"היא לא מחליפה, היא ממשיכה אותה"
- האמא: יוכי מוזס, שבתה סרן אור ז"ל הצילה את חייהם של עשרות טירונים ואזרחים בבא"ח פיקוד העורף בזיקים.
- המפקדת: סרן ר', שהפכה לסגנית מ"פ אחרי נפילתה.
בבוקר 7 באוקטובר 2023 חדרו מחבלים לבסיס זיקים דרך פרצות בגדר המערכת ודרך הים, באמצעות סירות שהגיעו לחוף. בבסיס שהו אז כ-100 טירונים שהתגייסו רק חודש וחצי לפני כן וכ-20 חברי סגל. אליהם הצטרפו גם מספר בני משפחה של משרתים שהתארחו בבסיס לכבוד שמחת תורה, ואזרחים שנמלטו מחוף זיקים ומצאו בו מחסה.
בשעה 06:51 מפקד הפלוגה, רס"ן אדיר מאיר עבודי ז"ל, הנחה את המפקדים להגיע לעמדות השמירה. חברי הסגל תפסו את מקומם של הטירונים, ושלחו אותם למרחב המוגן. כשהם חמושים ברובי 16-M, איישו חברי הסגל את העמדות הקדמיות בבסיס, והתכוננו להדוף את המחבלים שניסו לחדור אליו משלושה כיוונים כשבידיהם רובים, רימוני רסס ורקטות אר-פי-ג'י.
במהלך השעה הראשונה של הקרב חיסלו הלוחמים והלוחמות עשרות מחבלים והצליחו להדוף אותם משערי הבסיס. רק בשעה 14:30 הוכרז רשמית על סיום הקרב, שבו נהרגו רס"ן עבודי ז"ל, מפקד הפלוגה; סרן אור מוזס ז"ל, סגנית מפקד הפלוגה; סגן אדר בן-סימון ז"ל, מפקדת מחלקה; סגן ינאי קמינקא ז"ל, מפקד מחלקה; סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל, מפקדת כיתת טירונים; סמ"ר עומרי ניב פיירשטיין, לוחם; רב"ט נריה אהרן נגארי, לוחם בהכשרה.
במותם, סגל הפיקוד הגן על חייהם של כ-100 טירונים וכ-30 אזרחים, ומנע מהמחבלים להתקדם לעבר ערים וקיבוצים באזור.
שתי בנות לוחמות
אור מוזס ז"ל התגייסה לתפקידה כלוחמת בחטיבת החילוץ וההצלה בנובמבר 2019. אחרי שיצאה לקורס מ"כים, המשיכה לקצונה וסיימה את ההשלמה החילית בהצטיינות. במשך כשנה וחצי שירתה כמפקדת מחלקה בגדוד תבור, ובהמשך שובצה כסגנית מפקד פלוגת טירונים בבא"ח של פיקוד העורף בזיקים. במארס 2023 התגייסה גם סגן ס', אחותה הקטנה של אור, לתפקיד לוחמת ביחידה.
"אצלנו בבית שירות משמעותי בצה"ל זה מובן מאליו. אם הייתה האפשרות להיות לוחמת גם בתקופתי, הייתי עושה את זה. יש לי שתי בנות לוחמות, ואם חברות שלי מהשירות היו יודעות את זה, היו אומרות שהן מגשימות לי את החלום", משתפת בגאווה אימן יוכי. "במשך שלושה חודשים הן שירתו יחד באותו הבסיס. את שבת 7 באוקטובר אור סגרה וסתיו הייתה בבית", הוסיפה.
את הרגעים האחרונים של אור עם המשפחה, יוכי זוכרת היטב. "יומיים קודם לכן, ב-5 באוקטובר, אור הייתה באפטר. לאורך כל השירות שלה, בקושי ראינו אותה. בשבילנו לקבל זמן איתה זו מתנה", סיפרה. "היינו בערב בסוכה ואחרי זה נכנסנו למיטה וראינו סרט. היא שכבה על הברכיים שלי, שיחקתי לה בשיער. ראיתי שהיא נרדמת, הצעתי לה שתלך למיטה, כי מחר היא חוזרת לבסיס, אבל היא ביקשה שאמשיך. היום אני כועסת שאמרתי לה ללכת לישון".
