פסק הדין בבג"ץ בשבוע שעבר, שקבע כי שוויון הזדמנויות בשירות בצה"ל הוא חובה חוקית, וכי מניעת שירות מנשים בתפקידי לחימה אמורה להיות שמורה למקרים חריגים, גרם להרבה נחת רוח בקרב חברות פורום דבורה שליוו מקרוב את התהליך.
"שילובן של נשים בתפקידי לחימה אינו מקדם רק את מימושה של הזכות לשוויון, אלא משקף גם את הצורך של הצבא עצמו להפיק את המרב מהפוטנציאל האנושי הקיים במדינת ישראל לצורך התמודדות עם האתגרים הביטחוניים", כתבה השופטת דפנה ארז ברק בפסק הדין. "אין מדובר אפוא ב'איזון אינטרסים' בין הצורך הביטחוני לבין הזכות לשוויון. נהפוך הוא: אלה הם שני וקטורים המורים לאותו כיוון".
3 צפייה בגלריה
"צריכות להרגיש שהמדינה עובדת בשבילנו". מימין: בן נון, ברביבאי שחם, אש, שרביט ברוך ולנקרי
(קובי קואנקס)
"פסק הדין ההיסטורי של בג"ץ אינו רק ניצחון עקרוני לשוויון. הוא קביעה ברורה שמדינת ישראל אינה יכולה עוד להרשות לעצמה לוותר על מחצית מהפוטנציאל האנושי שלה. בית המשפט קבע פה אחד כי ברירת המחדל היא פתיחה של כלל תפקידי הלחימה לנשים, וכי הנטל על צה"ל להוכיח שתפקיד כלשהו אינו מתאים לשירות נשים על בסיס התנסויות רלבנטיות", אומרת יו"ר הפורום, פנינה שרביט ברוך.
"מעבר לעקרון השוויון, יש כאן גם הכרה מפורשת בצורך המבצעי: צה״ל נדרש כיום למצות באופן מיטבי את כלל המשאבים האנושיים העומדים לרשותו, ובכללם נשים המבקשות ומסוגלות לשרת כלוחמות. כפי שהוכח שוב ושוב, שילובן של נשים הוא מכפיל כוח מבצעי שמחזק את כשירות הצבא ואת יכולתו להתמודד עם אתגרי הביטחון המורכבים של ישראל".
ההישג האחרון מתווסף לשני הישגים משמעותיים אחרים שרשמו נשות ישראל בבית המשפט העליון בשנים האחרונות: בג"ץ המנכ"ליות 2025, שקבע שעל הממשלה לפעול באופן אקטיבי כדי להבטיח ייצוג הולם לנשים לתפקידי מנכ"ליות ומשרות אמון, ובג"ץ הלוחמות, שפרץ את הדרך לפתיחה של תפקידי לוחמה נוספים לנשים בצה"ל. אבל גם בערב יום העצמאות ה-78 למדינה, ברור כי הדרך לשוויון ארוכה ולא נטולת מהמורות וחסמים. מי שניצב בחזית, וגם עומד מאחורי הגשת העתירות המדוברות (ביחד עם נעמ"ת ושדולת הנשים) הוא, כאמור, פורום דבורה, ארגון א-פוליטי שפועל לקידום נשים לעמדות הנהגה והשפעה בזירות החוץ והביטחון. הושבנו חמש מהחברות המובילות בפורום לשיחה צפופה לרגל יום העצמאות ה-78 למדינת ישראל. 450 נשים חברות בפורום דבורה, כולן מומחיות ומובילות יוצאות מערכת הביטחון, משרד החוץ, האקדמיה, התעשיות הביטחוניות והמגזר הציבורי. הפורום פועל באופן מקצועי ונטול אג'נדה פוליטית מול משרדי הממשלה וכנסת ישראל, צה"ל וארגוני החברה האזרחית, במטרה לקדם נשים למוקדי קבלת החלטות ולתפקידי לחימה וביטחון, לחזק נוכחות מומחיות בתחומן בשיח הציבורי והתקשורתי, ולפתח את דור המנהיגות הבא.
השיחה עם נשות הפורום משמעותית דווקא בעת הזו, כאשר מחד גיסא נשים לוחמות מוכיחות את יכולותיהן בשדה הקרב מעבר לכל דמיון - באוויר, בים וביבשה, ומאידך גיסא אל מול ההישגים הכבירים הללו ניצבת האג'נדה המסוכנת והמטרידה שמקדמים רבנים קיצוניים, ושמסיגה לאחור את הישגי הנשים הלוחמות. אג'נדה אנטי-פמיניסטית ואנטי-שוויונית, שמאיימת לשטוף כצונאמי גם את החברה האזרחית, שהרי מה שקורה בצה"ל אף פעם לא נשאר בצה"ל.
