לקראת חג הפורים הקרוב, ביום שבו מתחפשים בבתי הספר, ילדי הפנימייה שבה מתגוררות האחיות שני (11) והודיה (9) יפקחו את עיניהם ויגלו שהמקום לבש חג: בנות השירות והצוות יעמלו, יגזרו, וידביקו כל הלילה כדי להפוך את המקום, בעזרת ניירות צבעוניים וקצת דמיון, לג'ונגל, לארמון או לארץ לעולם לא. מסורת.
בסוף אותו היום, כל אחד מ-12 הילדים והילדות בפנימייה שבאזור הדרום יצא לדרכו: מי למשפחתו הביולוגית, ומי למשפחה מלווה. אך שני והודיה (שמות בדויים) לא ייסעו הביתה, וגם לא לבית מארח.
חלפו כשלוש שנים מאז שהוצאו מביתן בנסיבות לא פשוטות, ומאז האחיות נודדות מדי חג וסוף שבוע שני בין פנימיות - הפנימייה התורנית שבה נותר צוות ובה מתארחים הילדים שאינם יכולים לחזור לביתם.
"זו סיטואציה קשה עבורן", אומרת נועם, העובדת הסוציאלית בפנימייה. "בכל פעם הן שואלות אותי אם נמצאה כבר משפחה שתוכל לארח אותן. הן רוצות את המקום שלהן, את הפינה שלהן".
בחגים, היעדרו של בית קבוע מורגש עוד יותר: בחופשת הפסח, ובהמשך בחופש הגדול, הפנימייה מתרוקנת לזמן רב והבדידות מתעצמת.
מודל משפחתי
בפנימייה מחפשים עבור הבנות משפחה מלווה: תוכנית שמפעיל משרד הרווחה, יחד עם עמותת"ילדים בסיכוי", עבור ילדים חסרי עורף משפחתי השוהים בפנימיות. ה"שידוך" למשפחות מארחות נועד לאפשר לילדים פינה ביתית להגיע אליה בחופשות, ובאותה הזדמנות ללמוד משהו על חיי משפחה תקינים - דבר שרבים מהם לא זכו לו בחייהם הקצרים.
"זו הזדמנות לאפשר 'מודלינג' של משפחה שמעולם לא הייתה להם", מסבירה אפרת אדרי שרעבי, מנהלת האגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה. "לראות משפחה שבה דואגים זה לזה, לראות ארוחה משפחתית .זה לכשעצמו משמעותי".
כ-70 ילדים נשארים בפנימיות בחגים ובחופשות, משום שלא נמצאה להם משפחה מארחת. "הילדים האלה חווים בדידות עמוקה ותלישות, שמעצבת את תפיסת עולמם כמרחב נטול שייכות, חום או תקווה", אומרת עדנה גלבוצקי, מנכ"לית עמותת "ילדים בסיכוי".
בארגון ובמשרד הרווחה מציינים כי השנה האחרונה הפכה את גיוס המשפחות למאתגר במיוחד. בדומה לקושי בגיוס משפחות אומנה, גם משפחות מלוות אינן ממהרות לפתוח את ביתן: מצב החירום המתמשך, המילואים המתארכים ויוקר המחיה, מקשים על משפחות לשאת בנטל נוסף.
נועם, שמכירה את הבנות מזה כשלוש שנים, סבורה שעל אף הקושי - הקשר הזה יהיה מתגמל לשני הצדדים. "שתיהן לב זהב", היא אומרת. "אלה ילדות יצירתיות ושמחות, שיודעות לתת אהבה. אני מדברת עליהן ומתרגשת".
נועם, העו"ס בפנימייה: "זה אחד הדברים הכי מדהימים שאפשר לתת לילדים. הקשר הופך ממש למשפחה שנייה - פתאום יש להם משהו משלהם, כתובת שהם יכולים לשתף ולפנות אליה כשצריך. בפנימייה אין להם הרבה דברים שהם רק שלהם"
במסגרת עבודתה, היא רואה כיצד ילדים שיש להם משפחה מלווה זוכים לנדבך חשוב נוסף בחייהם. "זה אחד הדברים הכי מדהימים שאפשר לתת לילדים", היא מתארת. "אני רואה איך הקשר הופך ממש למשפחה שנייה - פתאום יש להם משהו משלהם, כתובת שהם יכולים לשתף ולפנות אליה כשצריך. בפנימייה אין להם הרבה דברים שהם רק שלהם".
כאשר הקשר מוצלח, הוא בא לידי ביטוי גם מחוץ למסגרת הפורמלית של סופי שבוע וחגים, ומחזיק מעמד גם לאחר שנות הפנימייה. "בטקסים בצבא, בחתונה. זה קשר לחיים", מסכמת נועם.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.02.26
