לא כך דמיינה אולגה מיקולנקו שחייה ייראו בגיל 58: בשעת ערב מאוחרת סיימה לעבוד בבניין משרדים ברמת-גן. את הבוקר החלה בבניין אחר בתל-אביב. בשישי היא עובדת במסעדה. מאוחר בערב היא חוזרת לדירה בפתח תקווה שאותה היא שוכרת יחד עם שישה שותפים נוספים.
כמו אולגה, יש בארץ פליטים אוקראינים נוספים שמאז ה-7 באוקטובר מצבם הורע מאוד.
בחרקיב, עיר מגוריה, הייתה לאולגה דירה משלה וגם עבודה טובה. "בישראל אני כלום", היא אומרת.
למרות שהיא חיה מהיד לפה, אולגה מנסה לשמור על ניצוץ החיים. לחיות, לא רק לשרוד, כהגדרתה. בלילות היא משתתפת בקורסים וירטואליים ומתנסה בכלי AI. בשבת, יום המנוחה היחיד שלה, היא מטיילת בארץ עם החברים שמצאה כאן - פליטים אוקראינים, כמוה.
"ישראל היא מדינה יפה וטובה מאוד", היא מצהירה, "אבל רק אם יש לך כסף".
אובדת בעבודה
אולגה הגיעה לכאן כמעט ללא רכוש, ובתום ארבע שנות שהות בישראל עדיין נמצאת במעמד של תיירת. נכון, היא שוהה כאן כחוק, שכן מדינת ישראל העניקה הגנה קבוצתית לכל הפליטים האוקראינים - אך מקומות רבים סירבו להעסיק אותה בשל העובדה שהיא חסרת אזרחות.
למזלה, נמצאה חברת כוח האדם שהסכימה להעסיק אותה, ובמשרדים שבהם היא עובדת כמנקה דואגים לה לאוכל. אך הקושי ניכר מעיניה ובדברים שהיא מספרת על יום העבודה בניקיון - שמתחיל לפני צאת החמה - על אף שהיא בוגרת שלושה מוסדות אקדמיים. ויש גם את הגעגוע לחברים שנותרו באוקראינה.
למיקולנקו בן יחיד המתגורר בארץ, אך למרות זאת לא חשבה לעבור לכאן, גם לא בימים הראשונים לפלישה הרוסית. ממקום עבודתה בבנק בחרקיב, היא הבחינה בתכונה העזה ובעובדה שרבים בחרו למשוך את הכסף ולהכין תוכנית עזיבה.
רק שלושה שבועות לאחר הפלישה, כשבניין המגורים שלה ספג פגיעה ישירה, היא הבינה שעליה לעזוב. היעד היה ברור - המקום היחיד שיש לה קרובי משפחה, ישראל.
אולגה פורצת בצחוק כשהיא נשאלת האם ישראל מסייעת מספיק לפליטים מאוקראינה: "אי אפשר להשוות את הסיוע למה שקיבלו הפליטים באירופה". גם המעטפת שקיבלו הפליטים מקרובי המשפחה ומאנשים טובים שנרתמו לסייע, הלכה ונשחקה בחלוף השנים
וכאן החל מסע מטלטל: קרוב לשנה חיה אצל בנה, ובגלל שאינה יהודייה קיבלה מעמד של תיירת. רק כשתהיה בת 62, תוכל לקבל אזרחות. היו מי שזכו למעמד של עולים חדשים, מתוקף חוק השבות, אך רבים אחרים שהגיעו לכאן אינם זכאים להתאזרח.
על פי נתונים שפירסם ארגון הסיוע לפליטים "א.ס.ף" לציון ארבע שנים למלחמה, כיום שוהים בישראל כ-23 אלף פליטים ובעיקר פליטות (גברים בגיל הגיוס לא הורשו לעזוב את אוקראינה - ש"ק), שאינם זכאי חוק השבות.
סכנה לנשים
ישראל העניקה לפליטים האוקראינים הגנה קבוצתית - כלומר, הם אינם נתונים בפני סכנת גירוש. ואולם, מעמדם כאן רעוע, ומרביתם במעמד של תיירים. ומעל הכול, מרחף החשש המתמיד שייאלצו לארוז שוב מזוודה בבהילות ולעקור מכאן.
בסוף 2025 האריך משרד הפנים את תוקף ההגנה הקבוצתית לפליטים האוקראינים לשלושה חודשים בלבד, אך היא הוארכה שוב בסוף יוני. זאת בניגוד לאירופה ולארה"ב, שם הוארכה ההגנה הקבוצתית לאוקראינים לעוד שנה או שנתיים לפחות.
בארגון הסיוע מסבירים כי חיים במעמד של "תיירת" משך ארבע שנים, מגבירים את הסיכון של הנשים להעסקה פוגענית וניצול. לפליטים, כאמור, אין אישורי עבודה מסודרים להציג למעסיקים - מה שמקשה על אולגה וחברותיה במציאת עבודה מסודרת. אמנם רשמית מותר להן לעבוד, אך בפועל, בהיעדר מסמך שמאשר זאת - מעסיקים רבים מהססים ונמנעים מכך.
למעשה, גם פתיחת חשבון בנק היא משימה סבוכה. למרות שרשמית מותר להם לעשות זאת - בפועל, הבנקים לא תמיד מכירים את הנהלים ומערימים קשיים. בתחילת הדרך אמנם ניתנה לפליטים מעטפת סיוע בסיסית בדמות תווי מזון ושירותי בריאות - אך זו הצטמצמה עד שלמעשה נעלמה.
מנכ"לית עמות "א.ס.ף", טלי אהרנטל: "הפליטים נדחקים לחיים בעוני והידרדרות בריאותית ונפשית מתמדת. על ישראל לפעול לאלתר לחידוש ולהרחבת המענים המסופקים לפליטות אוקראינה וילדיהן, כך שיאפשרו להן חיים מוגנים בכבוד ובביטחון"
אולגה פורצת בצחוק כשהיא נשאלת האם ישראל מסייעת מספיק לפליטים מאוקראינה: "אי אפשר להשוות את הסיוע למה שקיבלו הפליטים באירופה". גם המעטפת שקיבלו הפליטים מקרובי המשפחה ומאנשים טובים שנרתמו לסייע, הלכה ונשחקה בחלוף השנים.
ב"א.ס.ף" מספרים כי מאז 7 באוקטובר חל זינוק של כ-70 אחוזים בפניות לסיוע. "הפליטים נדחקים לחיים בעוני והידרדרות בריאותית ונפשית מתמדת", אמרה מנכ"לית העמותה, טלי אהרנטל, "על ישראל לפעול לאלתר לחידוש ולהרחבת המענים המסופקים לפליטות אוקראינה וילדיהן, כך שיאפשרו להן חיים מוגנים בכבוד ובביטחון".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.26