הזכרנו את חוק הגיוס, ופניכן התכרכמו, אבל לא רק בגלל השתמטות החרדים. אתן מודאגות מסוגיות נוספות.
"נתחיל מהמובן מאליו: חוק גיוס שמייצר שוויון בנטל חייב לעבור והחרדים חייבים להתגייס, אלא שבתוך המציאות הזו, יש סוגיות נוספות שחובה להכיר ולטפל בהן", אומרת אל"ם במיל' טליה לנקרי, לשעבר ראש אגף במטה לביטחון לאומי, בעלת ניסיון ארוך שנים בהתוויית אסטרטגיה ביטחונית ולחימה רב-זירתית, וחברה בוועדת תורג'מן לבחינת תחקירי 7 באוקטובר.
"אין ספק שגיוס החרדים הוא משימה ראשונה במעלה, אבל צריך לוודא שהתנאים לגיוסם יהיו ממוסגרים, כמו שקורה בחטיבת החשמונאים, ולא יגלשו לכלל צה"ל, ובאותה הנשימה, אנחנו דורשות מצה"ל לשמור את הסטטוס קוו ולא לפגוע בשירות נשים ובאפשרויות הקידום שלהן בשם גיוס החרדים", מסבירה עפרה אש, המנכ"לית היוצאת של הפורום, אמא לארבע בנות, ששלוש מהן נמצאות בשנתיים וחצי האחרונות בתפקידים שונים בקבע ובמילואים, אחת מהן מפקדת לוחמת.
"במתווה אדלשטיין הסטטוס קוו הזה נשמר, אלא שכאשר הוחלף אדלשטיין בבועז ביסמוט בראשות ועדת החוץ והביטחון, הצרכים הפוליטיים ניצחו את עקרון השוויון המלא, ונמחק הסעיף בחוק שאומר שגיוס חרדים לא יהיה על חשבון פגיעה בנשים ובהזדמנויות שלהן בצבא", מדגישה אש, ושרביט ברוך, אל"ם במיל' בפרקליטות הצבאית, מדגישה: "צה"ל הוא הגוף שאנחנו סומכות עליו בהקשר הזה ואנחנו דורשות שהצבא ינהל את זה ולא הפוליטיקאים או הרבנים. הרי בעבר כבר הסכימו לסעיף שאומר שגיוס חרדים לא יפגע בזכויות ובמעמד נשים בצבא, אלא שפתאום הם קיבלו עיניים גדולות והצליחו לדחוף ולהסיג נשים לאחור ולהכניס שמרנות למציאות הצבאית", מסבירה יו" הפורום שרביט ברוך, מומחית במשפט בינלאומי, בדיני לחימה ובהיבטים משפטיים של פעילות צה"ל.
מי זה הם?
"הרבנים הקיצוניים שמנסים להרחיב את ההסדרים לגבי הפרדת המתגייסים החרדים מנוכחות של נשים בכלל צה"ל, וצריך להדגיש שהמדובר בניסיונות שלהם ושל הפוליטיקאים שמייצגים אותם, ולא של הלוחמים עצמם. העניין הוא שמה שיתקבל בעניין החרדים, יורחב גם לגבי הלוחמים של הציונות הדתית, ולכן חשוב להזהיר מכך שגיוס החרדים עלול לשנות את אופיו של צה"ל. בסוף, מתוך רצון לשוויון בנטל, נקבל צבא אולטרה-דתי", מזהירה שירה ברביבאי שחם, פורשת ומפקדת לשעבר במערכת הביטחון, וחוקרת הפתעות מודיעיניות ומגדר באוניברסיטת בן גוריון.
מה שיסדוק את המרקם הקיים בצה"ל.
"בדיוק. הרבה מאוד לוחמים, מטובי בנינו, מגיעים לצבא מהציונות הדתית, אלא שהלוחמים האלה מושפעים מרבנים שיש להם כוח בממסד, והאג'נדה שלהם היא לשמר את סט הערכים הפטריארכלי. איך יעשו את זה? יאחדו את הלוחמים כנגד שירות נשים בצה"ל, והתוצאה היא חלחול של הערכים השמרניים דתיים לתוך הצבא ופגיעה ביכולת של נשים להיכנס ללוחמה".
אתן חוששות שזה יקרה?
ברוך שרביט: "החשש שלנו הוא שהתופעה הזו תלך ותעמיק, ושתהיה הקצנה שלה על ידי גורמים דתיים בתוך הצבא. כשצה"ל ישנה את פניו, ההשפעה המיידית תהיה שמדינת ישראל כולה תשנה את פניה. התפקיד שלנו הוא להזהיר מכך".
