייה, שבו נהרגו 12 צנחני מילואים מפגיעת קטיושה בפתח בית הקברות שבו הוא שוכב עכשיו", אומרת פרופ' שביט.
טל אהב את הצפון בכל נימי נפשו. "הוא היה הולך להפגנות למען הפריפריה, השתתף בתוכנית מנהיגות מקומית, ועשה כל מה שאפשר עבור האזור. פילוסופיה לא ממש עניינה אותו. הוא ייחס חשיבות לאקדמיה כל עוד היא מנסה לשנות משהו בסביבה, שזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות.
"טל לא דיבר הרבה", אומרת פרופ' שביט ועיניה דומעות, "הוא העריך עשייה. אני מרגישה שהפעילות האקדמית שלי מתכתבת עם מה שהיה חשוב לילד שלי - להיות רלוונטי ואכפתי".
מחקר על מושג הבית
תפיסת העולם הזו היא אחד מקווי היסוד של האוניברסיטה החדשה (ששמה המלא הוא "תל-חי - אוניברסיטת קריית-שמונה בגליל" - י"ק). לא מגדל שן אקדמי, אלא חלק בלתי נפרד מהקהילה. ומתברר שגם לפילוסופים כמו פרופ' שביט ותלמידיה יש כאן תפקיד.
"סטודנט שלי לתואר שני, בעיצומה של המלחמה, רצה לעשות מחקר על מושג הבית", היא מספרת. "הוא לא הסתפק בניתוח טקסטים, אלא הקים קבוצה של מפונים ששהו במלון בטבריה ושל תושבי האזור שלא פונו, והם הרימו ביחד הצגה שעסקה בנושא הבית.
"סטודנטית אחרת ביקשה לחקור את המושג של העברה בין-דורית, והתמקדה בסיפורי ילדים ככלי להעברת מסורת וערכים. היא בנתה קורס חינם לתושבי קריית-שמונה, בהנחיית סופרי ילדים ומאיירים מכל הארץ שהגיעו אליו בהתנדבות. לאורך סדרה של מפגשים למדו המשתתפים איך לכתוב סיפור ילדים, וכעבור חצי שנה נערך בספרייה העירונית אירוע השקה שבו יצאו לאור עשרה ספרי ילדים חדשים - ערוכים, מעוצבים ומאוירים בסטנדרטים הכי גבוהים. וזה לא שהסטודנטית הזו רצתה לעשות טובה לקהילה. זה היה חלק ממחקר אקדמי".
11 צפייה בגלריה
"אוניברסיטה רגילה לא אמורה להיות מרכז לאיסוף נתונים על האזור שלה". קמפוס תל חי
(צילום: אפי שריר)
בכך לא מסתכמת המעורבות של האוניברסיטה בקהילה. עוד לפני המלחמה הקימה תל-חי מרכז ידע אזורי בראשות ד"ר אילה כהן, שתפקידו לערוך מחקרים ולאסוף מידע על מגמות חברתיות וכלכליות בגליל העליון.
"אוניברסיטה רגילה לא אמורה להיות מרכז לאיסוף נתונים על האזור שלה", מדגישה פרופ' שביט. "אבל ידוע שבאזורי פריפריה, אחד הדברים שהכי חסרים למקבלי ההחלטות זה נתונים פשוטים.
"משרד הרווחה מוציא 'קול קורא' לסיוע לאנשים עם חרדה בעקבות המלחמה? אין נתונים! משרד העבודה רוצה לתמוך בעסקים שנסגרו? אין נתונים! מגיע 'קול קורא' לשיקום נחלים, ומתברר שאין נתונים על איכות המים. וכאן מרכז הידע נכנס לתמונה. מדען אחר יראה בזה פחיתות כבוד, לאסוף נתונים, אבל אצלנו רואים בזה שליחות".
פרופ' שביט: "ידוע שבאזורי פריפריה, אחד הדברים שהכי חסרים למקבלי ההחלטות זה נתונים פשוטים; משרד הרווחה מוציא 'קול קורא' לסיוע לאנשים עם חרדה בעקבות המלחמה? אין נתונים! משרד העבודה רוצה לתמוך בעסקים שנסגרו? אין נתונים! וכאן מרכז הידע נכנס לתמונה. מדען אחר יראה בזה פחיתות כבוד, לאסוף נתונים, אבל אצלנו רואים בזה שליחות"
גם הסטודנטים והסטודנטיות לתואר ראשון משתלבים בפעילות הקהילתית כדי לרכוש ניסיון מקצועי, ועל הדרך תורמים לשיקום הצפון. 170 סטודנטים וסטודנטיות בחוג לחינוך משתלבים תוך כדי לימודיהם בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, במסגרות החינוך המיוחד ובמועדוניות הנוער.