למחרת יצאה אור לבסיס. "ישראל בעלי לקח אותה לבסיס, מאשדוד לזיקים. נתתי לה חיבוק ליד הדלת, היום אני מבינה שהוא היה חזק יותר. אמרתי לה שנדבר בערב, שתעדכן שהכל בסדר. מאוחר יותר ישראל סיפר לי שכשהגיעו הוא ירד מהאוטו, שם עליה את התיק, נתן לה את שקית האוכל ביד, חיבק אותה והסתכל עליה נכנסת לבסיס. אז הוא לא הבין למה ירד מהאוטו, אבל זו הייתה הפרידה שלו ממנה".
על החיים שנגדעו בטרם עת מספרת יוכי: "כל כך הרבה תוכניות היו לה. היא רצתה ללמוד רפואה, בין ההכשרות תיכננה לקחת ארבעה חודשי חל"ת שבהם תטייל חודש ביפן, תעשה פסיכומטרי ותבלה עם המשפחה. תמיד הייתה בעשייה". גם בצבא, אור כבר סימנה את היעד הבא. "יום לפני שישבנו בסוכה אור התקשרה אליי ואמרה 'אמא, דיברתי עם המג"ד, אמרתי לו שאני רוצה לחתום עוד שנה ולהיות מ״פ. הוא אמר שאגיע ב-8 באוקטובר לחתום'. ב-8 באוקטובר הוא בא להלוויה שלה וספד לה", שיתפה יוכי בעצב.
"כזו אני רוצה להיות"
המפגש הראשון בין יוכי לסרן ר', שנכנסה לתפקיד של אור לאחר שנפלה, היה במסגרת שיחה בין ההורים השכולים לטירונים בשטח. "הצגתי את עצמי. היה לי קשה מאוד, לא אשכח. מעמד מלחיץ, לדעת שאני ממשיכה את אור, לבוא לדבר עם יוכי", נזכרת סרן ר'.
"סיפרתי שאני פה להמשיך את התפקיד שלה. יוכי קיבלה אותי בחיבוק, בלי תחושה רעה, מאז ועד היום תמיד כשאני רואה אותה. ישר יש חיבוק".
"זה היה קשה לשמוע שהתקדמו", מוסיפה יוכי, "אבל ר' חיבקה וחיזקה אותי, נתנה את ההרגשה שהיא לא מחליפה אותה, היא ממשיכה אותה. זה לא שאור הלכה ועכשיו היא במקומה. היא פה כדי להמשיך אותה. הייתה הרגשה טובה שלא שוכחים את אור, הסיפור של אור לא נגמר".
יוכי: "אור התקשרה אליי ואמרה 'אמא, דיברתי עם המג"ד, אמרתי לו שאני רוצה לחתום עוד שנה ולהיות מ"פ. הוא אמר שאגיע ב-8 באוקטובר לחתום'. ב-8 באוקטובר הוא בא להלוויה שלה וספד לה"
דמותה של אור ז"ל חקוקה בזיכרון של סרן ר׳ עוד מיום גיוסה. "אור הייתה מ״כית בפלוגה שבה הייתי טירונית, מהמפקדים הבולטים. תמיד הסתכלתי עליה ואמרתי 'וואו, כזו אני רוצה להיות'. מהרגע שראיתי אותה, זו הייתה המשמעות שלי". מסלול השירות של סרן ר׳ התעצב בעצתה של אור. "כשיצאתי לקורס מ"כים ואחרי זה לקצינים - תמיד הלכתי אליה. היא דיברה בגובה העיניים, החיילים רחשו לה כבוד כי העריכו אותה, לא בגלל הדרגות".
"היה לה הכול כדי להצליח"
- האמא: שרון נימרי, שבתה סרן עדן ז"ל נלחמה עד הכדור האחרון במוצב נחל עוז.
- המפקדת: רס"ן נ" - מי ששירתה כמפקדת בפלוגה אליה השתייך הצוות של עדן ז"ל, וכיום משמשת כסגנית מפקדת רוכ"ש.
"צוות נימרי", בפיקודה של סרן עדן נימרי ז"ל, הגיע ב-4 באוקטובר 2023 מהגזרה הצפונית למוצב נחל עוז כדי להחליף את אנשי צוות "רוכב שמיים" (רוכ"ש) שיצאו לחג. שלושה ימים אחר כך, עדן נהרגה בקרב גבורה מול המחבלים שחדרו למוצב.
"עדן הייתה שחיינית מקצוענית, אבל החלום שלה עבר שינוי כשהתקבלה לקורס טיס. היא רצתה שירות משמעותי", סיפרה אמה שרון בגאווה. "כשהחליטה שהיא רוצה להיות לוחמת ברוכ"ש, המתמחה בהפעלת כטב"מים, היא סיימה מסלול שבסופו הציעו לה לצאת לקצונה - אבל עדן סירבה, כי רצתה קודם להיות לוחמת, להרגיש מה שהן מרגישות.