ואש מוסיפה: "אנחנו כבר הרמנו את הדגל האדום נוכח הסכנה של צבא בהפרדה. זו נקודה חשובה כי חלק מהרבנים היותר-קיצוניים בציונות הדתית נמצאים עכשיו בקרב מול צה"ל. מספר הלוחמות בצבא גדל משמעותית - נשים הן היום 21 אחוז מתוך המערך הלוחם, ויש להוסיף על כך תומכות לחימה. וכמובן הבעיה הפנימית שיש לאותם רבנים קיצוניים כאשר קרוב ל-40 אחוזים מהצעירות הדתיות מתגייסות לצבא וגם לתפקידי לחימה, מה שאומר מבחינת אותם רבנים קיצוניים שהם מאבדים את השליטה בקהל שלהם".
ואת המלחמה עושים על גב הצבא?
"ועל גב נשים בצבא. בצה"ל יש את פקודת השירות המשותף שמעגנת את מערכת היחסים שבין נשים וגברים. הדבר ההגיוני הוא לתת לצה"ל ליישם את הפקודה הזו. על הצבא אנחנו סומכות שיידע ליישם את הפקודה ולוודא שהיא מיושמת", אומרת אש ומודה שהן עדיין לא דיברו על כך עם הרמטכ"ל זמיר, אם כי פנו לאנשים בסביבתו.
סביב השולחן גם עליזה בן נון, אחת הנשים הבכירות במערך החוץ של ישראל, לשעבר ראש המערך המדיני אסטרטגי במשרד החוץ, שגרירת ישראל בצרפת ובהונגריה ומומחית לדעת הקהל הבינלאומית ולאופן שבו ישראל נתפסת בעולם.
בן נון: "להגיד היום בחו"ל שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? אנחנו לגמרי לא במקום הזה. מספיק לקחת את האמירה של מזכיר המדינה מרקו רוביו לגבי מה שהצבא הישראלי עושה ביו"ש, לשמוע איך הוא מדבר על הקשר שבין צבא, מדינה ופורעי חוק שנתמכים על ידי חלק מהפוליטיקאים. איך זה מציב את ישראל מבחינת היכולת של הממשלה לשלוט? בחו"ל רואים בנו יותר ויותר מדינה שמאבדת את המשילות שלה, ולא כמו שאנחנו אוהבים להגדיר את עצמנו כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
הדבר הזה, מסבירה בן נון בכאב, מכרסם גם במעמדה של ישראל וגם בלגיטימציה ובתמיכה שאנחנו זוכים להן בעולם ברמת דעת הקהל או הממשלים. "זה גורם לכך שהמעמד שלנו נשחק יותר ויותר, ובעיקר מאז 7 באוקטובר זה בולט ומחליש אותנו ואת החוסן הלאומי שלנו, וישפיע גם על העתיד שלנו".
הנשים הזהירו, הגברים לא הקשיבו
נקודה נוספת שמזהים גם בלי צורך במראה מגדילה, היא הנסיגה הדרמטית בתמיכה של אזרחי ארה"ב בישראל, בעיקר אצל הצעירים: "היום לדבר בארה"ב על איפא"ק או על האינטרסים של ישראל זה לגמרי רדיואקטיבי. וזה לא רק בציבור, רוב המועמדים מתרחקים מישראל. מספיק להסתכל על סגן הנשיא ואנס ולראות מי הגורמים שמשפיעים עליו. הכל קשור להכל ואנחנו בדה-לגיטימציה מסוכנת", מזהירה שחם ברביבאי, וכולן מסכימות שמציאות כזו נובעת גם מהגמוניה גברית ושאולי אם היו יותר נשים בעמדות קבלת ההחלטות, גם כאן וגם מעבר לים, המציאות הייתה פחות דיכוטומית.
"אם היו נשים בעמדות קבלת החלטות, אולי היינו מצליחות להיראות אחרת, כי כשיש ייצוג נשים זה תורם לא רק לשיח, אלא גם ליכולת לשלב את כל מרכיבי החיים", אומרת לנקרי, ואש מוסיפה את נטייתן של נשים להעמיק ולשאול שאלות קשות. ובאחת הן נזכרות באותן נשים – מהתצפיתניות ועד הנגדת ו' ועוד נשים אחראיות ומקצועיות - שהרתיעו והתריעו וסימנו בכל הדגלים האדומים ערב מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, אבל אף גבר לא טרח להקשיב.
"היו הרבה קצינות שלא הקשיבו להן. דיברתי על זה בוועדת תורג'מן ובדיוק לפני שבוע הגשתי את המסקנה הזו בדוח ליהל"מית. נשים במערכת ערב 7 באוקטובר היו מחודדות יותר, הן לא קיבלו את המובן מאליו. אבל לא הקשיבו להן", כך לנקרי.
