"אני זוכרת שאמא אמרה לי שתום חוזר לצבא, וזה היה רגיל. אפילו לא קמתי לחבק אותו. אמרתי לו 'ביי תום', לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה", סיפרה ל' בת ה-18 על הרגע שנודע בדיעבד כפרידה לעד מאחיה, רס"ל תום רוטשטיין שנהרג בקריסת מבנה סמוך לחאן יונס ב-6 ביוני 2025.
באירוע הקשה נפלו שני לוחמים נוספים מיהל"ם; סמ"ר אורי יהונתן כהן וסמ"ר יואב רוור, ולוחם מילואים ממגלן, רס"ם (במיל') חן גרוס.
"היה בינינו הפרש של חמש שנים, בתור ילדים זה פער קצת משמעותי. אבל בדיוק עכשיו הרגשתי שאנחנו מתחילים להיות חברים, מבינים אחד את השני, מצליחים להיות יותר יחד, בקשר עמוק יותר משהיינו עד עכשיו. הפספוס הוא ממש קשה", משתפת ל' בתחושת ההחמצה הכואבת.
במשפחת רוטשטיין שלושה אחים; האח הבכור בר (29), האח האמצעי תום (בן 23 במותו) והאחות הקטנה ל' (18). "תום היה אדם צנוע מאוד, לא מדבר הרבה. היו לו משפטים קצרים, אבל כל מילה בהם הייתה במקום. קולע בול. הוא היה בחור גבוה ובלונדיני, כולם תמיד התרשמו ממנו", סיפרה בגעגוע.
רק לאחרונה, ציינה בעצב, אמור היה תום לחגוג יום הולדת 24. "היינו רבים מלא בתור ילדים, כמו שהרבה אחים רבים", שיתפה.
"כשתום יצא לשנת שירות, הוא התבגר מאוד ובצבא הפך לגבר ממש. בשנים האחרונות היו בינינו יותר שיחות, היינו מדברים ומתייעצים על דברים. ואם הייתי מעירה לו על הלבוש, הוא היה מקשיב. הפכנו לחברים טובים".
4 צפייה בגלריה
ל' ותום בילדותם. "כשהיינו ילדים רבנו המון, ובשנים האחרונות הפכנו לחברים טובים"
(צילום: באדיבות המשפחה)
אחרי שהשלים את שנת השירות ב"בני המושבים" - שם עבד בחקלאות ועם נוער בסיכון - התגייס תום ליחידת יהל"ם המובחרת.
"בר שירת במודיעין, ורצינו שגם תום ישתבץ לתפקיד כזה. הוא אהב מחשבים, אבל זו לא הייתה התשוקה שלו", תיארה ל'. "הוא תמיד עשה מה שאוהב, לא היה לו אכפת איך זה מצטייר. תום רצה להיות לוחם, לתרום מעצמו בשירות קרבי".
לדבריה, "כשתום דיבר הוא נתן לי את התחושה שאפשר לסמוך עליו, שהכול יהיה בסדר. הרגשתי ממש את המעבר שלו מילד לגבר - אם לפני הגיוס לצבא הוא היה מופנם ובלי הרבה ביטחון עצמי, בשירות עצמו הוא צבר ביטחון והשרה אותו על כולנו. ברוגע, בנועם, בדרך המיוחדת שלו. הנוכחות שלו הייתה מורגשת גם בלי מילים".
את רגע קבלת הבשורה הקשה על נפילתו של תום, ל' לא תשכח לעולם: "אמא שלנו התקשרה אליי, ביקשה שאחזור הביתה. כשפתחתי את הדלת ראיתי שלושה קצינים בבית, ומיד הבנתי. שאלתי אם הוא מת, הם אמרו שכן. התחלתי לצרוח ולבכות, אמרתי שאין מצב".
"רציתי להיות קרובה אל תום"
לפני חמישה חודשים החלה ל' את מסלול הכשרתה לתפקיד אליו שובצה בחיל התקשוב. אלא שכבר במהלכו, ביקשה לשנות את השיבוץ שלה ולעבור לחיל ההנדסה. "לפני שתום נפל, חשבתי על משהו שיעזור לי בעתיד. אבל תוך כדי הקורס הבנתי שזה לא המקום הנכון עבורי, שאני לא איפה שאני צריכה להיות.
"תום היה מהבחורים הטובים האלו, שרוצים לעשות טוב", היא מתארת בגעגוע, "הוא בא לתרום, אחד שאפשר לסמוך עליו, שתמיד יהיה שם בשבילך ויעזור לך. הרגשתי שאני רוצה להיות יותר קרובה אליו, להבין מה עבר שם, וגם בתור בן אדם בעולם הזה.
"המוות של תום גרם לי לחשוב על המהות שלי פה, ולרצות לעשות טוב. היו לו המון מחשבות פילוסופיות, והאובדן שלו גרם לי לתהות איזה אדם אני ארצה להיות בעתיד".
בחודש שעבר התייצבה ל' בבקו"ם, והתגייסה לתפקידה כמדריכת הנדסה קרבית. "כשחיילים עוברים לידי עם כומתה כסופה, זה עושה לי צמרמורת אני יודעת שיהיו רגעים קשים, אבל אני גם יודעת ששם אני צריכה להיות.
"אני מתרגשת, לחוצה, ומנסה מאוד לקבל את הרגשות האלו, להבין שזה יהיה מורכב", אמרה והוסיפה את השאיפה שלה לשירות בדמות אחיה תום: "אקח איתי את התכונות שאפיינו אותו כמו העזרה שלו לאחרים לא משנה מה. העובדה שאפשר לסמוך היה לסמוך עליו בעיניים עצומות, וגם שהוא תמיד היה שם בשבילי, בשביל כולם".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.04.26
