בימים שבהם אזעקות חוצות את גוש דן בתדירות בלתי פוסקת, ובניינים ישנים ללא ממ"ד נחשפים שוב בחולשתם - מתרחש מהלך שכמעט בלתי נתפס במונחים ישראליים: משפחות מהמרכז אורזות תיק ונוסעות דרומה אל עוטף עזה. שנתיים וחצי אחרי פרוץ "חרבות ברזל", אותו חבל ארץ שספג את 7 באוקטובר, נתפס בעיני חלקן כמקום הבטוח ביותר כרגע.
כך קרה גם במערכה הקודמת מול איראן, וכך קורה שוב כעת. עבור יונתן והילה בשן, בני 35 מגבעתיים, זו לא הייתה אמירה סמלית אלא החלטה פרקטית. "אנחנו מצפים לילדה ראשונה בקרוב, ובדירה שלנו אין ממ"ד והמקלט בבניין לא תקני ולא מרגיש בטוח מול הטילים האיראניים", מספר יונתן, "ולרוץ עשרים פעם ביום למקלט בבניין ממול זה מתיש, בטח בהיריון מתקדם".
דרך חבר הם שמעו על יוזמת "עוטף מארח" של תנועת "עתיד לעוטף", שמזמינה משפחות שאין להן מרחב מוגן זמין להגיע להתארח ביישובי העוטף. בתוך שעות ארזו את החפצים החיוניים וירדו דרומה.
בקיבוץ אור הנר חיכתה להם דירה קטנה, עם ממ"ד, פרטיות ושקט. "קיבלנו כאן יחס מאוד חם", אומר יונתן. "דואגים להכול ונעים לטייל עם הכלב. בגוש דן צפוף ורועש. פה רגוע".
יונתן בשן: "אנחנו מצפים לילדה ראשונה בקרוב, ובדירה שלנו אין ממ"ד והמקלט בבניין לא תקני - ולרוץ עשרים פעם ביום למקלט בבניין ממול זה מתיש, בטח בהיריון מתקדם"
האירוניה בכל האירוע הזה ברורה להם. "בהתחלה זה נשמע לי קצת מצחיק לעבור לעוטף כי זה המקום הכי בטוח בארץ עכשיו", הוא מודה. "אבל חמאס לא ממש יכולים לירות, ואיראן לא מכוונים לפה.
"לפני חודש טיילנו באזור, ואמרנו: 'וואו, מה המקום הזה עבר' - ועכשיו אנחנו מגיעים לכאן כדי להרגיש מוגנים", הוא מוסיף, "פה ברירת המחדל היא להציע עזרה. אנחנו לא מקיבוץ במקור ופחות מכירים את זה. בתל אביב ובגבעתיים יש אנשים נחמדים ויש פחות. כאן זה אחרת".
יש לכם הארכה עד מתי תישארו בקיבוץ?
יונתן: "האמת היא שלא. בינתיים טוב לנו כאן. לא באנו להיות מפונקים, ואני בטוח שנצליח להסתדר בלי 'וולט'".
חלק מההוויה
אצל נועה אלישע (31) ומיתר גלמן (32) מגבעתיים, המעבר דרומה טעון גם במשמעות רגשית. הדירה שלהם במרכז נטולת ממ"ד ובבניין אין מקלט. אך העוטף עבורם אינו יעד אקראי: עד לפני חצי שנה חיו כאן, והיו בעצמם מפונים אחרי 7 באוקטובר. כעת הם מתארחים בקיבוץ ניר עם דרך אותו מיזם.
"במרכז אנחנו לא רגילים לטילים. פה אנחנו יודעים איך עושים ומה עושים" אומרת נועה, שכבר ביום הראשון להסלמה ידעה שתדרים. "יש לי כאן פרוטוקול מלחמה שביססתי עם השנים. אחוזי המיגון הרבה יותר גבוהים, ועבורי זה היה טבעי - יש מלחמה? מדרימים. יש לי פה פינה חמה בלב".
3 צפייה בגלריה
נועה אלישע ומיתר גלמן, פונו מהעוטף - והחליטו לחזור. "המושג 'מקום בטוח' זז כל הזמן"
(צילום: גון מזראי)
מיתר: "היינו מפונים מהעוטף למרכז - ועכשיו מפונים מהמרכז לעוטף. היינו בשני הצדדים, וזה אולי יישמע קצת אבסורדי, משהו בעוטף נעים יותר בתקופה של הסלמה ביטחונית. שנים חוטפים פה טילים, הכול ממוגן, והקהילה רגילה למצוקה ויודעת איך להתמודד איתה. כאן המקלטים הם לא מקום מאיים, הם חלק מההוויה.
"אמרתי לקולגה מחו"ל שאני עובר לעוטף עזה כי שם בטוח יותר", הוא מוסיף, "הוא אמר לי שהוא כבר לא מבין כלום, איפה בטוח ואיפה לא בטוח בישראל. זה באמת דינמי. המושג 'מקום בטוח' זז כל הזמן".
"יודעים מה זה להיות מפונים"
במועצה האזורית אשכול מדווחים כי כ-550 איש הגיעו להתארח ביישובי המועצה במהלך המערכה. חלקם שוכרים צימרים וחדרי אירוח, אחרים מתארחים אצל משפחה וחברים בעין הבשור, ניר יצחק, שדה ניצן, נירים ויישובים נוספים.
מיה ואביב גרובר מכפר סבא הגיעו עם התינוק יובל והכלב ג'ורג' להתארח אצל הוריו של אביב במושב תלמי יוסף. "אנחנו כל יום מתלבטים אם לחזור", אומרת מיה, "אבל משמעותית יותר רגוע פה ויש פחות אזעקות מבכפר סבא.
"האזור יפהפה בעונה הזו והאנשים גם", היא מוסיפה, "השקיעות מטורפות והשדות ירוקים, וזה עדיף על דירה בעיר כשאין מסגרת ליובל. יש מיגוניות במיקומים רבים, אז יש גם תחושת ביטחון לצאת ולהסתובב - ואפילו לטייל עם הג'יפ בחולות. היום הנוער של המושב חילק משלוחי מנות על טרקטור, והייתה חגיגה".
3 צפייה בגלריה
מיה ואביב גרובר עם יובל הקטן והכלב ג'ורג'. "משמעותית יותר רגוע פה"
(צילום: באדיבות המצולמים)
אהד כהן, חבר קיבוץ אור הנר ומנכ"ל תנועת "עתיד לעוטף" שמארח בימים אלה משפחה בביתו, מסביר: "באופן יחסי יש כאן פחות אזעקות מאשר במרכז, וכל הבתים עם ממ"ד צמוד. אנחנו לא נסכים שוב להתפנות מביתנו, אבל יודעים מה זה להיות מפונים ומה זה לחפש בית בטוח. זו הסיבה שקל לנו יותר לפתוח את הבית ואת הלב.
"כמו שפתחו בפנינו את הבתים ב-7 באוקטובר, עכשיו תורנו. כבר בשעות הראשונות נרשמו עשרות משפחות ומארחים, והתחושה היא של סולידריות אמיתית שמתחילה מהקהילה".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.03.26