שחם ברביבאי: "זה נוגע גם לכך שגברים רואים ביטחון כמענה צבאי בלבד, בעוד עבורנו ביטחון זה משהו הרבה יותר רחב, מהחניון החשוך שאנחנו נכנסות אליו, דרך הילדה שלנו שהולכת לבד לבית הספר, ועד השאלה מה קורה על הגבול", אומרת חוקרת הביטחון המנוסה ומוסיפה שאם ישראל הייתה מייצרת פתרונות שהם סך יותר מעוצמתה הצבאית, וממנפת אותם לכדי הישגים מדיניים יציבים, היינו זוכים לביטחון ארוך טווח. אלא שעינינו הרואות, אין לנו לא את אלה ולא את אלה.
שרביט ברוך: "חייבים להודות שהתפיסה הגברית יוצרת משחק סכום אפס - אם זה טוב לאויב זה רע לי, אבל המציאות היא לא שחור-לבן. בסוף, זה והאגו הגברי החזק מובילים לכך שגברים מתקשים להכיל מורכבות, אבל מה לעשות שהמציאות מורכבת וצריך שיקולים שהם מעבר לביטחון במובן הצר והדיכוטומי?"
שחם ברביבאי: "וככה, במקום למנף את העוצמה של צה"ל, אנחנו מתבוססים בה. אין ספק שאם היו נשים במוקדי קבלת ההחלטות, המציאות הייתה אחרת".
אש: "ואני אגיד משהו שאולי ימשוך אש, אבל כדי לגרום לכך שיהיו נשים במוקדי קבלת ההחלטות, לא צריך לדבר על 50-50 או על כמות ולא על שיטת הריצ'רץ', אלא צריך להציב שם נשים איכותיות, מקצועיות ורלוונטיות".
חלק מחברותיה לא מסכימות, ובן נון מזכירה שבאירופה נוכחות נשים בתפקידי מפתח התבססה רק בעקבות חקיקה.
כולן סביב השולחן משבחות את תפקוד ארגוני הנשים שבמהלך המלחמה היו אלה שלצד הצבא פירסמו דוחות להפקת לקחים בעקבות הטבח, בין שמדובר ב"פרויקט דינה" שהביא לארץ צוות מומחים בהובלת פרמילה פאטן, סגנית מזכ"ל האו"ם ונציגתו לאלימות מינית באזורי עימות, והציג את ממצאיו בפני קובעי מדיניות בכירים בעולם, ובין שבדוח שדולת הנשים שהציג תמונת מצב חמורה של פגיעה מגדרית מוגברת בנשים והיעדר נשים ממוקדי קבלת ההחלטות בזמן המלחמה.
"ועדת חקירה? שנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר, המדינה עוד לא נתנה לציבור טיים-ליין של מה שקרה, אז איך נדע האם דברים תוקנו? האם אנחנו היום בטוחות יותר לעומת הימים שבהם כלום לא תיפקד - לא רח"ל (רשות החירום הלאומית), ולא משרדי הממשלה. לוואקום הזה לצד צה"ל ושב"כ נכנסו ארגוני נשים, שאספו את הנתונים", אומרת שחם ברביבאי, ולנקרי מחזקת ומוסיפה שניכר הפער שבין הכוח הצבאי לבין היעדר המענה האזרחי לעורף: "שום תכלול של כלום, שום מענה שלוקח בחשבון את כל תחומי החיים".
"למה באמת אין לנו שרה להגנת העורף?" מחזירה שחם ברביבאי והנוכחות עונות שגם על שר להגנת העורף היו מתפשרות, ושבכלל, ברוב המקרים יש מעט מדי גברים שמפרגנים לנשים בעמדות כוח, אבל כולן ללא יוצא מן הכלל מציינות גם גברים נפלאים שותפים למאבק, שמכירים במשמעות המקצועית של נשים בכל ארגון ומקדמים נשים.
לנקרי: "אני באה מהצבא שהוא מסגרת מאוד גברית, ולגברים בצבא קשה מול נשים. האמירות הרווחות הן 'את יודעת בכלל איך מתנהג אויב?' 'לא ראית את הלבן בעיניים של המחבל', וכל דבר שאני אומרת הם הולכים לבדוק. ומעבר לכך, כדי להתקדם במערכת כל כך תובענית דרושים ויתורים אדירים, החל מהבריאות האישית, דרך המשפחה והילדים וזמן לעצמך ולא כולן מוכנות לוויתורים האלה. וכמובן יש מסגרות שלא יכולות לאפשר גמישות, כי כשאת בבור בזמן מלחמה את לא יכולה לצאת לשעת הנקה, את מקסימום יכולה להיכנס לשירותים ולשחרר את החלב, ואם יש נהג ותנאים סטריליים הוא יכול לקחת את החלב ששאבת הביתה. ואיזה סיכוי יש למג"דית בשטח? היא מקסימום שואבת בג'יפ כדי לשחרר את הכאב".