"היא לא רק מילאה את התפקיד שלה בתור מפקדת צוות, היא הייתה דורשת מעצמה להגיע להישגים גבוהים, בשביל המערכת והשאיפות המבצעיות. עדן הייתה מחוננת, שחקנית נשמה, נתנה מעצמה הכל. דמות לחיקוי שאבדה".
8 צפייה בגלריה
"היא נמצאת בדיוק במקום שבו עדן אמורה הייתה להיות". רס"ן נ' מתבוננת בתמונותיה של עדן ז"ל
(צילום: יריב כץ)
רס"ן נ' התגייסה ביולי 2017 לתפקיד לוחמת, ובהמשך יצאה לקורס קצינים ולמלט״ק (מכללה לפיקוד טקטי). כשפרצה המלחמה, היא הייתה בחופשה בין תפקידים בחו"ל. "נחתתי באותו הבוקר חזרה מטרק בבולגריה, ישר לתוך האזעקות. נסעתי ליחידה, עם התיק עליי. בתור מפקדת פלוגה, פיקדתי על המפק"צית שהחליפה את עדן. בהתחלה עלינו צפונה ואחרי שבועיים הצטרפנו לתמרון בעזה", שיחזרה נ'.
"היא נמצאת בדיוק במקום שבו עדן אמורה הייתה להיות, אם עוד הייתה בחיים", אמרה שרון על מסלול השירות של נ׳, כיום סגנית מפקד רוכ"ש.
"בן אדם לרוץ איתו"
השתיים הכירו בעבר. ב"שומר החומות" נחשפה נ׳ לתפקוד של עדן בשטח. "הייתה מערכה אווירית, עם לא מעט ירי וצבע אדום בכל האזור. עדן שיגרה תחת אש והפעילה כלי טיס. ראיתי אותה מתפקדת בצורה יוצאת דופן. התרשמתי מהיותה לוחמת ומתפעלת ומעבר למקצועי, גם מהמנהיגות שלה", סיפרה נ׳.
בהמשך, כשהייתה בחפיפה לתפקידה כמפקדת פלוגה, פגשה נ׳ שוב את עדן, כמי שבקרוב תפקד תחתיה. "לא אשכח את השיחה הזו. היא סיפרה לי מה התפקיד שאליו היא מכוונת. היא רצתה להיות מד״ר (מדריכה ראשית), אחראית על כל התחום המקצועי. התרשמתי ממנה מאוד. לוחמת ומפקדת צנועה וענווה, ספורטאית-על, משימתית, תותחית. פשוט בן אדם לרוץ איתו".
הקשר ביניהן נרקם בדרך נוספת, כשנ' פיקדה גם על רותם, בן זוגה של עדן ז"ל. "הוא שירת תחתיה כטירון, העריץ את נ'", מספרת שרון. "קצין מהטובים שפגשתי. אדם ערכי ומסור", מוסיפה נ'.
לאורך שירותה של עדן, היא נערכה לתרחיש הייחוס בגזרה הצפונית. "התכוננה למלחמה עם חיזבאללה שמתרחשת עכשיו", סיפרה שרון.
"היא לקחה על כתפיה להכין את רוכ״ש לעלות להר דב ביום פקודה. הכינה תיק מבצעי, איך היחידה פורסת, עולה לאוויר ונותנת תוצרים הכי איכותיים. בדיעבד, המפקד שלה אמר לנו, 'הייתי צריך להגיד לה תודה ולהעריך את זה'. ב-8 באוקטובר פתחו את התוכניות, הרבה מבצעים שהכינה בחייה למערכה היום".
נ' הוסיפה: "חלק מהדברים שעדן עבדה עליהם, מיושמים היום בלבנון. הדברים שהיא עשתה הניבו פירות".
8 צפייה בגלריה
הייתה שחיינית מקצוענית, אבל החלום שלה עבר שינוי כשהתקבלה לקורס טיס. עדן ז"ל
(צילום פרטי)
בניגוד להיערכות המעמיקה מול חיזבאללה, עדן מצאה עצמה בקרב דווקא עם מחבלי הנוח'בה. "מה שקרה ב-7.10 זה משהו שהיא לא התכוננה אליו, אבל התכונות שלה פרצו בכל צורה אפשרית", אמרה שרון ונזכרה בתמונה ששלחה עדן בקבוצת הווטסאפ של המפקדים, כשמיקמה את החיילות בעמדות ירי מתוך המיגונית, עם הכיתוב - "צוות נימרי מאבטח את המרחב המוגן".