420 סטודנטים בחוג לעבודה סוציאלית משולבים גם הם במסגרות העירוניות השונות, ומסייעים למפונים ששבו לבתיהם. במסגרת הפיכתה של תל-חי לאוניברסיטה, יוקם במתחם השוק העירוני גם בית ספר למקצועות הטיפול.
בוגרי החוגים לחינוך ולעבודה סוציאלית שירצו להישאר בצפון בתום לימודיהם, ימצאו כנראה עבודה בתחום. הרבה יותר קשה להשאיר כאן את בוגרי מדעי המחשב. בשני העשורים האחרונים נפתחו בקריית-שמונה, ובאצבע הגליל בכלל, שלוחות של כמה חברות הייטק גדולות ובהן "אנבידיה", "אלביט", וענקית התוכנה האמריקנית "BMC". אבל זה לא מספיק.
בתל-חי ובעירייה מאמינים שהפיכתה לעיר אוניברסיטאית, תמשוך לכאן מעסיקים נוספים בתחום. החזון הוא שבתוך חמש שנים יוקמו סביב האוניברסיטה 20 מרכזי פיתוח, חברות הייטק וסטארט-אפים חדשים, ו-80 חברות הזנק בתחום ה"אגרו-טק" (שילוב של טכנולוגיות מתקדמות בחקלאות - י"ק).
"הקמת האוניברסיטה צפויה להוסיף בעשור הקרוב מעל ארבעה מיליארד שקל לכלכלת הצפון וליצור יותר מ-10,000 משרות חדשות", אומר אריק דיין, יו"ר הוועדה האסטרטגית להקמת האוניברסיטה.
11 צפייה בגלריה
שילת סעדון בביתה במשגב עם, על גבול לבנון. "רוצה להישאר בצפון, אבל כדי שזה יקרה חייבת למצוא גם עבודה - וזה קשוח כאן"
(צילום: אפי שריר)
במסגרת תוכנית "תל-חי טק" שמוביל פרופ' רן זיו, מנהל קשרי תעשייה בחוג למדעי המחשב, סטודנטים בשנה האחרונה של התואר משתלבים כמתמחים בחברות ההייטק באזור. אחת מהם היא שילת סעדון, סטודנטית שנה ד' במדעי המחשב. בת 26, נולדה וגדלה בעפולה עילית, שירתה כתצפיתנית בחרמון והתאהבה בצפון.
היא החלה את לימודיה ב-2022 ועברה לגור בקיבוץ משגב עם, על גבול לבנון. ב-7 באוקטובר נחת אסון כבד על המשפחה: סמ"ר הלל שמואל סעדון ז"ל, בן אחיה של שילת, נפל בקרב על מוצב סופה כלוחם בסיירת נח"ל.
עם סיום המלחמה בצפון חזרו שילת ובן זוגה למשגב עם, ומאז יולי היא מתמחה בחברת BMC. בעוד כחצי שנה תסיים את התואר, והיא מקווה להשתלב בחברה כעובדת מן המניין. "אני רוצה להישאר בצפון, אבל כדי שזה יקרה אני צריכה למצוא עבודה בתחום וזה מאוד קשוח. אין פה הרבה היצע של משרות בהייטק. אם לא אמצא כאן עבודה, כנראה שאצטרך לעבור למרכז".
כשנכנסים למרכז הפיתוח של "BMC" בפארק התעשייה תל-חי, אפשר לחשוב שאנחנו בהרצליה או ברמת החייל: המטבחון שנראה כמו בופה של מלון יוקרה, מתחם המשחקים עם שולחן הסנוקר והכדורגל השולחני, פינות ההסבה המפנקות ושאר הפסיליטיז שאפשר למצוא רק בחברות הייטק.
בחדר הישיבות אנחנו פוגשים את זאהר חאטר, מנהל צוות פיתוח מוצר שאחראי על כ-40 עובדים. בן 37 מהכפר הדרוזי מג'דל שמס שברמת הגולן, סיים ב-2009 תואר ראשון במדעי המחשב בתל-חי ועובד ב-"BMC" כבר כמעט עשור וחצי.