"בניגוד לעולם, כאן נשים נדחפות לאחור"
בן נון, שאחרי 39 שנים בשירות החוץ מבינה שהפתיחות כלפי נשים במדינות שמעבר לים הושגה גם בחקיקה, מציינת שבעשור האחרון כבר רואים גם אצלנו שהיחס בין צוערות לצוערים במשרד החוץ הוא חצי-חצי, ושגם הקליקות של הגברים ששלטו עד לפני עשור וחצי בערך מתחילות להיסדק, ועדיין, לדבריה, המדרון חלקלק ונדרשת פקיחת עין "כי בפוליטיקה הישראלית יש מגמה ברורה לכיוון של הקצנה כלפי שוויון זכויות לנשים. אנחנו מדברים על קיצוניות דתית באיראן ומדינות אחרות, אבל מה קורה אצלנו?"
לנקרי: "בממשלת השינוי זה היה אחרת".
בן נון: "נכון. לפיד גם כשהיה שר החוץ שֹם לנגד עיניו שלא תהיה ועדת מינויים בלי 50 אחוז ייצוג נשי, והייתה מודעות לשבור את התפיסה שמקום האישה בבית".
"תפיסה שנוצרה כי זה עולם שגברים בנו ונשים עדיין צריכות להתאמץ פי כמה כדי להגיע לעמדות השפעה, בטח כאשר כמו במפלגות החרדיות יש תפיסה שמרנית לגבי תפקידי האישה ומעמדה. לצערנו, הגורמים האלה רק מתחזקים גם דמוגרפית וגם פוליטית ודוחפים נשים אחורה", מוסיפה שרביט ברוך.
ובמלחמה הכי קל לדחוף אחורה.
אש: "נכון. בישראל מרכזיות הביטחון משמעותית מאוד, השאלה 'מה עשית בצבא' היא פתח לתפקידים בכירים באזרחות, אבל בצבא יש הרבה חסמים בפני נשים, חלקם הגיוניים וחלקם לא".
לנקרי: "לא הגיוני שאין נשים בכירות בפורום מטכ"ל".
שחם ברביבאי: "שאין אלופות פיקוד, בואו נתחיל עם אלופת פיקוד העורף".
אש: "או עם אלופה שהיא ראשת אמ"ן".
שחם ברביבאי: "גם אישה בראשות השב"כ זה מצוין".
וזה הדגש המוביל של פורום דבורה, הן מסבירות. לבנות את התפקידים האלה לנשים, כדי שהצמיחה תהיה מבפנים. "הבעיה היא שזה לוקח זמן ונעשה מול התנגדות, כי יש גורמים שמנסים לגרום לזה לא לקרות, או בקיצון לגרום לנשים בכלל לא להתגייס", אומרת שרביט ברוך.
ומתי זה ישתנה?
"כאשר השיקולים הן במערכת הציבורית והן בתוך צה"ל לא יהיו פוליטיים ושמרניים, אלא מקצועיים, כשיבינו שנשים מביאות ערך מוסף מקצועי, גיוון דעות", אומרת אש.
ובינתיים, מתוך 32 חברים בפורום מטכ"ל, יש רק אישה אחת.
"ולכן אני מצפה שהרמטכ"ל או מפקד חיל האויר יקראו לנשים מצטיינות ויגידו להן 'את יכולה יום אחד להיות אלופת פיקוד צפון, עכשיו בואי נבנה לך את המסלול'. חובה על הצבא לבנות את הביטחון העצמי של נשים ביכולות המקצועיות שלהן, ולשרטט להן אופק", ממשיכה אש.
לנקרי: "בסוף צריכות להיות יותר נשים שמסכימות להישאר יותר שנים בתפקידים שלהן".
ברביבאי שחם: "אבל היום המערכת בנויה כך שהיא מרתיעה נשים מלהישאר".
אש: "קחי את גילאי 30-40, כשאת צריכה לדחוף עצמך להתקדם במערכות. רופאה שלא תצא ל-fellowship בחו"ל, לא תהיה מנהלת מחלקה, אשת אקדמיה שלא תצא לפוסט-דוקטורט בחו"ל - לא תהיה דיקאנית, כלומר יש לנו אוסף של מקצועות שדורשים בגילי 30-40 לעשות קפיצת מדרגה, והמערכות צריכות להבין את זה ולעזור לנשים להתקדם בתוכן, בלי לשאול 'איך תסתדרי עם המשפחה'.
"צריך שינוי בתפיסה שיבין את הערך של נשים בתוך המערכות הללו – צבא, רווחה, בריאות, ביטחון, חוץ ויטפל בסוגיה של שילובן של נשים בתפקידים מובילים. כמו שקרה עם נשים לוחמות, היום כמעט 80 אחוז מהחברה הישראלית תומכים בנשים לוחמות. זה לא היה בעבר, זה שינוי תפיסתי".