"עדן הסתכלה למחבלים בלבן של העיניים, ונאבקה עד הכדור האחרון. זו אחת שידעה שהיא מסוגלת לעשות הכל, היה לה הכל כדי להצליח".
חיזקה את התצפיתניות
עד היום, ההורים נחשפים להשפעה של עדן על רבים. "באותה שבת היא מיקסמה את כמות השורדות, שעד היום באות אלינו הביתה, מודות ועוטפות. לפני 7 באוקטובר היא פגשה את התצפיתניות שרק הגיעו, ולא מצאו את מקומן.
"לירי (אלבג) סיפרה שעדן ניגשה ואמרה לה שאין יותר דיסטנס, ואם הן צריכות משהו שייגשו אליה. תמיד ראתה את האחר. הרגע הזה היה כל כך משמעותי עבורן, שגם אחרי כמעט 500 ימים בשבי - הן זכרו אותו. מעל הכל היא הייתה בן אדם. זה פספוס של המדינה", אומרת שרון בכאב.
רס"ן נ': "אין ספק שעדן תמיד תהיה בפלוגה ב', זה נקשר לתמיד. לא משנה כמה מפקדים יעברו, היא תמיד נמצאת. העשייה שלה, מה שביצעה, וצוות נימרי, ששמו הולך לפניו. לוחמת, מפקדת, נופלת של היחידה"
לשיחה מצטרף גם האב מיכאל. "ביום הזיכרון הראשון, כשעלינו לקבר, הגיעו רבים - בהם גם חייל שלקח אוטובוסים מבית-שאן. הוא לא פגש את עדן, אבל במשך תשעה חודשים עבד איתה על מבצע בטלפון, מאוד התרשם ממנה. המון אנשים העריצו את עדן. היא הייתה צנועה וענווה, אבל פייטרית אמיתית".
"אין ספק שעדן תמיד תהיה בפלוגה ב׳, זה נקשר לתמיד", סיכמה נ׳. "לא משנה כמה מפקדים יעברו, היא תמיד נמצאת. העשייה שלה, מה שביצעה, וצוות נימרי, ששמו הולך לפניו. לוחמת, מפקדת, נופלת של היחידה".
"הפסד ענק למדינה ולחברה שלנו"
- האמא: זהבה בן-סימון, שבתה סגן אדר ז"ל נפלה בקרב נגד מחבלים בבסיס האימונים בזיקים.
- המפקדת: סרן ת', שנכנסה לתפקידה כמפקדת מחלקה וכיום מפקדת פלוגה בגדוד "תבור".
"היא הייתה מפקדת מסוג מיוחד, מנהיגה ברוחה", אומרת בגעגוע זהבה, אמא של סגן אדר בן-סימון ז"ל שנפלה בקרב בזיקים. "היא הייתה אמורה להתגייס למודיעין ועברה המון מיונים, אבל החליטה ללכת ליום חשיפה של תפקידים ללוחמות. זה הגיע מהמקום שבו האמינה ביכולות שלה להשפיע על האחר, להוביל.
"כשאספתי אותה מתל השומר, ראיתי את האור בעיניים והבנתי שלא תמשיך למיונים ב-8200", מספרת האם, "היא זרקה את כל הקלסרים, ואמרה לי שהיא יודעת מה היא רוצה לעשות".
אדר התגייסה כלוחמת ביחידת החילוץ וההצלה, ואחרי קורס מ"כים המשיכה למסלול קצונה, כשביולי 2023 שובצה כמפקדת טירונים.
"אדר מאוד נהנתה מהתפקיד שלה. היה לה אור בעיניים, תשוקה וגאווה. התחברה לחיילים שלה, לא עמדה בראש, תמיד הלכה איתם. ידעה להציב רף גבוה, ובאותה נשימה גם להכיל, להקשיב, לזהות מתי מישהו צריך מילה טובה, חיזוק, מבט. הכירה כל חייל ברמה האישית, דמות משמעותית בחיים שלהם", מספרת זהבה בגאווה.
האם מספרת על החלל שהותירה אדר: "אחרי הקרב והיום הארור ההוא, התחילו להגיע חיילים ולא ידעו את נפשם, כמה היה להם קשה לאבד אותה. עד היום דמותה מלווה אותם.