"כמנהל בכיר עברו תחתיי לפחות 50 סטודנטים מתל-חי", מספר זאהר. "80-70 אחוז מהם נשארו לעבוד בחברה אחרי שסיימו את הלימודים. כרגע יש לי בצוות 13 סטודנטים. אלה חבר'ה מוכשרים עם המון פוטנציאל, אבל לא מספיק בשלים. לצערי יש פער בין מה שמלמדים באקדמיה למה שקורה בפועל בתעשייה, ומה ששינה את כללי המשחק זה ה-AI.
"קצב ההתקדמות של הטכנולוגיה מטורף, ואני יכול להגיד לך שהצוות שלי, והחברה בכלל, נמצאים בחזית הטכנולוגיה. אם לא נהיה שם - נימחק. התחלתי תהליך מול החוג למדעי המחשב, ואנחנו נותנים להם טיפים איך לבנות את הקורסים כדי שיתאימו יותר לצורכי התעשייה. ככה כולם מרוויחים".
ארוחות שישי וקובות
המהלך שנשלם בימים אלה, נולד לפני יותר מ-20 שנה. "כבר ב-2005 הוחלט על הקמת אוניברסיטה בגליל, לא עשו עם זה כלום", משחזר ראש העירייה אביחי שטרן. "כשנבחרתי בפעם הראשונה הצבתי לי מטרה להפוך את מכללת תל-חי לאוניברסיטה".
ביוני 2020 התמנה זאב אלקין לשר להשכלה גבוהה, וכמה חודשים אחר כך החליט להפוך את אוניברסיטת חיפה ל"אוניברסיטת חיפה והגליל". על פי המתווה, המכללות בצפון אמורות היו להפוך לשלוחות שלה - אם ירצו בכך. ההחלטה עוררה ביקורת חריפה.
"זה שם ללעג את תושבי האזור", אמר אז שטרן. "לא ניתן שהמותג 'גליל' יפאר אוניברסיטה שלא נמצאת בגליל. חיפה קרובה יותר לתל-אביב מאשר אלינו".
11 צפייה בגלריה
שרת החינוך לשעבר יפעת שאשא ביטון עם אביבה להב, מנהלת קשרי חוץ של תל חי, ועם אריק דיין, ראש הוועדה האסטרטגית להקמת האוניברסיטה
(צילום: אפי שריר)
כמה שבועות אחר כך סיים אלקין את כהונתו, והנושא נותר על אש קטנה עד כניסתה של ד"ר יפעת שאשא-ביטון לתפקיד שרת החינוך בממשלת בנט-לפיד.
"לשמחתי, יפעת היא בת קריית-שמונה ומכירה את החוזקות של תל-חי", אומר שטרן. "יחד עם שאר ראשי הרשויות בגליל המזרחי קידמנו את הפיכת מכללת 'אוהלו' לשלוחה של תל-חי, צעד שהכפיל את מספר הסטודנטים, ובמקביל פעלנו להעביר את השטח של קמפוס תל-חי מזרח לתחום המוניציפלי של קריית-שמונה".
השרה החדשה הקימה ועדה שתבחן היכן להקים את אוניברסיטת הגליל. בדוח שהגישה הוועדה ב-14 בספטמבר 2022, נכתב כי "החלופה היחידה שנראית לחברי הוועדה מתאימה היא המכללה האקדמית תל-חי". המל"ג אימצה את ההמלצה במלואה, אבל חודש אחר כך ממשלת השינוי נפלה.
עוד במהלך הקמפיין הבטיח נתניהו לראש עיריית צפת דאז, שוקי אוחנה, שהאוניברסיטה תקום על בסיס המכללה שבעירו, והרכבת שוב נעצרה בחריקת בלמים. נדרשו מלחמה קשה ופינוי טראומטי כדי שהממשלה והמל"ג ירימו שוב את הכפפה.
"בוא נדבר בכנות: לא משנה כמה רעש היינו עושים, אם לא היו כאן מספיק פרופסורים מהשורה הראשונה ותחומי מחקר מגוונים ותשתיות מתאימות, תל-חי לא הייתה הופכת לאוניברסיטה", מסכם שטרן.
11 צפייה בגלריה
נדרשו מלחמה קשה ופינוי טראומטי, כדי שהממשלה והמל"ג ירימו שוב את הכפפה. נתניהו ושטרן בישיבת הממשלה בקריית שמונה, פברואר 26'
(צילום: מעיין טואף/ לע״מ)
אך עם כל הכבוד למקבלי ההחלטות, מי שיהפוך את תל-חי לאוניברסיטה הם כ-5,000 הסטודנטיות והסטודנטים שלומדים בה, ושמספרם אמור לצמוח ל-8,000 בתוך חמש שנים. למשל, יואב שלו בן ה-25, סטודנט שנה ב' לכלכלה וניהול מרמת אביב.