לנקרי: "זה המלחמה הנוכחית עשתה ולכן זו המשמרת שלנו וההוכחה היא עלינו. אני למשל מקבלת המון פניות להצטרף לפוליטיקה, אומרים לי, 'אין מספיק נשים שרוצות לבוא לפוליטיקה'. והם צודקים. לא הרבה נשים רוצות להכניס את היד לחרא".
שחם ברביבאי: "המפעל הציוני החל בחברה חלוצית ליברלית, אבל לאורך השנים אנחנו בנסיגה גם ליברלית וגם מגדרית. יש כוחות אמוניים ומשיחיים שפועלים נגד שילוב נשים. בנוסף אנחנו חיות באזור סכסוך תמידי ואין פה אישה שהביטחון שלה ושל הילדים שלה שלם. ובתוך זה נשים בישראל עושות מעל ומעבר כל הזמן, אנחנו רוצות לקפוץ לעוד משרות בכירות אל מול מערכות שלמות של כוח שמונעות מאיתנו להגיע לשם, לעומת גברים שכל התפקידים בכל המערכות פתוחים בפניהם".
צה"ל אומר ש-90 אחוז מהתפקידים פתוחים לנשים.
אש: "אבל בתפקידי הלוחמה רק 58 אחוז".
שחם ברביבאי: "וכמה מהם מובילים לשולחן המטכ"ל? מעבר לכך שהאישה הישראלית מביאה הכי הרבה ילדים בעולם המערבי, ויש לה גיוס חובה לצבא. אין אף מקרה בוחן דומה לנו בעולם".
בן נון מתבוננת בחברותיה. היא, שמגיעה מעולמות של קוקטיילים וקבלות פנים מעונבות, מזכירה שלא כל העולם צבא, ושיש לדבר גם על מה שקורה מחוץ למערכת הביטחון. החברות מסכימות ומזכירות שלא הכל הוא גם עניין של נשים, ושיש לגייס למאבק גם את הגברים.
אש: "כי כל עוד המאבק לשוויון זכויות יישאר נושא שמעניין רק נשים, לא נראה התקדמות".
לנקרי: "הרבה פעמים גברים מתייחסים למלחמה של נשים כפמיניזם, אבל אנחנו כבר לא צריכות לשרוף חזיות, זה לא הסיפור. הסיפור הוא שאנחנו צריכות להיכנס יותר למוקדי השפעה. אז נכון שיש מנכ"ליות, אבל אין מספיק פוליטיקאיות ואין שרות, כי זה קשה להיחשף".
שחם ברביבאי: "אנחנו לא מפנימות את הכוח שלנו כי בסוף ישראל לא יכולה לנהל מלחמות רב-זירתיות בלי נשים".
לנקרי: "אבל אני לא יכולה לשכנע את דרעי להכניס נשים, לא אשנה לו את התפיסה. זה עניין דתי. זה שלהם. מה צריך? ללכת על המכנה הרחב המשותף, שם הסיפור הגדול. לי אין בעיה שיש הפרדה בצבא גם לחרדים, כל עוד זה לא סוגר לנשים את התפקידים העיקריים. הרי יש לנו רצון לשתף את החרדים, אני רוצה חרדים בצבא וצריכה לתת להם את התשתית כדי שיהיו שם עם המסורת והדתיות שלהם".
שחם ברביבאי: "את מדברת על שתי מפלגות שאין בשורותיהן נשים, וממשלה שמקדמת חוקים נגד נשים, כן?"
לנקרי: "אני מסכימה, אין ספק שהממשלה הזו קיצונית במיוחד בתפיסות שלה בהקשר הדתי, וגם בהקשר של האמון המוחלט שהיא מבקשת מהחברים בה. אנשי מקצוע לא צריכים לתת המלצה מקצועית בכסות פוליטית".
"אבל בסוף הכל פוליטי, אנחנו רואים איך שיקולים קואליציוניים מנצחים", חותמת בן נון.
שיקולים קואליציוניים גם השאירו אנשים בשבי.
"נכון. שורש הרע הוא בפוליטיקה של הממשלה הנוכחית, מול הצבא, מול המערכות השונות".
שחם ברביבאי: "ולכן כשדיברנו על צבא בהפרדה, זה לא חי בוואקום. יש הפרדה באקדמיה, יש ריבוי סמכויות של בתי הדין הרבניים".
אש: "ואת זה אנחנו אומרות לא מהמקום הפוליטי אלא מהמקום המקצועי".
