"בטיסה, ההוראות הן לעטות מסכת חמצן קודם כל לעצמנו, ורק אחר כך לילד. אבל בבית הספר, הטיפול הוא קודם כל בצרכי הילדים, בתשומת הלב למה שעובר עליהם ובהכלה של התנהגויות מגוונות כתוצאה מהחרדות. מתוקף תפקידנו, אין לנו את הפריבילגיה לדאוג לעצמנו, לעצור, לנשום לרגע".
כך מסבירה מרים בן גיגי, מחנכת כיתה ד' בבית הספר היסודי "שמש אשכול", הסמוך לעוטף עזה. "הכול נעשה תוך כדי תנועה, כשבמקביל ילדינו האישיים חוו את אותה חוויה, ולעיתים אנחנו נמצאים בחרדה כתוצאה מהטראומה המתמשכת שאנו חיים בה.
"אנחנו נדרשים להמון רגישות, סבלנות והדחקה של הקושי שלנו. ההתפרקות? היא מגיעה בבית, ושם נוצרת לה התמודדות חדשה".
40% דיווחו על דיכאון או חרדה
העובדה שמורים נדרשים להפגין מול התלמידים רגשות שונים מאלה שהם באמת מרגישים, גורמת להם למצוקה נפשית. ואכן, מחקר שפורסם בכתב עת בינלאומי על ההשפעה הנפשית של המלחמה על המורים בישראל, מלמד על שיעורי חרדה ודיכאון גבוהים יחסית לאוכלוסייה הכללית בזמני שגרה.
עורכי המחקר, הדוקטורנטית שחר נודלר-מוזיקנט וד"ר מוטי בניטה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בן גוריון, בחנו 259 אנשי הוראה לאורך שלוש נקודות מאז 7 באוקטובר 2023.
בנקודת הזמן הראשונה, 25% מהמורים דיווחו על סימפטומים דיכאוניים וחרדתיים ברמה בינונית עד חמורה. בתוצאות הסופיות של המחקר, נמצא כי 40% דיווחו על דיכאון או חרדה ברמה שמעל הסף הקליני.
"גם אם המורים מרגישים לחץ, פחד או עצב, הם נדרשים לשדר לתלמידים רוגע, ביטחון ואכפתיות. חלק מנסים להרגיש את זה באמת, וחלק מסתירים את מה שהם מרגישים בפועל", אומרת נודלר-מוזיקנט.
לפי המחקר, מורים שניסו לחוות את הרגשות החיוביים שנדרש מהם להפגין, חוו פחות חרדה ודיכאון לעומת מי שהסתירו את רגשותיהם.
נודלר-מוזיקנט: "המחקר שלנו מוכיח שאם המורה מרגיש שהחוסן נכפה עליו כדרישה חיצונית, זה עלול להוביל לקריסה. המפתח הוא לפתח אצל מורים את הזהות החינוכית שלהם כאנשי טיפול, שמזדהים עם עבודתם ומכירים בחשיבותה"
עוד עלה מהמחקר, כי גם המניעים לשימוש בכל אחת מהאסטרטגיות חשובים. מורים מסוימים עשויים לעסוק בעבודה רגשית מכיוון שהם מזדהים באמת עם תפקידם כמטפלים, ומורים אחרים עשויים לעסוק בעבודה רגשית מתוך תחושת כפייה, על מנת לרצות ולעמוד בציפיות של גורמים חיצוניים, כמו המנהל וההורים.
"בתקופת מלחמה, המורה הוא לעיתים קרובות הקו הראשון של התמיכה עבור הילדים, אבל מי תומך במורה?" מסבירה נודלר-מוזיקנט.
"המחקר שלנו מוכיח שזה לא מספיק לבקש ממורים 'להיות חזקים' ולהתמודד עם רגשותיהם. אם המורה מרגיש שהחוסן נכפה עליו כדרישה חיצונית, זה עלול להוביל לקריסה. המפתח הוא לפתח אצל מורים את הזהות החינוכית שלהם כאנשי טיפול, שמזדהים עם עבודתם ומכירים בחשיבותה", היא מוסיפה.
אופיר ונדר, מורה להנדסת תוכנה ומוזיקה אלקטרונית בבית הספר הרב תחומי למדעים ואומנויות בחדרה, אומר כי "המורה הוא קודם כל אדם, ולרוב גם הורה. אישית, מצאתי את עצמי מוודא שתלמידיי בטוחים ומוגנים, בזמן שליבי עם ילדיי שלי בבית הספר הסמוך.
"היעדר משאבים או כוח אדם בתחום הרגשי ייצור כדור שלג שיפגע בסוף בילדים של כולנו. מקבלי ההחלטות צריכים להבין שכדי שהמורה יוכל להיות העוגן, מישהו חייב להחזיק את המורה".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.03.26