"חזרתי מטיול אחרי צבא והתחלתי לעבוד כברמן במלון בתל-אביב", הוא מספר. "כמה חודשים אחר כך התחילה המלחמה, והמלון קלט 50 מפונים מקריית-שמונה. בערב הם היו יושבים אצלי בבר. בארוחת בוקר הייתי מכין להם קפה. וכל הזמן הם אמרו: 'כשנחזור הביתה, אנחנו נארח אתכם'".
אחת מהם הייתה קרין דהן, מנהלת מרכז הייעוץ וההכוונה בתל-חי. "כבר נרשמתי ללימודי כלכלה באוניברסיטת רייכמן", מספר יואב. "אבל בזכות ההיכרות עם המפונים, ובעיקר עם קרין, הגעתי ליום פתוח של תל-חי, הבנתי שהם הופכים לאוניברסיטה והחלטתי להירשם. ברגע האחרון ביטלתי את הרישום לרייכמן".
יואב שלו, סטודנט שנה ב' לכלכלה וניהול: "כבר נרשמתי ללימודי כלכלה באוניברסיטת רייכמן, אבל בזכות ההיכרות עם המפונים, ובעיקר עם קרין, הגעתי ליום פתוח של תל-חי, הבנתי שהם הופכים לאוניברסיטה והחלטתי להירשם. ברגע האחרון ביטלתי את הרישום לרייכמן"
את הסמסטר הראשון העביר בזום מבית הוריו, ולקראת הסמסטר השני עבר לקריית-שמונה. "כשהגעתי לפה, העיר עוד הייתה שוממה. לאט-לאט התושבים חזרו, והם קיבלו אותי בחום. שכרתי יחידת דיור, ובעלי הבית היו מזמינים אותי לארוחות שישי ומביאים לי קובות. אבל במיוחד קרין והמשפחה שלה: הם ממש הפכו למשפחה שלי בקריית-שמונה".
אתה רואה את עצמך נשאר בצפון?
"הלוואי. אין פה יותר מדי משרות לבוגרי כלכלה. עברתי לצפון מתוך אידיאולוגיה, אבל אידיאולוגיה זה לא מספיק. אתה רוצה להקים משפחה, לעבוד במקצוע שלמדת, לפתח את עצמך. רוב הסטודנטים שנה ג' בכלכלה שאני מכיר מתכננים לחזור למרכז או לחיפה".
בתל-חי ובעירייה לוקחים זאת בחשבון. "אנחנו במשא ומתן מול דלויט (פירמת ראיית חשבון וייעוץ כלכלי מהגדולות בעולם – י"ק) שיפתחו פה סניף", מגלה פרופ' שלו.
לא שיקום, חידוש
כמו שאר המוסדות האקדמיים, תל-חי התמודדה עם אתגר לא פשוט: רבים מתלמידיה שירתו מאות ימי מילואים במלחמה. "החלטנו שכל מי שגויס למילואים, יסיים עם תואר", מספר פרופ' שלו. "המשמעות היא יותר חיזוקים, יותר מלגות, הקלות בחלק האקדמי.
"להילחם בעזה ולהתמודד עם אין-סוף אתגרים, זה משהו ששווה מבחינת כישורי חיים הרבה יותר מעוד קורס או מבחן. היה לנו בחור שעשה יותר מ-200 יום מילואים - וקיבל מצטיין דקאן".
אחד מאותם מילואימניקים הוא שחר יפרח, 30, סטודנט לתואר שני בהתנהגות ארגונית, המכהן כיו"ר האגודה הסטודנטיאלית בתל-חי. במהלך המלחמה שירת כ-350 ימי מילואים, בעזה ובגבול לבנון.
הוא נבחר לתפקיד כדי לסייע לסטודנטים במילואים כמוהו, אבל המשימה העיקרית שלו כרגע, היא להפוך את האוניברסיטה לקהילה כיפית ומזמינה, לדאוג למקומות בילוי ולמקורות פרנסה - ולקחת חלק בפיתוח האזור.
"אנחנו לא משתמשים במושג 'שיקום' אלא 'חידוש'", מחדד שחר. "וכדי לחדש את הצפון, צריך להביא לכאן צעירים. אנחנו הדור שנלחם וספג והתפנה, ואנחנו באים רעבים לשנות את המציאות. עם קצת סבלנות, ועם תקציבים שנגייס - האוניברסיטה תהפוך למנוע המרכזי שיעיף את הצפון באוויר".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.02.26