לנקרי: "ומה עם זה שלאורך המלחמה לא התכנס קבינט העורף? הרי זה קבינט שיש לו סמכויות כמו של הממשלה, אבל האחרון שהתכנס היה ב-2019 וכששאלנו למה, אמרו לנו שהם עסוקים. באמא שלכם? אתם עסוקים?" היא יורה את הכעס שמשקף את דעת היושבות מסביב לשולחן. "אבל אם קבינט העורף היה מתכנס והיה מחליט לאן הולך הכסף, ומגדיר סדר עדיפויות לאומי שהממשלה חייבת לממש, זה לא היה מאפשר לסמוטריץ' למשל לתת כסף למקומות שלו. אבל אין סדר עדיפויות לאומי, אין ראש ממשלה שאומר מי מקבל מה ועל מה הולכים המשאבים, במקום זה עושים לנו מחטפים של חוקים ושל הסכמים קואליציוניים ומעבירים כסף למסגרות חינוך לא מוכרות. הרי הכסף שלקחו לשם היה יכול ללכת לשיקום הצפון".
שרביט ברוך: "יש פה התפרקות וניסיון של הממשלה להחליש את הדרג המקצועי, לפגוע בשלטון החוק ובדרגים המקצועיים בעזרת הרבה פוליטיזציה. בסוף המדינה מתפקדת פחות טוב כשהדרג המקצועי פוחד להביע את דעתו, כי ממנים יסמנים. זה מערער ומחליש אותנו מבפנים, וזה מוקרן החוצה ופוגע בלגיטימציה ובמעמד הבינלאומי של ישראל. והכל בא ממניעים פוליטיים ואידיאולוגיים".
בן נון: "ויש שאומרים שגם אישיים".
שרביט ברוך: "וזה המדאיג, כי אנחנו מתנהלים בעולם של פוסט-אמת שבו גם על עובדות אין הסכמה".
הסולידריות הנשית נעלמה
גם על השרות בממשלה הנוכחית יש ליושבות השולחן מה לומר, ודאי לאחר שהפילו החלטה למען הטבות לאנשי מילואים, העבירו את החוק להרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים שברור שהנפגעות ממנו יהיו בעיקר נשים מוחלשות, ודומה שזכויות נשים לא מעניינות אותם. נשות הפורום נזכרות לעומת זאת בחברות כנסת בעבר שפעלו בשיתוף פעולה חוצה ימין ושמאל למען חוקים לטובת נשים, כמו למשל חוק שירות הביטחון.
"זה חוק היסטורי שעבר כש-11 חברות כנסת מכל הסיעות התאחדו למימושו, ובהן נעמי חזן, דליה איציק, לימור לבנת, נעמי בלומנטל ואחרות. בשבוע שעבר שמעתי מנעמי חזן את סיפור החוק, נשים צריכות להתאגד ולשבת על רשתות של נשים", כך שחם ברביבאי.
"בעבר אפשר היה לרתום נשים מהאופוזיציה ומהקואליציה לקדם דברים שקשורים לנשים. היום ההקצנה והמחנאות הן בעוכרינו, שלא לדבר על כך שאם משפחתו של חטוף מסוים היא לא בצד הפוליטי 'שלך', את לא מביעה כלפיה אמפתיה. וזה חלק מהשיסוי שעברנו. גישת הנאמנות האישית ניצחה את האחריות האישית".
אש: "אצל השרות בממשלה הנוכחית אין את התפיסה האזרחית, אלא רק את התפיסה הפוליטית. מה הן הובילו לטובת העורף? הן לא באות ממקום מקצועי בכלל".
שחם ברביבאי: "ועצוב שהשרות האלה מפספסות בענק, כי דווקא בשעת חירום הן יכלו להוביל פה חוקים לטובת נשים, לטובת אזרחים. זו העת הכי קשה שהמדינה חוותה. אנחנו בעת היסטורית".
יותר נוכחות בפאנלים, עדיין לא בפריים-טיים
ודווקא לתקשורת יש להן מילים טובות על כך שבכל השנתיים וחצי האחרונות וגם במלחמת איראן הנוכחית יש עלייה במספר ההופעות של נשים מהפורום ששטפו את המסכים, השאירו משפחות וילדים בבית וישבו באולפנים כדי להביא מומחיות וגיוון דעות ולא הפקירו את הזירה רק לגנרלים. על פי נתוני החשיפה, מדובר באלפי הופעות של נשות מקצוע מהפורום בשנתיים וחצי האחרונות.
אלא שגם כאן יש עדיין מקום רב לשיפור. למשל, סוגיית הפריים-טיים שעדין לא פוצחה. תחקירנים ועורכים מזמינים נשים לפאנלים בשעות המאוחרות של הלילה, ובפריים-טיים מושיבים הרבה יותר גברים, ואת זה חברות הפורום פועלות לשנות.
"התקשורת צריכה לגדל גם נשים טאלנטיות ולא להשאיר את המיקרופונים רק לגברים ולאלופים בדימוס", הן קובלות ומבקשות מאיתנו בתקשורת להפסיק למנות כמה נשים סיימו קורס טיס או קורס חובלים, "כי רק כשנספיק לספור את הבוגרות נדע שאישה לוחמת היא כבר לא קוריוז", הן אומרות ומציינות שבצה"ל מבינים את זה.