"אני חושבת הרבה על הדרך שהיא עשתה, והדרך שעוד יכלה להיות לפניה. אני בטוחה שטביעות האצבע שלה נמצאות בלבבות של כל כך הרבה חיילים. היא השפיעה על הדרך שבה הם מתקדמים, חלקם לא רצו קורס מ"כים או קצינים - ובזכותה הם התקדמו, היא נתנה להם המון כוח. זה הפסד ענק למדינה, לחברה שלנו. אסור לעולם לשכוח אותה".
המפגש המרגש עם המחלקה
מחליפתה של אדר בתפקיד, סרן ת', הכירה אותה כשהייתה חניכה בקורס מ"כים. "אדר לא הייתה מפקדת ישירה שלי, אבל הייתה לנו המון אינטראקציה. אי-אפשר להתעלם מהנוכחות שלה. החיוך והאור שהביאה איתה, תחושה של שלווה ונחת. העיניים תמיד היו נשואות אליה, מודל לחיקוי והערצה", מספרת ת׳.
ב-7 באוקטובר ת' הייתה בהכשרה בבה"ד 1. ימים ספורים לאחר מכן עודכנה על שיבוצה. "הכניסה הייתה מאתגרת, בגלל הדמות של אדר. היא הותירה בור עצום, לא ניסיתי למלא אותו, רק להיות שם".
מתוך ההתמודדות המורכבת, יזמה ת' פנייה לזהבה והציעה לקיים מפגש בין המשפחה השכולה לחיילים עליהם פיקדה. "המחלקה הייתה חייבת איזו סגירה, הבנתי שזה חשוב וחייב לקרות", היא משחזרת את השיחה ההיא. "התרגשתי, כי איך מספרים לאמא של אדר שאני מחליפה אותה. לא ידעתי אם תרצה לשמוע אותי, אם תנתק לי בפנים, אם תחבק, תהדוף או תעטוף. השיחה הייתה משמעותית. הצגתי את עצמי, והיו שתי דקות של שקט.
"הבנו שחייבים לעשות את הצימוד - מפגש של המשפחה עם המחלקה", מוסיפה סרן ת', "אחרי שלושה שבועות הגענו כל המחלקה לבית של אדר, הדלקנו נרות, דיברנו, החיילים שיתפו. היה מפגש עוצמתי".
זהבה: "ת' בת בית אצלנו. כשהיא הגיעה ודיברה איתי, הלב שלי נמתח לשני כיוונים - המחשבה על אדר, הדרך שעוד הייתה לפניה, ועל העתיד שנגדע. מצד שני, המפגש עם ת', קצינה שנכנסה לנעליים של אדר ולמחלקה שאהבה את אדר אהבת נפש.
"אבל ת' עשתה הכול ברגישות ובענווה ועם אמפתיה. לא מחקה את אדר, היא ממשיכה את אדר", ממשיכה האם, "נשארו איתה הזיכרון והרוח של אדר, ות' דאגה כל הזמן להגיד לי את זה ולחזק. ידעה בצורה מדהימה להביא את עצמה כמפקדת, נכנסה לאט-לאט לתפקיד הזה עם המשכיות של אדר. אדר לדעתי הייתה מאוד גאה בה".
המשכיות של ערכים
"יש בזה כאב גדול", אומרת זהבה, "אבל המחלקה של אדר זכתה במפקדת שרואה אותם באמת, שמבינה את המשקל. שבחרה להיות איתנו בקשר, לחבק, לא לשכוח. היא חלק מאיתנו.
"אני חושבת שזו הייתה גם הדרך של אדר. יש פה המשכיות של ערכים, מנהיגות, אכפתיות, לב, דוגמה אישית. הלב שלי כאמא, שלנו כמשפחה, לומד להכיל את הרגשות ביחד. זה געגוע מאוד עמוק למה שלא יהיה, והוקרה על מה שממשיך להתקיים עם ת'. זו הזדמנות באמת להגיד לה תודה רבה", היא מוסיפה.
סרן ת': "אדר לא הייתה מפקדת ישירה שלי, אבל הייתה לנו המון אינטראקציה. אי-אפשר להתעלם מהנוכחות שלה. החיוך והאור, תחושה של שלווה ונחת. העיניים תמיד היו נשואות אליה, מודל לחיקוי והערצה"
"אדר הייתה מפקדת בגדוד 'תבור'", ממשיכה זהבה, "בחודש שעבר נולד לי נכד, ובתי שחף קראה לו תבור. השם שנבחר מסמל עוצמה וכוח, וזו מי שהייתה אדר".
ת': "אין אחד שאני פוגשת ולא יודע על 'תבור', הבן של שחף. לכל מקום שאני מגיעה אליו, אדר איתי".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.04.26
