שמש של סוף מרץ מחממת את האדמה שעדיין בוצית מהגשם של אתמול. רוח קלה חולפת מעל הכרמים, ובקבוקי יין צוננים נפתחים על שולחנות עץ פשוטים. זהו צהרי יום שישי בקיבוץ ניר עוז. כדי להגיע לכאן היכנסו לקיבוץ, סעו עד השער האחורי, בדרך תעברו בין כמה בתים חרבים ובתים אחרים שנמצאים בשיפוץ, לפנות ימינה, להמשיך ישר - ושנייה לפני גינת הקקטוסים המרשימה של משפחת ליפשיץ, תמצאו את עגלת היין של יקב פאוקר.
היקב נקרא על שמו של גדעון פאוקר ז"ל, חבר קיבוץ ניר עוז שנרצח ב-7 באוקטובר. במשך שנים היה יינן חובב והקים ב-2006 את יקב ניר עוז - יקב קטן, חברי ולא מסחרי. היין היה עבורו תחביב ותשוקה, אבל גם דרך פשוטה לחבר בין אנשים. היום, שנתיים וחצי אחרי, ילדיו ונכדיו ממשיכים את החלום שלו - ואף יותר. לא רק ביין, אלא בדרך החיים ובאהבה לקיבוץ מוכה האסון. רז פאוקר, בנו של גדעון, הוא הכורם של היקב. כלומר זה שמגדל את הענבים שמהם מכינים את היין. בינתיים הכרמים נמצאים בעין הבשור, אבל הוא כבר מדבר על הצעד הבא. ״אנחנו נתרחב״, הוא אומר בביטחון. ״עוד עשר שנים נוציא 70-80 אלף בקבוק בשנה. והכי חשוב - ננטע כרם נוסף כאן, באדמות ניר עוז״. למרות הכול, רז מודה בחיוך: ״אני בכלל לא כל כך אוהב יין״. הסנדלר, במקרה הזה, אכן הולך יחף. אבל כמה דקות אחר כך בנו גל כבר נכנס לתמונה - והוא משלים את החלק החסר.
גל פאוקר, הנכד, הוא בן 26 ומחזיק בתפקיד יינן של היקב - מי שאחראי על תהליך ייצור היין. הוא מדבר בהתלהבות על תהליכי התסיסה, הארומות והדרך הנכונה לטעום יין. "אני חולם שהיקב יהיה אבן מרכזית בבנייה של הקהילה הזאת. משהו שצומח מתוך ההריסות״, הוא אומר.
לקראת פסח משיק היקב המשפחתי סדרת יינות חדשה בשם "דרך". "השם בא מהדרך שאנחנו הולכים בה בעקבות סבא שלי", מסביר גל. "זה המשך דרכו והנצחת הזיכרון שלו. היינות פירותיים ושמחים - בדיוק כמו הרגעים שסבא אהב לחלוק עם חברים ועם המשפחה". בימי שישי, בין 10:30 ל-14:30, עגלת היין של משפחת פאוקר פתוחה למבקרים.