למה הכוונה?
"לכך ששאול מופז למשל אמר בטלוויזיה שמלחמת 7 באוקטובר היא מלחמת הנשים הראשונה של צה"ל, ושהנשים עושות את זה מצוין. לכך שאייל זמיר עם הכניסה לתפקיד קיבל החלטה לפתוח את הגדוד השישי המעורב, לכך שהרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי אמר: 'נגמר הדיון על נשים לוחמות', לאחר שפגש בשריונריות שהצילו את קיבוץ סופה, ויואב גלנט אמר 'אני מודיע לכם כמפקד שייטת: נשים יכולות להיות לוחמות בשייטת'. ראש אכ"א מדבר על זה, כולם מבינים שצה"ל לא יכול בלי לוחמות ובלי תומכות לחימה וזו עמדה מאוד ברורה מול עמדת הרבנים הקיצוניים.
ואת האופטימיות הנחושה הזו הן משאירות לבנות שלנו, שמובילות על כתפיהן ובאומץ לב את השינוי בשטח, ולא רק של נשים לוחמות בסדיר, אלא גם של נשים לוחמות במילואים שמשאירות בבית ילדים ומשפחה ומגיעות לשטח.
"ויש לנו בידיים את ההזדמנות למנף את השינוי הזה גם למוקדי קבלת החלטות שמחוץ לצבא, וגם לסמן את האלופות הבאות, מפקדות הטייסת הבאות", כך לנקרי.
וגם דעת הקהל כבר שונה. יותר ויותר גברים היום שותפים לא רק למאבק לשוויון אלא לגידול הילדים, הם רוצים להיות יותר נוכחים בבית, וכמובן גברים שהם אבות לנערות ולצעירות ורוצים שהבנות שלהם יתקדמו בכל מישור אפשרי.
"ולכן גברים צריכים להתעורר ולהבין שהמאבק על פני המדינה הוא גם מאבק שלהם וכאשר הוא ייעשה בשיתוף הוא יקדם אותנו במישור הביטחוני, הלאומי, החברתי, הכלכלי, כי כרגע נשים הן משאב ופוטנציאל לא מנוצל עד הסוף", אומרת שרביט ברוך.
ומה לגבי המדינה ביום העצמאות ה-78?
שחם ברביבאי: "המדינה צריכה לפעול כדי לשקם את האמון של כולנו במערכות שלה. אנחנו צריכים להרגיש שהמדינה עובדת בשבילנו, הפוליטיקאים חייבים לדאוג לכלל האזרחים ולא למגזר, לא יכול להיות למשל שמיעוט חרדי לוקח החלטות רחבות על כלל החברה. עלינו להגיע להסכמות על נושאים בליבה של החברה שלנו".
בן נון מוסיפה שדרושה מנהיגות לאומית ערכית שמתעדפת את האינטרסים של הציבור על פני אינטרסים אישיים ופוליטיים.
אש אופטימית באשר לסיכויים של נשים להיות דומיננטיות יותר בבחירות הקרובות: "אני מאמינה שבכוחן של נשים בבחירות הקרובות לשנות מציאות. הנושא הנשי עלה לשיח ולמודעות גם בגלל הלחימה וגם בגלל היעדר נשים במוקדי קבלת ההחלטות ואני מקווה שבבחירות הקרובות קול הנשים יהיה משמעותי. מכאן אני קוראת לכל הנשים בישראל להצביע רק למפלגות שמקדמות את הערכים שמובילים את החברה הישראלית הדמוקרטית-הליברלית, גם במובן של שוויון לנשים וגם בשילוב נשים בקבלת החלטות. זו ההזדמנות שלנו להצביע למי שמקדם נשים ולצאת מהעולם של שמאל וימין, לעבר עולם שוויוני".
ובן נון מסיימת בסיפור שמוכיח כיצד זה יכול להיראות: "באחד הדיאלוגים המדיניים שקיימתי בפינלנד יצא שהצוות הדיפלומטי במשלחת הורכב מדיפלומטיות בכירות בנוסף לשגרירתנו בפינלנד. להפתעתנו, כשהגענו למשרד החוץ הפיני והתיישבנו בחדר הדיונים, גילינו שמולנו ישבה מקבילתי הפינית וגם צוותה כלל נשים בלבד. למותר לציין שהייתה כימיה מיידית בין שתי המשלחות, השיחות היו באווירה טובה מאוד והצלחנו להשיג כמה מהיעדים שהצבנו לעצמנו. מניסיוני בעבר, העובדה שהיינו רק נשים בחדר תרמה לאווירה הטובה והבלתי-פורמלית ומעבר לשיח המדיני הענייני דיברנו על המשפחות והילדים, נושאים שבדרך כלל לא עולים כשרוב הדיפלומטים הם גברים".
